על זכותנו ליצור חיים


אתמול, בסמינר המחלקתי של החוג לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה, הרצתה Rivka Weinberg על "Imposing Existence". על ההתלבטות המוסרית שלה, ושל אחרים על זכותנו המוסרית להתרבות.

אם יוצאים מנקודת מוצא שהעולם בבסיסו מחורבן, יותר קל להבין את ההתלבטות שלה, אבל נקודת המוצא הזו היא לא הכרחית לדיון. בסופו של דבר, אנו מביאים אנשים לעולם בלי שהם בקשו את זה מאיתנו, אי אפשר לשאול אותם מראש כי הם פשוט לא קיימים 🙂 אבל אנחנו הרי מביאים אותם לעולם לא וודאי, שבו יתכן ויהיו להם חיים ארוכים ואומללים. אנחנו אמנם מקנים לצאצאינו את "מתנת החיים" אבל גם מסכנים אותם ואותם חיים עלולים להיות יותר נזק מתועלת. אז אי אפשר באמת לדעת.

האם המניע שלנו הוא להביא "ערך" לעולם כשאנו מחליטים להתרבות? כשאני מסתכל על הילדים שלי היום, אין לי ספק שהוספתי ערך חיובי לעולם. ערך רב. אבל לא יכולתי לדעת את זה מראש – למרות שידעתי מי האימא שלהם. ובכל מקרה, לא זה היה המניע שלי. ולמרות ה"איום הדמוגרפי" שהתרבות הישראלית מטביעה בתודעתנו, אני בספק אם זה מניע מודע להחלטה של רבים להוליד ילדים. זה שם ברקע, וללא ספק אחראי לפחות חלקית למספר הילדים הגבוה יחסית למשפחה ישראלית יהודית, לפחות יחסית לעולם המפותח שאליו אנו רוצים לחשוב שאנו שייכים. אבל מניע מודע, של "אני תורם את תרומתי למאבק הדמוגרפי", אני חושד שיש אולי רק למתנחלים פנאטיים, האוחזים בתזה שהם מפיצים לאחרונה, שאין בעיה לספח את השטחים, כי עם 5-6 ילדים למשפחה, לא נהפוך למיעוט בארצנו. באמת תודה.

גם האמירה של ערפאת בזמנו, על ה"רחם הפלסטיני" ככלי הנשק היעיל ביותר של העם הפלסטיני, היא לא יותר מדיבורים. אני בספק אם הרבה נשים פלסטיניות מתייחסות לרחם שלהן כנשק יום הדין הפלסטיני כשהן יולדות ילדים.

אם רוצים להתחבט יותר בסוגיה, יש מאמרים של המרצה ברשת, אליהם אפשר להגיע מדף הבית שלה בקישור למעלה. המרצה אגב, סיפרה שהיא השישית מתוך 11 ילדים, אבל לא סיפרה באם לה יש ילדים. למה זה מעניין? כי כולם, כולל אותי, נוטים לפתח תאוריות שלמות מתוך "השריטה" שלהם. אפילו פרויד, אבל על זה יש רשומה אחרת בתנור.

אבל כותרת ההרצאה שלה, גרמה לי לחשוב. הנושא של הורות וילדים הוא נושא מאד טעון רגשית ותהיתי אם מנסים להפעיל את אותם שיקולים על יצורים תבוניים אחרים, אפשר לנתח את הסוגיה של יצירת חיים בצורה יותר שקולה, פחות אמוציונלית. אבל המחשבה על בעלי חיים לקחה אותי למקומות אחרים לגמרי.

כי התחלתי לחשוב לא על "ההורים". לא על התרנגולת המתלבטת אם להטיל או לא להטיל ביצה. התחלתי לחשוב על האדם, ועל ההחלטה שלו לאכול, או לא לאכול, את הביצה הזו (נאמר שהיא לא מופרית). כי שאנחנו מכינים חביתה, אנחנו בעצם מחליטים להביא לעולם יצור חי, לחיים מלאי סבל, אבל קצרים.

כי כדי שהביצה הזו תגיע למחבת שלנו, מישהו, איפשהו, צריך להביא תרנגולת לעולם כדי לייצר את הביצים האלה. ליתר דיוק. הוא צריך להביא לעולם שני יצורים חיים (בממוצע), כי ממחצית מהביצים בוקעים אפרוחים זכרים. אלה אמנם לא נידונים לחיי סבל, היא הם מומתים ביומם הראשון, אבל להיוולד כדי להיגרס חי במטחנת בשר ביומך הראשון זו לא ממש סיבה טובה להיוולד.

והתרנגולת ממין נקבה שזכתה להיוולד כתוצאה מההחלטה שלנו לאכול את הביצה? ב 95% מהמקרים היא תחייה חיים איומים בכלוב סוללה, דחוסה בלי יכולת לזוז על שטח הקטן מדף A4, כשרגליה על רשת ברזל ההורסת את רגליה. לפחות חייה לא יהיו ארוכים. אחרי 18 שבועות היא תורעב עד לסף המוות, ואז תזכה לעוד כ-10 שבועות של סבל.

את אותו הדבר בדיוק אפשר להדגים גם על ההחלטה שלנו לשים חלב בקפה שלנו. אפילו לא צריך להרחיק אל ההחלטה להפשיר לעצמנו שניצל, שם זה הרבה יותר קל להבנה. לי לפחות.

את המהלך מצמחונות לטבעונות, לקח לי 35 שנים לעשות – כי שרשרת הסיבתיות בין חיים ומוות לביצה, או לגביע יוגורט, יותר נסתרת, פחות מובנת מאליה. אבל היא שם. בכל ארוחה שאנו אוכלים, אנחנו מחליטים להביא מישהו לעולם. ובניגוד להתלבטות על הולדת ילדים, אין כל ספקות לגבי סוג החיים שיהיו לבעל החיים לו אנו גורמים להיוולד.

מודעות פרסומת

8 מחשבות על “על זכותנו ליצור חיים

    • אם אתה מדבר על הזנת החתול – צודק. אין לי תרוץ. אולי אחרי החתול הזה כבר לא יהיה לי אחר.
      לגבי החתול עצמו? אימצנו גורה שנולדה ממילא, ועיקרנו אותה, כך שבעצם החלטנו שלא יוולדו, לפחות ממנה, עוד חתולים. נראה לי סט אחר של התלבטויות. אתה חושב אחרת?

  1. על הדילמה אם צריך או רצוי להביא ילדים לעולם יש בהחלט מה להתלבט ולחשוב. אבל בארץ, במיוחד נדמה לי, יש אקלים חברתי שלא מאפשר הגיגים בנושא. זה חריג במיוחד להחליט לא להביא צאצאים לעולם, והענישה החברתית משמעותית מאוד. כתבה על זה את התיזה שלה אורנה דונת
    http://www.haaretz.co.il/literature/1.1178004
    והיא מרצה על כך באופן מרתק. כדאי גם לקרוא את המחקר שלה שיצא בספר.

    ואת המעבר לטבעונות מקרניבוריות מדממת אני עשיתי בשעה…משונות דרכי העולם.

  2. אני מתוודה שלא חשבתי אף פעם אם זה בסדר להביא ילדים לעולם האכזר הזה. אבל בעצם הפוסט לא על זה (יכולתי לנחש שהוא יתגלגל לאן שהתגלגל), על כן לפחות בעניין ילדים אין טעם להתווכח כאן.
    אהבתי את מה שכתבת על האמא של הילדים שלך.

  3. כמה הגיגים לא מחייבים:
    א. נראה שאלה שלא אהבו להוליד ילדים או לא אהבו ילדים די נכחדו באבלוציה, בשלבים די מוקדמים.
    ב. 'זכויות' לביולוגיה היא כמו דגים לאופניים (ציטוט מהש"ג…)
    ג. הדיון בשאלה אם כדאי להתרבות או לא היא פריבילגיה של המין האנושי. עד כה התשובה שלו הייתה חיובית. גם היום רוב האנשים יעדיפו להמשיך בחייהם למרות העגמומיות של הקיום האנושי. עם זאת המגמה בחלק גדול מארצות המפותחות במערב ובמזרח היא הצטמצמות עד קריסה דמוגרפית – כלומר אחד או אפס ילדים ובסה"כ ממוצע קטן משניים. בהודו ובסין גם מחסלים אחוז לא מבוטל של העוברות – מתכון בדוק להצטמצמות…
    ד. איך זה שרוב נושאי העיון של דרכי העצים מתכנסים לפלסטינים ו/או טבעונות?
    ה. בהיכרותי את אם ילדיך, היה ברור שהתוצאה תהיה ערך חיובי.. regardless.. (:
    ו. שבת שלום!

    • גד,
      כבעלת סריטה בנושא ואפילו פצע מדמם, אני מרשה לעצמי לאמר שאין בכלל מקום לויכוח כזה. או יותר נכון- יצר הקיום הוא חזק יותר מכל אידיאולוגיה או חישובים ותכנונים כל שהם. זה הדחף החזק ביותר הקיים בכל חי או צומח אפילו אם הוא לא דו מיני. אם יש מקום להרהורים, הרי זה איך לתת לילדים בסיס איתן בשנותיהם הראשונות ועד כמה יש למדינה זכות להתערב בנעשה בתוך המשפחה ולקבוע מהי טובת הילד. לא כאן המקום להתחיל להתפלסף בגושא.

      • המין האנושי הגיע למקום שבו יש לו צורך לעשות רפלקסיה על כל דבר ועניין. ובעולם העשיר, יש לא מעט שבוחרים לא להביא ילדים. הם באמת לא יודעים למה להם להיכנס לזה. סוף המין האנושי? לא יזיק אם מספרנו יפחת קצת.

    • לגבי סעיף ד: אני יכול לצטט את מאיר אריאל: "בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית , יושב ערבי עם נרגילה " ולהציע: "בסוף כל לבן שאתם אוכלים, יושב עגל וסכין לצווארו"…
      לסעיף ה: מסכים.
      לסעיף ו: שבת שלום גם לך…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s