מניפסט הבלתי משכנעים


"אני מדבר כל הזמן על עצמי, שהלוא אינני רוצה לשכנע, אין לי כל זכות לסחוף אחרים בזרם שלי, אינני מכריח איש ללכת בעקבותיי." טריסטאן צארה, מניפסט הדאדא, 1918

מוסכם ומקובל על הרבים, שאם חזקה אמונתך, חזקה עליך שתשאף להפוך אותה לאמונת הרבים.

ולא רק זאת. רווחת הדעה שאם אמונתך חזקה ושלמה חובה עליך להפכה לחלק משמעותי מזהותך, למה שמגדיר אותך. ללבוש את אמונתך על דש בגדך ולשאת את דגלה ברבים.

כך, אם אתה חושב שאין זה מוסרי לאכול בעלי חיים, שבחירתך האישית בתזונה טבעונית תציל אלפי בעלי חיים מחיים של סבל ומוות מוקדם במהלך חייך אתה, כלום לא חלה עליך חובה מוסרית להיות אקטיביסט טבעוני ולא רק סתם טבעוני? הרי על ידי כל אדם נוסף שתמיר לטבעונות תציל חיים של עוד אלפי בעלי חיים נוספים.

אז זהו, שלא.

ואם אתה קתולי אדוק, האם לא ברור שהדבר המוסרי לעשות הוא להפוך מיסיונר ישועי, לצאת אל הג'ונגל ולהציל את שבטי האינדיאנים מנצח של גיהינום בעולם הבא?

אז זהו, שלא.

ואם אתה חושב שבנימין נתניהו הוא המנהיג הראוי ביותר לעם ישראל, ודרכו נראית לך הדרך היחידה שתציל את מדינת היהודים מחורבן, וגם יש לך המון כסף, האם לא כדאי שתקים עיתון, שיחולק חינם וישכנע את ההמונים בצדקת דרכו של נתניהו?

אז זהו, שלא.

"Propaganda Fide"  קראו לגוף רב העצמה של הכנסייה הקתולית שהיה אחראי על "הפצת האמונה".  זה הגוף שהיה אחראי לרציחתם של מיליונים, עינויים של עשרות מליונים נוספים, ומחיקת תרבויות רבות מני ספור, במיוחד ביבשות אמריקה ואפריקה.

אפשר לטעון שכוונתם הייתה בעיקר לטובה. שמעבר לתאוות השליטה והרצון להגדיל את הכנסות הכנסיה וכוחה, רגש המוסר שלהם חייב אותם להציל את עובדי האלילים מנצח של גיהינום. שהם ראו חובה לעצמם להראות את האור לכל למי שאמונתו הייתה שונה משלהם. לא היה להם שמץ פקפוק, הייתה להם אמונה מליאה בצדקת דרכם, והתוצאה? בראיה לאחור, התוצאה הייתה הרת אסון.

אז למה לא לשכנע? מכמה סיבות:

  • זהו היבריס צרוף לחשוב שגילית את האמת המוחלטת, שאמונתך היא הדבר האמתי ואין בלתו. ששמש התבונה זורחת מישבנך. קצת צניעות, הרבה ביקורת עצמית ואי קבלת המובן מאליו, גם זה שמובן מאליו לך, לא הזיקו לאף אחד, ואולי גם הועילו. זכור שאתה רואה את העולם דרך מפתח מסוים שהוא תלוי תרבות ותלוי רקע אישי.
  • זכור שמה שנראה לך נכון היום, אולי לא נראה לך נכון בעבר, וסביר שתשנה את דעתך לגביו בעתיד.
  • רוב מאמצי השכנוע נוטים להיעשות, לפחות בשיח הגברי, בדרך של התנצחות ולא של בניית קונצנזוס. התוצאה – רוב ניסיונות השכנוע מסתיימים כאשר כל צד מתבצר יותר בעמדתו. המביא את העמדה היותר מנומקת, היותר מוחצת, אמור ל"נצח" בוויכוח ולשכנע. הבעיה שבוויכוח אין מנצחים, יש רק מפסידים. הדרך לנצח בוויכוח היא להימנע ממנו.
  • מה שטוב לך, לא בהכרח טוב לאחרים. אחרי 20 שנות שיח רב תרבותיות התובנה הזו אמורה כבר להיות מוטמעת היטב אצל כל בר דעת. אותם שבטי אינדיאנים בבוליביה לא הפכו מאושרים יותר מרגע שהבינו שכמעט כל מה שהם עושים נגוע בחטא, על פי הדוגמה הקתולית שנכפתה עליהם.
  • יפה שאתה מאמין במשהו, אם זה טבעונות, פמיניזם, בודהיזם, אקטיביזם מזרחי או אהבה חד מינית כדרך חיים. אבל הפיכת אמונתך לזהותך, הופכת אותך לאדם שטוח וחד ממדי. אם כל מה שאת עושה זה להיות לסבית, את לא פרסונה מעניינת. את פלקט.
  • קשה להגדיר מראש עד כמה שכנוע נעשה באמצעים סבירים. איפה לשים את הגבול בין לטרחן לאנשים בזמן הארוחה לגבי מה שהם אוכלים ובין להעלות אותם על המוקד אם הם לא מקבלים את דעתך? למשל – האם הגבול עובר לפני או אחרי החרבת העיתונות הישראלית? אחרי מעריב ולפני הארץ?
  • הטפה היא לא תמיד הדרך הטובה ביותר לשכנע ממילא. לבטח לא כשמדובר בחינוך ילדים.
  • זכור את הפוזיציה ממנה אתה בא. לדוגמה: עד כמה יש לאמריקאי זכות להציע לסיני שרמת החיים שלו עולה בהדרגה, והוא יכול להתחיל להוסיף לתפריט שלו בשר, להקטין את צריכת הבשר שלו ממניעים אקולוגיים, כאשר הוא עצמו אחראי לפליטות פחמן גדולות פי מאה?
  • אם מה שנדרש מאדם הוא לא רק לאמץ אמונה, אלא להפוך לאקטיביסט בשרות אותה האמונה, כחלק מעסקת חבילה מוסרית, אזי קשה הרבה יותר לאמץ אמונה שכזו. במונחים פיזיקליים, נדרשת אנרגיית שפעול גדולה בהרבה כדי לעבור את מחסום הפוטנציאל ולעבור למצב אנרגטי חלופי.

אז מה כן?

כן בהחלט, דבוק באמונתך, תהיה אשר תהיה. אם אתה מאמין בצדקת הדרך, צעד בה. יתכן שאחרים יבחרו לצעוד באותה הדרך, ויתכן שיעשו זאת כיוון שהם ראו אותך צועד בדרך הזו, אבל עשה זאת עבור עצמך. כל אמונה היא לגיטימית, כבחירה אישית.

תן דוגמה אישית. חיה את חייך בכל דרך שנראית לך נכונה, תחת כל מערכת של אמונות והאמנות, אבל הימנע  מ:

  • הטפה בלתי פוסקת. זה רק מציק לסובבים אותך.
  • הפיכת עצמך לפוסטר, למי שזהותו מוגדרת לחלוטין על ידי אמונתו.
  • הפיכת אמונתך לקרדום לחפור לו, לתחליף חיים או לדת.
  • גם סחטנות רגשית אינה דוגמה אישית. שביתות הרעב של מהטמה גנדי לא היו דוגמה אישית. הן היו סחטנות.

זה לא כל כך פשוט כפי שזה נראה. הפיתוי לשכנע מובנה בנו, אבל חשוב שנזכור שבהרבה מקרים הפיתוי הוא בעיקר יצר כוחני, ונתאפק. בואו נתחיל דווקא עם "נאה מקיים", ואת "נאה דורש" נממש בדרך הדוגמה האישית.

————————

הרשומה מעלה היא חד ממדית במכוון, כפי שנדרש ממניפסט. כך אני למד בכל אופן ב"סדנה בכתיבה משפיעה" שרשומה זו נכתבה כמטלה בה.

וכמובן שאני מודע לסתירה הפנימית המובנית במניפסט המנסה לשכנע אנשים לא לשכנע, ועוד במסגרת סדנה לכתיבה משפיעה. אבל חשבתי שיש מידה של נכונות בטיעון שלמעלה, ושמורכבות, רבדים וסייגים לטיעון החד ממדי מעלה ניתן יהיה להוסיף בפורמטי המאמר והמסה שאכתוב בהמשך הסדנה.

המניפסט כתוב בלשון זכר אך תקף לכל רצף המינים.

מודעות פרסומת

12 מחשבות על “מניפסט הבלתי משכנעים

  1. גדי, האם הכתוב למעלה אומר שמינון הפוסטים (כאו ובפייסבוק) שלך בנושא הטבעונות ירד? אם כך – אני בעד! אהבתי, דרך אגב, את הפוסט על התינוק שזורק צעצועים ברח' ארלזרוב ובעלי חניות לאורך המורד עד וכולל רח' בלפור (אם זכרוני לא מטעני) עסוקים בלעצור אותם בהתגלגלותם ולהחזירם להורי התינוק הזרקן 🙂 !
    שבת שלום ושבוע טוב!
    בני א.

  2. חיים של קידוש השם – כיצד?
    (א) "כל הפורש מעבירה או עשה מצוה, לא מפני דבר בעולם, לא פחד ולא יראה ולא לבקש כבוד, אלא מנפי הבורא ברוך הוא, כמניעת יוסף הצדיק עצמו מאשת רבו, הרי זה מקדש את השם" (שם, י').
    (ב) "אם דיקדק החכם על עצמו, והיה דיבורו בנחת עם הבריות, ודעתו מעורבת עמהם, ומקבלם בסבר פנים יפות, ונעלב מהם ואינו עולבם, מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן, …, ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין, והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם, עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאווים למעשיו, הרי זה קידש את ה', ועליו הכתוב אומר: 'ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר' (שם, הי"א).

    Your post is somewhat similar to the RAMBAM קידוש השם . Be a good person so by example people will like your ideals and may decide to be like you

  3. טוב, באמת יש איזו בעייתיות בבלתי משכנעים שמכריזים על זה במניפסט. והאמת היא שאני חולקת כבר על השורה הראשונה, לפיה אם אמונתך חזקה אתה צריך לשאוף שתהפוך לנחלת הכלל. למה בעצם? עדיף שאיש באמונתו יחיה. אבל רוב הנימוקים שהעלית במניפסט נראים לי משכנעים.

    בעיניי שכנוע הוא סוג של ניסיון לחנך, גם אם זה חינוך בלתי פורמלי. לכן נראה לי שהמחנך הפוטנציאלי צריך קודם כול לשאול את עצמו מה הוא רוצה שהמתחנכים שלו יפיקו מהתהליך החינוכי, ולפי זה גם להרכיב את התהליך הרצוי. והתהליך הרצוי בעיניי הוא תמיד זה שלא מעורבת בו הורדת נימוקים בכוח במורד גרונו של המתחנך. בחשבון הסופי אני מאמינה גם שהאפקט החינוכי של השיטה הזאת הוא יותר גדול, כך שזה משתלם לכולם. .

  4. 🙂 ועוד:
    לאחרונה שמתי לב לפרסומות בשולי הבלוג שלך. זה גם קשור למשכנעים למשוכנעים ולמשתכנעים?

    • אחרים גם הם ראו את הפרסומות. wordpress טוענים שכך הם ממנים את פלטפורמת החינם הזו, אך עד כה לא ראיתי את הפרסומות, כך שזה או נוהג חדש אצלם או שהבלוג שלי עבר איזה שהוא רף של תפוצה שגרמה להם לחשוב ששווה למכור פרסום אצלי.

      • כנראה שזה תלוי משתמש – גם אני לא רואה פרסומות (עדיין)…
        בני א.

    • תודה על ההפניה. אני חושב שאאמץ כמה טיעונים משם. ושוב אני שמח על מנגנון התגובות בבלוגים, שהופך אותם לפורמט נאור ומוצלח בהרבה ממאמר או מניפסט קלאסי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s