רק על עצמי


רק על עצמי אני יודע לכתוב, ואני גם נהנה לעשות את זה. והראייה: כ 235 רשומות בבלוג הזה בשנה וקצת. במבט לאחור די ברור שמשירה של רחל:

רַק עַל עַצְמִי לְסַפֵּר יָדַעְתִּי.
צַר עוֹלָמִי כְּעוֹלַם נְמָלָה,
גַּם מַשָּׂאִי עָמַסְתִּי כָּמוֹהָ
רַב וְכָבֵד מִכְּתֵפִי הַדַּלָּה.

השורה הראשונה בהחלט תופסת לגבי, אני מקווה שהשורה השניה לא ודי בטוח שהשלישית והרביעית גם הן, לא עלי נכתבו.

יש לי כנראה הרבה מה לספר ולהגיד, אבל לא משנה כמה אתאמץ, אני לא מסוגל לבדות סיפור שלם. לפחות לא במתכוון. כמובן שההיסטוריה שלי, כפי שהיא באה לידי ביטוי פה ושם בבלוג, היא מזווית ראיה מאד אישית, וכנראה מומצאת לפחות באותה המידה שכל היסטוריה, פרטית או ציבורית, מומצאת. מצד שני, הכתיבה שלי מחוברת באורח יותר קשיח למציאות מהסיפורים שאני מספר על עצמי בעל פה, גם לעצמי וגם לאחרים. בכל זאת, המדיום הכתוב, והפומבי כל כך, מחייב יותר זהירות בכתיבת המיתולוגיה הפרטית שלי. מגביל אותי להרחבות לינאריות בלבד של סדר הדברים כפי שקרו, או יותר נכון, כפי שאני זוכר שקרו.

אבל בדיון של ממש, עלילה לגמרי בדיונית המערבת דמויות בדיוניות של ממש, שהן לא אני, הוא משהו הנראה לי מעבר לתחום השגתי. בערך כמו הלחנה, או כתיבת שירה, או קפיצה במוט. לא ברור לי למה, ולא ברור לי מהו המחסום העוצר בעדי. האם דמיוני הוא זה שפשוט מוגבל? או שאולי יש פשוט טכניקה שאותה יש לאמץ? אולי צריך לעשות תחקיר? ואולי אני צריך איזה טריפ של LSD להתניע את היצירתיות? או שאולי פשוט אין לי את זה ושום דבר לא יעזור?

בשלב זה, אני מתכוון לדחות את עניין ה LSD ולנסות לפרוץ את המחסום בעזרת  "סדנת כתיבה". יש כמה כאלה בחיפה, ואני חושב לנסות את זו של "אסכולות" בבית רוטשילד (שיש כאלה הקוראים לו משום מה "בית הכט"…) שמעביר אילן שיינפלד. במקרה הגרוע ביותר, אולי תצא מזה רשומה או שתיים, לא בדיוניות. במקרה הטוב, אולי יצא איזה סיפור. נראה.

מודעות פרסומת

16 מחשבות על “רק על עצמי

  1. בה צ ל ח ה גדי. אם אתה נמשך לזה אז כנראה שיש לך את זה . בכל מקרה תהנה (-:

  2. סדנאות כתיבה זה תמיד מסקרן. בהצלחה שיהיה.
    לעצם העניין, נראה לי שכדי לכתוב סיפור צריך, מלבד הכישרון והיצירתיות והניסיון וההכשרה, פשוט לרצות לספר אותו. זה למשל משהו שחסר לי לגמרי. אבל אם בא לך לספר סיפור, אני מאמינה שתמצא את הדרך לעשות את זה.

      • לא בהכרח – הרי אין בהם עלילה ודמויות, לא מתפתח שם סיפור. בגדול, גם בהם רק על עצמי לספר ידעתי.
        מכל מקום, היות שזה מעניין אותך, כדאי בהחלט שתנסה, וסדנת כתיבה היא מקום טוב להתחיל.

      • לא. כי רציתי לכתוב. יש המון סוגים של כתיבה. וגם יש הרבה סוגים של סיפור סיפורים. המשתתפים בפסטיבל מספרי סיפורים, למשל, אינם כותבים אותם. כתיבה וסיפור הם לא בהכרח אותו הדבר, אם כי דרכיהם יכולות להצטלב לעתים קרובות.

  3. בהצלחה 🙂
    אני מאמינה שכל אדם יכול לכתוב סיפור מעניין ומרגש אחד, וגם לצייר ציור שווה אחד.
    לגבי ההמשך – זה סיפור אחר…

  4. לפני שנים רבות השתתפתי בסדנא בבית הסופר בירושלים. הסדנא התחלקה לטרימסטרים והמנחים היו : דן פגיס, חיים גורי ויהודה עמיחי…

  5. זה היה מרתק לשמוע שלושה משוררים גדולים מדברים על שירה, על החיים ועל החומרים שהמשתתפים הביאו. זו היתה חוויה משמעותית שהטביעה חותם, אבל קשה לומר שהיא שיחררה "חסמים",- היא לא היתה טראפויטית.

  6. פינגבק: נתנאל | דרכי עצים

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s