יום שישי עם חייזרים


עשיתי פרפה תמרים וטחינה לפני שבוע, לפי ספרה של יוטקה הרשטיין "בישול מלא חיים". הספר בדרך כלל מצוין, אך הפרפה (הטבעוני) יצא קצת "יציקה". יש בו חצי כוס חלב קוקוס, חצי כוס עיסת תמרים וכוס טחינה, מרוסקים יחד בסכין הפלדה של מעבד המזון. את התוצאה יצקתי לתבנית שקעים של קוביות קרח והקפאתי. בדיעבד, תבנית שקעים מסיליקון הייתה יותר מוצלחת.

היום אחרי ארוחת צהריים, לקחתי כקינוח את תבנית השקעים בה נותר שקע אחד עם פרפה והתיישבתי לפני הטלוויזיה. לא שעה בה אני פותח טלוויזיה בדרך כלל. הממיר היה על ערוץ 10 כשפתחתי, ושם נשארתי, מרותק למסך.

זה נראה כמו תכנית אירוח. סביב שולחן עגול ישבו מספר דמויות שבמבט חטוף נראו בצללית כמו החייזר בסרט "הנוסע השמיני" (The Alien) שביים רידלי סקוט. אבל כשהתאורה התחלפה, התברר שסביב השולחן ישבו חמש נשים דתיות, ושצורת הראש המוארכת שנראתה לי בצללית לחייזרית, נובעת מאוסף של כיסויי שיער שהן חבשו, שהתחרו זה בזה בכיעורם יוצא הדופן.

יש פסק הלכה כלשהו שכיסויי הראש של נשים דתיות חייב להיות בטעם רע במיוחד? אפילו מלכת אנגליה חובבת הכובעים הביזריים לא הייתה מעזה להראות בציבור עם אחת מה"יצירות" האלה.

אבל מה שהיה אף יותר מכוער מהדברים שהתנוססו שם על ראשי הנשים, היו הדברים שיצאו מפיהן. לדוגמה: אחת הנשים סיפרה "מפי רב גדול", שאותו הרב, כאשר שירת בזמנו בצבא (אלה לא חרדים – אלא דתיים "מתונים" המשרתים בצבא ומצטלמים לתכנית טלוויזיה) היה במשימת שמירה עם עוד ארבעה חיילים אחרים על גג כנסיית המולד בבית לחם. וברבות הימים, הסתבר שכל החמישה ששמרו שם עזבו את הארץ, התחתנו עם גויות, והפסיקו לקיים מצוות. אותו הרב, מקץ מספר שנים, "התעשת" וחזר ארצה ולדת (לא ברור מה קרה עם ה"גויה"). ומה שאותו "הרב הגדול" אמר לה הוא ש"רוחות טומאה" עולים ממבני פולחן של לא יהודים, ואלו שגרמו לאותם חמשת החיילים לעזוב את הארץ, ואף יותר גרוע, להתרועע עם לא יהודיות! אולי למשל כמו זו (מאותו הסרט…), המתמודדת עם חייזר במקום להתחזות לאחד?

בעקבות אותו סיפור, מספרת אותה אשה, היא נזהרת שלא להתקרב "למבנים שלהם" כאשר היא בחוץ לארץ. אשה אחרת אף החרתה אחריה והוסיפה שכמשנה זהירות, היא כבר לא עוזבת את גבולות הארץ. הנה דוגמה איך מטפחים את הבדלנות וההסתגרות בציבור הזה. וכך, נשים הנראות לא לגמרי פרימיטיביות, סתם לבושות בצורה מכוערת, מדברות ברצינות גמורה על רוחות טומאה העולות ממבנים נוצריים. כך מסתמן שכל מי שאינו יהודי הוא "טמא".

ופה שווה גם לדבר על הבדלי האסתטיקה בין הדתות. יש הרבה כנסיות ומסגדים שאמנם "פולטים רוחות טומאה", אך מדהימים ביופיים, כמו למשל זה ב Ronchamps…

מצד שני – רוב בתי הכנסת, לבטח אלה שנבנים בארץ, הם מפגן של טעם רע וקיטש. אז יתכן שאותם כיסויי הראש החביבים על נשים דתיות הם סתם מקרה פרטי של הטעם הרע, המסתמן כבעל מניעים אידאולוגיים כמעט, המופגן בכל פן חזותי של הדת היהודית. טעם רע וכיעור הנובעים מהתיעוב של היהדות המסורתית לאמנות חזותית – תיעוב המתחיל מפרוש מילולי ומצמצם  של הדיבר "לא תעשה לך פסל וכל תמונה".

מצד שני, יתכן שכיסויי הראש המוזרים, והמלבושים  של דודה מהגיהינום, באים מאידאולוגיה אחרת. שהם צד אחר של אותו המקום האוסר להראות שיער אישה, להשמיע את קולה או להראות את קווי המתאר של רגליה בפרט, ואבריה בכלל – כדי שלא להעמיד את הגברים בניסיון. שהרי ידוע שסף הגירוי של גברים דתיים כה נמוך, שיש להסיר מפניהם כל פיתוי, כולל ילדות קטנות. כן, אותם הגברים הקוראים לילדה בת שש "פרוצה", אותם הרבנים האוסרים על אבות דתיים ("לאומיים" – לא חרדיים) לבוא למסיבת יום ההולדת של בנותיהם בגנון, שמא יתגרו ממראה ילדות בנות שלוש רוקדות ושרות.

אז יש להסתיר מעיני הגברים כל סממן של נשיות, או לפחות לכסותו בכיסויים מכוערים ומדכאי יצר? האמינו לי – אשה עם אחד מכיסויי הראש האלה יכולה לכבות את יצרו של אסיר עולם שיצא זה עתה לחופשי. אז מיהי אשת חייל? זו היפה המאמצת קוד לבוש שהופך אותה מכוערת? כפי שאומר ספר משלי באותו אקרוסטיכון על אשת החיל: "שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי: אִשָּׁה יִרְאַת-ה', הִיא תִתְהַלָּל."

מה שמביא אותי לנושא התכנית (ששמה "אשת חיל" אגב) באותו השבוע. הנושא הפעם היה "גרים", והנושא הצליח להוציא מהנשים האלה שלל סטראוטיפים מכוערים, קסנופוביים וגזעניים. המנחה (בשער פזור ומוחלק) הזכירה שהקב"ה אומר שהגרים קרובים מאד ללבו ולכן על היהודים לקבל אותם למרות נטייתם הטבעית לדחות אותם. וכאן הגיעה השיחה לסיבות שבגללן "הנוצרים והמוסלמים לוקחים כל אחד" בעוד היהודים מנסים להניא אנשים מלהפוך יהודים.

בנקודה זו אמרה אחת הנשים ש"'קשה להיות יהודי – צריך הרי למלא תרי"ג מצוות…" והשנייה חיזקה את ידיה והוסיפה: "קשה להיות יהלום".

ומזה הבנתי שני דברים: הראשון, שהיהודים הם יהלום, והלא יהודים הם סתם חתיכות פחם שחורות. השני – שאני כנראה לא יהודי, שכן לא זכור לי שאני ממלא תרי"ג מצוות,

אין בעצם מסלול לאנשים הרוצים להיות סתם להיות יהודים, יהודים כמוני למשל, סתם בן העם היהודי, בלי לדקדק בכל מיני מצוות שאבד עליהן הקלח לפני אלפי שנים. אם אתה רוצה להתגייר, אתה לא יכול לאחר מכן לקרוע להנאתך בשרותים חתיכות נייר טואלט בשבת.

אתה לא יכול סתם להפוך יהודי, אתה חייב להפוך להיות יהודי דתי, דתי כמוהם. וזה כולל כיסויי ראש חייזריים לנשים, שנאת זרים וגישה של "אני ואפסי עוד".

מודעות פרסומת

24 מחשבות על “יום שישי עם חייזרים

    • אני לא מבינה את התגובה לתגובה אבל הכוונה שלי ב "ויחי אמנות ה understatement" היתה לעודד את ה understatement שכלל לא מצוי בפוסט זה.

  1. אם היית רואה את כלתי היפיפיה אחרי החתונה… אולי היית משנה את דעתך… ואם ברצינות – לרוב הדתיות חשוב מאוד להיות יפות ומטופחות , כן, גם עם מטפחות . ובטוח שלדתיות אין מונופול על טיפשות… כמו גם על כיעור
    ומענין איך לכל כך הרבה "נאורים" יש כל כך הרבה סטיגמות כשמדובר בדתיים .
    ואגב תמרים עם טחינה… נשמע טעים (גם ליד דתיים)

    • אבל כן ראיתי את כלתך אחרי החתונה. ובין הדתיים יש גברים ונשים נאים באותו יחס כמו בחברה החילונית. אבל קודי הלבוש, במיוחד אלו שנועדו לדכא את הנשים הדתיות, מצטיינים בכיעור יוצא דופן. נסי לחפש באינטרנט תמונות של "כובעי נשים דתיות" ותביני על מה אני מדבר. גם בחתונת אדם וזוהרה היה מבחר לא קטן של ה"יצירות" האלה בהן צפיתי בתדהמה.
      וזה לא נובע מחוסר כשרון של מעצבות. זה נובע מסוג של "אסתטיקה" ש"מכוער זה מוסרי".

  2. כידוע אין ביקום פעולה שאין לה "מחיר" ומי שרוצה לקרוע חתיכות נייר טואלט בשבת בחופשיות ובלי רגשות אשמה (שזה לא אפשרי ליהודי "אמיתי" ) נגזר עליו להתלבט במהותו היהודית ולהכריע למה חשוב לו להחשב יהודי, עניין שחובשי כיסויים שונים פטורים ממנו בחייהם. ומי שמעיין בספרים כגון "מי המציא את העם היהודי ?" של פרופ' זנד עוד עלול, רחמנא ליצלן להגיע למסקנה שלהיות יהודי זה לא עניין גנטי ביאולוגי או תרבות או שפה או טריטוריה אלא …. קיום נצחי (או לפחות רב שנים) של התלבטות, על "הדרך הנכונה " מחוץ לקופסא ולמיתוסים ולסטיגמות המקובלות והמעניקות שלווה מסויימת חולפת. ולגבי כיעור כיסויי הראש , אנא ממך , כבר נאמר שאנטישמיות זה מי ששונא יהודים יותתר ממה שצריך.. ואידך זיל גמור 🙂

    • אני לא שונא יהודים. אני מתעב דתיים חשוכים וגזעניים, אחת היא מה דתם. ואני לא רואה שום הבדל בין הנשים היהודיות הדתיות האלה ונשות הטאליבן בצ'אדור. גזענות היא גזענות, ודיכוי נשים על ידי הכערתן הוא מומנט משותף ללא מעט דתות פרימיטיביות, לא רק יהדות.
      אבל החשוכים היהודים מפריעים לי יותר, כי הם מנהלים לי את המדינה.

  3. זה דיי מבאעס להתעורר בבוקר והדבר הראשון שאני קורא זה שורות מלאות רוע ושנאת השונה ממך – זאת ההרגשה הראשונה שעלתה בי כאשר קראתי את הכתוב.
    ומה שעוד יותר עצוב, זה שאתה, איש מלומד, שטייל לפחות בחצי עולם, קורא כמעט כל דבר שמודפס ,ורואה כמעט כל סרט שיוצא עדיין לא גילית כמה דברים בסיסיים ביותר, כמו אל תעשה במודע דבר שיכול לפגוע במישהו שזה לא מגיע לו, כמו תשאיר מקום לספק ושאתה לא מחזיק באמת אבסולוטית.
    הדברים שכתבת לא שונים במהות כהוא זה ממה שהגברות אמרו ואתה שונה מהן רק בדבר אחד – הכיסוי ראש.
    אתה קיצוני כמותן, לא איכפת לך לפגוע באחרים כל עוד יש לך מה להגיד. מצד שני אתה מבקש שמישהו יתן לך מתכון איך להיות יהודי, אבל רק בדרך שמתאימה לך. אני חושב שנגעת פה בנקודה – לך תשלים עם עצמך, תאהב את ההולכים על שתיים לפחות כמו את ההולכים על ארבע, ואולי אז לא תצטרך אישורים מאף אחד איך להיות יהודי. אני חושב שזה פשוט ביותר – פשוט לאהוב ולא לשנוא, גם כאשר ניראה לך ששונאים אותך.

    • אני באמת קיצוני בקטע הזה, אף כי הרבה פחות קיצוני מהרבובדיה. אבל אני לא רואה למה החילונים חושבים שלדתיים מותר לבוז בוז גדול לערכי החילונים, אבל אסור להגיד אף מילה על דעות גזעניות ובדלניות של דתיים? הקטע על הכובעים היה רק חצי בבדיחות הדעת, אבל הוא כן משקף את דיכוי הנשים והסתרתן בדת היהודית – לא רק אצל החרדים.
      ומה לגבי האמונות הטפלות של דתיים, כמו למשל "רוחות הטומאה" או אינספור דוגמאות דומות, אמונות שמשמשות את מנהיגי הקהילה כדי למנוע את חברי הקהילה מלהסתכל ימינה ושמאלה. גם על זה אסור לדבר?

      אבל בוא נשאל שאלה פשוטה: אלמלא היה לך בן שחזר בתשובה, היית נעלב מהרשומה הזו או שהיית קורא אותה בהנאה? אני מצטער אם נפגעתם, באמת. אבל את דעתי על העולם הדתי אתם הרי יודעים כבר, לא?

      • אין שום קשר בין העובדה שבני חזר בתשובה לבין מה שאני כתבתי. אל תשכח שגדלתי כשונה וכמיעוט ואנני יכל לסבול אפליה וגזענות ולא משנה כלפי מי. אני לא מסוגל לקרוא בהנאה שום דבר שיש בו קיצוניות, רוע לשמו, ואי-יכולת להבין שהפרט אינו מייצג את הכלל. דבר אחד חיובי בתגובתך – זה שאתה מודע שאתה קיצוני ואם אתה מודע לזה, כמו שנסעת לשטחים לחוות את ההוויה הפלסטינית אולי תרחיק לבני ברק או ירושלים ליום יומיים לחוות את הקהילה הדתית. מי יודע, אולי תגלה משהו חדש.
        סאשה

  4. אני דווקא לא חושבת שכיסויי הראש של נשים דתיות הם מכוערים – אבל מה שהכי חשוב הוא שבהחלט יש הרבה מאוד דרכים להיות יהודי, והבחירה היא שלך. נכון שמי שמתגייר צריך למיטב ידיעתי לעבור את התהליך האורתודוקסי, אבל גם אז, לאחר שהתהליך הושלם, הוא יכול לעשות בשירותים מה שבא לו. נראה לי שחשוב להקפיד לא להסיק מסקנות גורפות על קבוצות שלמות רק בגלל שטויות שנאמרו או לא נאמרו בטלוויזיה (או בפייסבוק, או בכל מקום אחר). כי כשעושים זאת, נופלים בדיוק לפח של הראייה הסטריאוטיפית שממנו משתדלים כל כך להימנע.

      • העולם הדתי (כולל החרדי) מגוון לא פחות מהעולם הלא דתי, ולכן שום התבטאות לא יכולה לייצג את כולו. לזכותך ייאמר שאתה מאוד סקרן ועושה מאמצים ניכרים להכיר ולשמוע, אבל למרות זאת אני חושבת שאתה נחשף בעיקר לקצוות, ויש גם המון גוני-ביניים שאינם מופיעים בטלוויזיה (אם כי חלקם כותבים בלוגים ופעילים בפייסבוק, ושווה להשקיע בחיפוש אחריהם ובקריאה של מה שיש להם להגיד).

  5. אני לא יודע איך להיחשף "לא לקצוות". חצי שנה בישיבת "אש התורה"? ראש השנה בקבר רבי נחמן באומן? אני קורא את "לולאת האל" של תומר פרסיקו. מומלץ

    • אני מכירה את הבלוג הזה, ועשיתי מינוי לדף הפייסבוק של תומר פרסיקו. הוא בהחלט מייצג זווית מעניינת.
      ה-"לא קצוות" הם הרוב, אבל הם לא מפורסמים ולכן פחות נגישים. יוצא לי פשוט להכיר אנשים – בעבודה, דרך הבלוג, כל מיני. אנשים הגונים שאין להם שום אינטרס להשתלט על אף אחד ולהשפיע על אף אחד, אלא רק לחיות את חייהם בשקט, בדרכם הם.

  6. עוזבים אתכם ל – 24 שעות וכבר אתם רבים ??? 🙂 טוב נו לפחות יש אקשן…
    יש לי כל כך הרבה מה להגיד בנדון שנראה לי שווה מפגש על בירה או קפה…
    בגדול אני די מרגיש כמו גדי. אינטואיטיבית יש לי סלידה גדולה מהדת ומדתיים. עצוב לי על כך מאד אבל זה המצב. בצעירותי ביליתי איתם הרבה (אפילו הייתי איתם בתנועת נוער תקופה) והיכרתי אנשים מתונים ומקסימים. אבא שלי בשנים האחרונות לחייו הסיע חרדים לכותל, וזו הייתה פרנסתו. ואז כשהוא נפטר והם ממש השתלטו על הלוויתו לא הרשו לי להשתתף בה. יש מנהג כזה בירושלים שבן בכור לא יכול ללכת אחרי ארון אביו. אז כמובן שיש הרבה דתיים / חרדים מקסימים ומתונים (וכנראה שהרוב כדומם כאלה) אבל, למרבה הצער, המפגש של כולנו איתם נעשה בעיקר במקומות ובעניינים שיוצרים את התחושה הכל כך מקוממת שהם מנהלים את חיינו בשתלטנות, בתאוות בצע, בחוסר רגישות ותוך הסתכלות פרימיטיבית וחשוכה על העולם. זה קורה למשל בלוויות, בגרושין (מי שביקר בבית הדין הרבני יודע על מה אני מדבר), בכל הקשור בכלל לדיני אישות ומשפחה, ביחס לנשים, במערכת הפוליטית שם העלו את השחיתות לדרגת אומנות (נכון לא רק הם…) ולאחרונה אפילו בצבא. גם ביניהם לבין עצמם, ד.א., בין הפלגים הרבים והשונים אין אהבה גדולה בלשון המעטה. אז אני לא חושב שזה מפליא שאנחנו חשים כך כלפיהם. יכול להיות באמת שאם היינו מכירים יותר מקרוב ובאופן אישי התחושות היו מתרככות ומקבלות פרופורציה אבל לפחות בואו נהיה כנים ונודה שהם הרוויחו את היחס הזה ביושר.

    • בני, באמת צריך להכיר אותם יותר מקרוב, כדי להתגבר על "הדעות הקדומות". רוצה לבוא לקבר רבי נחמן מאומן בראש השנה? הזדמנות להכיר הרבה דתיים מאד מקרוב.

  7. עם רב האבחנות שלמעלה וכן עם הטיעונים בפוסט עצמו שמתמקדים בעניין לגופו אני מסכימה. גם עניין ההכללות, אף כי הכללה יוצרת כמובן חוסר דיוק משווע, מובן לי. אני חושבת שברור שהכותב (בעל הפוסט) מודע לכך שציבור גדול אינו מקשה אחת והאזכור הבלתי פוסק של עובדה זו בכתיבה מקשה על הכתיבה ותפקידו העיקרי הוא להיות "פוליטקלי קורקט". עדיין הייתי מצפה להתייחסות כלשהי לנושא. הקושי העיקרי שלי עם הדברים נוגע לשתי נקודות:
    א. כתיבה כוללנית שבנוסף עוד נוקטת לשון כל כך נמוכה, לועגת וארסית, לא רק שמחטיאה את מטרתה, – היא פשוט גזענית וזורעת שנאה. את זה אי אפשר לקבל או להבין.
    ב. בשביל מה בכלל לעסוק בכל מה שקשור לעניינים פנימיים של ציבור החרדים, עניינים שלא משפיעים על דרך החיים שלנו, כמו למשל קוד הלבוש שלהם? האין מספיק עניינים שכן משפיעים על דרך החיים שלנו שיש לעסוק בהם? והאם "קוד הלבוש החילוני" החושפני, עם נעלי עקב וניפוח שפתיים ושדיים לא מוכתב מעדיפויות גבריות? נכון, עדיין אין "משמרות צניעות" חילוניות שמכריחה נשים חילוניות להגדיל חזה.

    • לחילונים אין "הלכה" ואין פסיקות רבנים שמנהלות את חייהם.
      לגבי מה אומרת ההלכה על נשים, ומגזרים לא הגמונים, הבלוג הזה מעביר את התמונה יפה: http://2nd-ops.com/2ndop/?p=6367
      ולגבי מה פוסקים חשובי הרבנים של הציונות הדתית: http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1789699
      כמה פנינים משם:
      "הנשים, בשל ייעודי הטבע, לא נוצרו להיות עסוקות "במעמקי המדעים והמוסריים מצד תכונות נפשן" אלא בגידול בנים, לידתם והנקתם."
      "הבית הוא המקום הטבעי להוציא לפועל את נטייתה המיוחדת של האשה. השטח הטבעי של רוב הנשים הוא הבית, ולא המרחב של הפעילות החברתית."
      אפשר לחטוא בהכללות כאשר מדברים על חברה חילונית. אבל חברה שחוקי הדת שולטים בה, היא מלכתחילה הומוגנית, וכאשר אנשים "עושים להם רב" והרב גזען, גם הם גזענים, וזו לא הכללה. זה פועל יוצא של קבלת דין תורה.

  8. פינגבק: בשבחי הבחינה הפסיכומטרית | דרכי עצים

  9. 1:29, או, בקטע קצר אחרי פחות מדקה וחצי, תוכל לראות מטפחת מבית שרהל'ה מטפחות. כשהקישור שאני מצרפת הגיע אלי, הרגשתי שעלי לשתף אותך…http://youtu.be/ezUCXdL5EHA
    עוד חומרים, בפרופיל של שרהל'ה מטפחות בפייסבוק.
    שבוע כייפי

    • הסתכלתי בפרופיל של "שרהל'ה מטפחות". הדוגמנית שלה יפה, חבל שיש לה על הראש את הקיטש המכוער הזה. אבל מסתבר שיש פה עולם שלם של אופנה, קולקציות שלמות של טעם רע. לדעתי כמובן.

  10. פינגבק: הנחיל | דרכי עצים

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s