מתעסק בקטנות


במאי שנה שעברה, עזבתי את מקום העבודה שלי, והזדכיתי על כמה דברים חשובים: מכונית (עם דלקן חופשי!), מחשב אישי וטלפון סלולרי ואת כל אלה הייתי צריך לרכוש בתקופה קצרה, וגם סיפרתי על זה כבר כאן  וכאן. (בארצם של נטולי הדלקן…).

המסר אז היה שאפשר וצריך להסתפק במועט. גם במחיר וגם בגודל. עברה מאז קצת יותר משנה וחשבתי שיש מקום לבדוק איך זה הלך. וגם – איך החיים כאשר אין מי שדואג לספק לך ולתחזק לך את האובייקטים שבפועל, אתה והם יחדיו הפכו כבר סייבורג לכל דבר ועניין. (סייבורג הפך להיות נושא חם בזמן האחרון, שווה רשומה אני חושב).

בחירת המכונית היא הצלחה. יונדאי i10 קטנה ואדומה, "הבימבה" קוראים לה אצלנו.

באופן מפתיע, זו המכונית שכולם מעדיפים לקחת, אף שתיבת ההילוכים שלה ידנית. החנייה בעיר אתה היא תענוג, וגם בנסיעות לעיר אחרת היא ברירת המחדל. היא באמת מאד מאד חסכונית בדלק, ובעיר אליה אנחנו בעיקר נוסעים – תל אביב, יתרון הגודל במציאת מקום חנייה הוא אפילו יותר משמעותי. היא ממש לא צפופה לשני נוסעים, ואפילו לא לארבעה. אין לה ממש תא מטען, אבל אין בעיה גם עם 6 סלי קניות גדושים. ואני מרגיש טוב יותר עם עצמי שרק קצת פחות מטון של פלדה נדרש כדי להזיז את ישבני ממקום למקום, ולא טון וחצי או שניים…

וכן, המנוע קצת חלש, ונדרשת תשומת לב להילוכים בעליות כאשר המזגן (המצוין) עובד ויותר מנוסע אחד ברכב, צריך למשוך את הטורים מעלה במעבר משני לשלישי, ועל הילוך רביעי בעליות קשות אפשר לשכוח. לא נורא.

המחשב הנייד, Lenovo ThinkPad על מסך ה 11.6" שלו משרת אותי מצוין. כל הרשומות בבלוג הזה, למשל, נכתבו עליו. אלכסון המסך קצת יותר קטן ממסך ה 12.1" שהיה לי בעבודה, אבל המסך יותר רחב ויותר אפקטיבי. הייתי צריך להוסיף 4GB של RAM כדי שהמחשב יהיה מספיק זריז לטעמי (הוא בא רק עם 2GB שזה בפרוש לא מספיק בימינו, בוודאי לא עם חלונות 7).

המסך באיכות מצוינת, ונהניתי ממנו מאד  – עד ששברתי אותו. אז נאלצתי לפגוש את השרות הגרוע ש IBM מספקים למחשבי Lenovo. בעבודה, הייתי מקבל מיד מחשב אחר וממשיך לעבוד. פה לקח למעבדה 10 ימים עד שהם בכלל ניגשו לתת לי הצעת מחיר להחלפת המסך (כ 40% מעלות המחשב כולו), הצעת מחיר אותה בררתי מראש אצלם ואישרתי להם כבר כשמסרתי להם את המחשב במשרד שלהם כאן בחיפה. בקיצור, הייתי מושבת שבועיים, ולאף אחד זה לא הזיז.

מאז, גם הדיסק הקשיח, לא SSD לצערי, הלך. משום מה בדיוק כאשר הוא חזר למעבדת IBM עקב העלמות הדרייברים של ה WiFi. מוזר. אבל כיוון שאני פה דואג לגיבויים בעצמי, ליתר דיוק – לא דואג, נעלמו לי כל הקבצים של 3 חודשים, כולל כל התמונות שצילמתי באותם שלושת החדשים.

חלק מהתמונות, ברזולוציה נמוכה יחסית, נמצאות בגיבוי על הרשת במה שהיה פעם Picasa web albums והפך בלי רשותי והסכמתי ל Google+ albums, כחלק מהמאמץ הכושל של google לייצר רשת חברתית. בתוך המהלך, נעלמה האפשרות להוריד אלבום שלם למחשב, אלא רק תמונה תמונה, וכך, תקועות התמונות שלי אי שם ברשת, נתונות לחסדי מתכנתי google.

Marissa Mayer זו שהייתה אחראית על ה"שימושיות" במוצרי google, הפכה לאחרונה למנכ"לית yahoo, ואולי זו לא אבדה כה גדולה לgoogle. יש לי טענות רבות מספור על השימושיות של מוצריהם.

בכל אופן, המחשב האישי עדיין איתי ועדיין משמש אותי. הטלפון לעומת זאת, כבר לא איתי. קניתי אז טלפון X10 של Sony Ericcson. בעיקר בגלל שהוא בערך טלפון מסך המגע הקטן ביותר שמריץ אנדרואיד.

גודל המסך – "2.55, אתו למדתי להסתדר, בערך. הייתי צריך לרכוש מקלדת וירטואלית חליפית ולהתאמן לצלוף על המקשים שבה. לקרוא מהמסך קבצי PDF היה קשה אך אפשרי. אבל העובדה שהמסך מרובע, ולא מלבני, אומר שאפילו סיבוב המכשיר לא נותן לך מקלדת יותר רחבה.

אבל הבעיה במכשיר ההוא הייתה במקום בו לא חשבתי שתהיה בעיה: מהירות המעבד וכמות הזיכרון הפנוי (RAM). יש למכשיר מעבד של 600 MHz, ו 128 MB של RAM הפנויים לשימוש. פשוט לא מספיק, אפילו לא לשימוש בישום כמו "אנשי הקשר". אם יש לך יותר מכמה מאות בודדות של אנשי קשר, המכשיר פשוט לא מגיב. הלקח שאותו למדתי: היום גם טלפון שאתה רוצה להשתמש בו פחות או יותר כטלפון, צריך מעבד של לפחות  GHz אחד. מוזר. לקח למחשבים אישיים הרבה שנים להזדקק למעבד בתדר כזה.

גם רצוי שיהיה לפחות 512 MB זכרון פנוי לשמוש ישומים. אולי אפילו יותר חשוב ממהירות המעבד, אם כי יש כלים שאפשר להוריד המאפשרים להריץ חלק מהיישומים מכרטיס זיכרון, שם יש תמיד הרבה מקום פנוי.

כיוון שהמעבר (הטראומטי) ל Hot mobile ( על "החוויה" ב Not So Hot) דרש מכשירי דור 3, העברתי את טלפון ה X10 לבני וקניתי לעצמי Sony Experia Ray, לא יקר, טיפה יותר גדול, עם מסך מלבני של "3.3 (במקום "2.55 ב X10), אבל הרבה יותר דק. מעבד מספיק מהיר וגם (אני מקווה) מספיק זיכרון. עד עכשיו מצטייר כיופי של מכשיר. טבלת השוואה בין שני המכשירים, אפשר למצוא כאן.

לקחים:

"Less is more" עבד במקרה של המכונית, והמחשב. במפתיע, דווקא במקרה של הטלפון, איפה שממש לא צפיתי לזה, כושר החישוב לא הספיק.

לגבי התמיכה במכשירים: היה הרבה יותר נוח כאשר תחזקו לי את כל הציוד, ואפשרו לי להתמסר לחלוטין לעבודה. אבל זו בדיוק הייתה הבעיה – המחיר היה התמסרות המוחלטת לעבודה. היום, יש משהו חיובי אפילו (אני מספר לעצמי) ביציאה החוצה לעולם –  גם לדברים כמו ללכת למוסך או למעבדת השרות. לפחות אתה מבחין שהשמש זורחת.

מודעות פרסומת

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s