Négritude


הייתה בשנות השלושים של המאה העשרים קבוצה של אינטלקטואלים שחורים דוברי צרפתית שפיתחו את המושג של זהות שחורה אוניברסלית, לה הם קראו בשם Négritude (אולי "כוּשִיוּת" או "שחוֹרוּת"). הרעיון הוא שיש זהות המשותפת לתושבי אפריקה והפזורה האפריקאית בעולם; ביבשת אמריקה, באיים הקריביים, בצרפת, זהות שאינה מוגדרת רק על ידי הקולוניאליזם והגזענות. זהות, ואחווה. את הזהות והאחווה האלה ניסו מנהיגי אפריקה הפוסט-קולוניאלית לטפח בסדרת מפגשים בשנות השישים, שלא באמת העלו דבר. תמר גולן הייתה מדווחת בזמנו, בתקווה, מכינוסים אלה, בטור שלה בעיתון מעריב, בימים שמעריב עוד היה עיתון ראוי לקריאה. אבל גם אצלה, כפי שהיא מספרת בספרה "אפריקה" כמה שנים יותר מאוחר, החלה להתגבש ההבנה שהאחווה הזו היא רק מראית עין המופגנת כלפי חוץ ואין ממנה ולא כלום ביחסים התוך-אפריקאים.

ניסיתי לראות מה נשאר מהאחווה הפן-אפריקאית הזו אצלנו, בימים בהם אנו "מוצפים" בזרם של פליטים אפריקאים. ניסיתי לראות האם בין הפליטים מארצות שונות באפריקה יש תחרות או אחווה. לא מצאתי סימנים לא לזה ולא לזה, אבל אולי זה בגלל שאנו לא באמת שומעים, או רוצים לשמוע אותם ואת מה שיש להם להגיד. אולי זה בגלל שבשבילנו הם כולם אותו הדבר, "נחשול שחור" המאיים להטביענו. חיל החלוץ של "350 מליון אנשים באגן הניקוז של הנילוס הנמצאים בדרך לכאן" כפי שמנסה להטיל בנו אימה ארנון סופר מאוניברסיטת חיפה, שנראה לי שכבר לא ממש נמצא בשיא יכולתו השכלית. (אותו אחד שמנפנף בראיונות במספר המופרך בעליל של 750,000 עובדים זרים הנמצאים בקרבנו).

מה שעוד לא מצאתי, ולא בגלל שלא חיפשתי, הוא איזו שהיא התייחסות לכל נושא הפליטים מאפריקה אצל גל הפליטים הקודם שנקלט אצלנו, זה מאתיופיה. אחד מלא מעט שבטים ("עוד שבט אבוד") בעולם שמנהגיהם ומסורותיהם השבטיות מזכירים יהדות בצורה כזו או אחרת, שהבאנו לכאן, ואחרי שגיירנו אותם לחומרה, תייקנו  בצד היהודי של המאזן הדמוגרפי, אותו שד מאיים המניע כה רבים ממעשינו.

נכון, אי אפשר להגדיר את הפלאשים והפלאש-מורה כמסתננים. הבאנו אותם, גם אם קיבלנו אותם ככפויי שד, אחרי ששכך גל ההתלהבות מ"מבצע" משה, שגרם לנו, ל"פראנג'ים" כפי שהאתיופים קוראים לנו, להרגיש טוב עם עצמנו. נכון, שישראל לא ממש גדולה בסיוע הומניטרי באפריקה הרעבה תמיד, אבל "ישראל ערבים זה לזה" ואת השבט הספציפי הזה, "ביתא ישראל" כפי שהם מכנים את עצמם היום, "הצלנו".

טוב, לא ממש הצלנו. אנחנו נוטים קצת להגזים בתיאור מצבם הקשה באתיופיה, וגם פה הם לא בדיוק משגשגים כלכלית. הם סובלים מגזענות בוטה והיום, הם צריכים להקפיד וללכת עם כיפה על הראש כדי לא לחטוף מכות באזורים מסוימים של תל אביב.

אבל אין מה לדבר, מצבם שפיר בהרבה מזה של ה"מסתננים", "מהגרי העבודה" מאפריקה, כפי שממשלתנו הגזענית מתעקשת לכנות את הפליטים, שחלקם, אלו מאריתראה – עד לא מזמן חבל באתיופיה, ממש קרובים רחוקים של יהודי אתיופיה "שלנו". וכיוון שכך, רציתי לראות מה הם, יותר נכון דובריהם אומרים בסוגיה הבוערת הזו. נכנסתי לאתרי חדשות, פורומים ובלוגים שבהם נשמע הקול האתיופי, וחיפשתי מה מגוון הדעות בתחום.

ומצאתי אך ורק שתיקה רועמת. כלום. המשכתי והעליתי את השאלה בפורומים שונים, אך היא לא זכתה לשום התייחסות. כלום. שאלתי גם בבלוג בשם Y.E.S שבו שבעה סטודנטים אתיופים נהנים להשתלח ברדיקליות בוסרית משהו בחברה הישראלית , והשאלה נמחקה מיד על ידי מנהלי הבלוג.

מה קורה פה? מה עומד מאחורי השתיקה הזו? חשבתי על זה, ואני יכול לחשוב על כמה סיבות לזה שעולי אתיופיה מקפידים שלא להתייחס לנושא באדיקות כה רבה:

– חשוב לעולי אתיופיה לבדל את עצמם משאר ציבור הבורחים מיבשת אפריקה. יש להם עדיין קרובי משפחה באתיופיה, הפלאשמורה, שחוסר יהדותם אינו מוטל בספק. הדבר האחרון שהם היו רוצים שיקרה הוא שמישהו יתחיל לשאול: "למה את הנוצרים האלה כן להביא בהשקעה תקציבית גדולה ואת אלה שכבר פה, שבאו בכוחות עצמם, לא להשאיר?". אז אולי התקבלה החלטה בתוך העדה לשתוק, לשמור על פרופיל נמוך בנושא, וכך לא לגרום לנושא לעלות לדיון ציבורי?

– היתכן שהשבטיות מנצחת פה את אחוות השחורים, את אותה ה"כושיות"?
בביקורי (היחיד עד כה) בקניה שמתי לב שתחושת ההזדהות הלאומית שם חלשה בהרבה מזו השבטית, אך רמת ההזדהות שמעל הלאום, הזהות ה"אפריקאית" כן קיימת, יותר למשל מהזהות ה"אסיאתית" או אפילו ה"אירופאית". כתבתי על זה יותר בהרחבה ברשומה "אפריקה". כנראה שגם כאן, במאבק על מקום בספינה המפליגה אל העולם הראשון, מדינת ישראל, גובר השיקול השבטי על זה ה"יבשתי", הגזעי בעצם. האריתראים, הסודנים הצפוניים והדרומיים, הם שבטים אחרים. וההעדפה של שבט "ביתא ישראל" היא שהם ינסו להגיע למקומות אחרים, בהם הם לא יתחרו על הנכונות המוגבלת של מדינת ישראל לקלוט אפריקאים. ולכן, שותקים כי "זו לא בעיה שלנו". להתנגד אי אפשר כי הרי זה לא יאה למי ש"חולצו" מאפריקה, 1200 איש בכל מטוס כשכל רכושם הוא הבגדים שלעורם. עדיף לשתוק.

– ויתכן שרוב הציבור האתיופי, בניגוד לכותבי הבלוג Y.E.S למשל, לא רואים באתיופיה אות ומופת למדינה מתוקנת, שישראל צריכה ללכת בדרכיה. הם לא מתגעגעים לאפריקה. רובם רוצה להשאיר את אפריקה הרחק מאחור ולשכוח מכל העניין. נושא הפליטים האפריקאים החזיר את אפריקה למרכז תשומת הלב הציבורית והם עמלים קשה להדחיק את הנושא מתודעתם. "אפריקה? מה זה קשור אלינו?". ומכאן השתיקה הרועמת – שתיקה של הדחקה.

– ויש גם את אלה כמו כותבי הבלוג  Y.E.S המטפחים לעצמם מין אפריקה אידאלית שכזו, שממנה הם לא ברחו אלא בחרו לעלות ממניעים ציוניים. אפריקה שעליה אסור להשמיע מילת ביקורת, כמו זו שנרמזה במספר רשומות שכתבתי על הנעשה בקניה. אבל קשה לשמר מין תדמית מושלמת כזו של אפריקה כאשר על גבולנו הדרומי צובא ים של אנשים המנסים לברוח מאפריקה בכל מחיר. שמוכנים לעשות ממש הכל כדי לא להיות שם. בעיה. עדיף להתעלם.

מתי נדע שיהודי אתיופיה השלימו את קליטתם? אולי כאשר הם ירגישו שהם מסוגלים להתייחס למצוקותיהם של אחרים בכלל ולאלו של בני הגזע השחור בפרט. כאשר הם יהיו כבר במקום שבו הם יכולים להסביר ולהמחיש לנו, לפרנג'ים, מה עברו האפריקאים שהגיעו הנה. כי הם היו שם וחוו את זה, קודם. כאשר עולים מאתיופיה יוכלו  וירצו לסייע לפליטים מאפריקה, או לאפריקאים עצמם. כאשר הם יתחילו להיות גשר בין ישראל לאפריקה.

כרגע הם עדיין רחוקים מהמקום הזה.

4 מחשבות על “Négritude

  1. נראה לי שליייצר אחדות של "כושיות" על בסיס צבע העור, נגועה באותה גזענות – שכאילו צבע העור מכתיב תכונות או תרבות מסויימת. למשל, הכושים נמצאים באמריקה, באיים הקריביים ובדרום אמריקה יותר זמן מהרבה מהגרים אחרים שהגיעו לשם מאירופה ואסיה אז למה שיהיו 'מאוחדים' עם שאר הכושים יותר מאשר האירופאים או האסיאתיים ביניהם…

  2. האנשים שניסו להמציא את ה"כושיות" היו האחד מסנגל, האחד ממרטיניק והאחד מגיאנה הצרפתית. האם אפשר לקרוא לזה גזענות כאשר האנשים עצמם בוחרים לאמץ זהות זו?
    ובמה זה שונה מה"לאום היהודי"? בני מדינות שונות שאפילו צבע העור שלהם לא אחיד ורק סט רופף של מנהגים ודת מאחד ביניהם, שהחליטו שהם כולם בני עם אחד ושיש להם איזה שהוא אוסף מאפיינים משותף. גזענות?

    • דווקא נסיון לייצר אחידות על בסיס רקע תרבותי, מנהגים וערכים נראה לי בעל יותר משמעות מאשר על בסיס צבע עור.

  3. מצ"ב לינק בשביל הקוראים. https://youngethiopianstudents.wordpress.com/2011/04/09/%D7%A7%D7%A8%D7%A0%D7%91%D7%9C-%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D/

    בנוסף, ההסבר שהבאת ל"שאלה" מדוע האתיופים לא עוסקים בזה אף הוא שאוב מהבלוג שלנו. למרות שלא חשבת שאולי אין לך נגישות לבמות שכן עוסקים בם, למשל בפייסבוק?

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s