בצרפת


חזרנו משבועיים בצרפת. פריז, נורמנדי וברטני. הטיול השני שאותו עשיתי כטבעוני, והראשון שבו באמת שמרתי על תזונה טבעונית. יש לי הרבה מה לספר על זה, כולל המלצות על מקומות ו"אסטרטגיות" לשרוד בארץ בה אפילו הסלט מוגדר על פי סוגי הגבינה והבשר שהוא מכיל. אבל זה בפוסט נפרד ומורחב.

וחוץ מזה, זה היה טיול סטלני, יחסית לאלו הרגילים. חמישה ימים בפריז ועשרה ב"קמפניה", בעיקר לאורך החופים. ים תמיד עושה לנו טוב. גם ירוק. מעניין למה…

אז הנה כמה השוואות בלתי נמנעות. ברובן אני חושב שאני "מגלה את אמריקה".

– צרפת יותר יפה מישראל, אין מה לעשות. יפה פי עשר.

– פריז יותר יפה מירושלים. בהרבה. לא תמיד חשבתי כך, אבל הפעם הבנתי. עזר שגרנו בדירה ברובע הנכון (Marais) בו הבניינים לא כל כך ענקיים והרחובות צרים. הברון האוסמן לא התעלל שם במרקם העירוני.

– מזג האוויר בחדשים אלה עדיף בהרבה בצרפת. גם אם יורד גשם כל יום שלישי. לי לפחות זה לא מפריע. גם לא על החוף. הגשם לא חזק, לא כל היום, ואחריו יוצאת השמש והכל נראה נפלא. הלוואי והיה יורד גשם בקיץ גם אצלנו.

– אני יכול בהחלט להעריך את רמת האנינות שהצרפתים מגיעים אליה עם האוכל, השוקולדים, דברי המאפה, היינות ועוד, אבל זה לא עושה לי את זה. זה כבר מגיע לרמה של פֶטיש. גם ביקור ב"שוקולטייר הטוב ביותר בפריז", (Jeaques Genin, fondeur en chocolat), מקדש של ממש לשוקולד, השאיר אותי די אדיש. אפילו לא טעמתי. אבל מאיכות הפירות והירקות התרשמתי. יקר, אבל באיכות שמביישת מה שיש אצלנו. את המשמשים שהיו אתמול בסופרמרקט אצלנו, ירקן צרפתי לא היה מסכים שימצאו אפילו בפח הזבל שלו.

– אנחנו עם הספר? הצחקתם אותי. בכל סמטה צדדית בפריז את נתקל בחנויות ספרים עוצרות נשימה. נתקלנו בשיטוט אקראי בלפחות חמש חנויות לספרי אומנות, חנויות לא גדולות, שבכל אחת מהן מבחר ספרים שגם אם היית מקבץ את ספרי האמנות מכל החנויות בארץ, לא היית מגיע לעשירית המבחר של אחת החנויות האלה. להתפוצץ מקנאה. הנה חנות קטנטנה ברובע הלטיני המכילה עולם ומלואו, גם באנגלית. אלמלא מגבלת המשקל שארקיע אוכפים בקנאות יתרה, הייתי קונה את חצי החנות. ביחוד את כל אלו שבמידה ויזכו לתרגום לעברית, זה יהיה על ידי הוצאת רסלינג שתתרגם פרק אחד, תרפד אותו עם דבר המתרגם ותמכור אותו כספר לכל דבר.

– למרות שאין לי מה לאכול במסעדות בצרפת, אני יכול להעריך את זה שהם חושבים שאוכל והחברותה הם הסיבה שבגללה אנשים הגיעו למסעדה, לא מוזיקה. המסעדה לא מספקת פס קול לארוחה. הרמקולים לא מרעימים מוזיקה הכופה על הסועדים לצרוח כדי לשוחח אחד עם השני, כמו במקומותינו.

עם כל הכבוד למוזיאונים של פריז, ויש הרבה כאלה, די ברור שסצינת האמנות העכשווית היא במקום אחר. כנראה ברלין. די פתטי ההעדפה המתקנת שמקום כמו מרכז פומפידו מעניק לאמנים צרפתים עכשווים, וארמון טוקיו (palais de tokyo) מעניק לאמנות מהעולם השלישי. יש התעלמות בולטת מכל מה שקרה בארה"ב החל משנות החמישים וממה שקורה בברלין היום, שלא לדבר על מה שקורה אצלנו. יתכן שבגלל שאני מכיר את תל אביב יותר טוב, אבל נראה לי שלפחות באמנות עכשווית, מדינת תל אביב מנצחת, לפחות בנקודות.

הערבים אולי אותם הערבים, אך הים ממש לא אותו הים. יש לצרפת הרבה חוף ים, חלקו חולי, חלקו סלעי וחלקו מצוקים לבנים היורדים אל הים מאפרים מוריקים, ורובו יפה להכאיב, לפחות לאורך חופי נורמנדי וברטני. אצלנו יש יותר שמש אבל להם יש הרבה יותר חוף, הרבה יותר יפה והרבה יותר נקי. למרות שנשמע מגוחך לנסוע מחיפה לצרפת כדי להיות בים, זה רעיון לא רע בכלל. וכבונוס יש את העניין שיוצרים ההבדלים האדירים בין מפלס הגאות והשפל הגורמים לחוף להראות אחרת לגמרי בכל שעה של היום.

שווה לנסוע. בכלל, ולצרפת.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “בצרפת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s