בנדיקטוס


קראתי שלוש פעמים את הראיון שערך עילי ראונר עם ז'ולי קריסטבה במוסף הספרים של הארץ. ראשית, כי קריסטבה, הפסיכואנליטיקאית, בלשנית ומסאית הצרפתית (ממוצא בולגרי) היא דמות שאני כבר זמן מה שומע שכדאי לשמוע ועדיין לא הגעתי לקרוא שום דבר שלה. שנית, כי על כל שאלה קצרה יחסית, ולא מתחכמת של המראיין, היא השיבה במעין מיני-מסה רהוטה וסדורה שגורמת לי לתהות באם היא קיבלה את השאלות מראש וחיברה להן תשובות או שהיא פשוט ככה מדברת. ושלישית, כי היא אומרת דברים מעניינים, אבל לא בצורה קלה לעיכול, ונראה לי ששווה להשקיע בזה את הזמן.

בין היתר, היא מספרת על פגישותיה עם "ממלא המקום", לשעבר הקרדינל רצינגר הדוגמטי, והיום האפיפיור בנדיקטוס ה-16. ואחד הדברים שהרשימו אותה (וגם אותי) בפגישתה עם האפיפיור  היה שהוא עמד על כך שהמאמינים אינם צריכים לתפוש עצמם כ'אדונים של האמת', אלא שעליהם לקחת דוגמה בדרך כלשהי מקולם של הלא-מאמינים, מכיוון שבעבור הלא-מאמין ‘האמת' היא תהליך, דיון, קושי מתמיד. אפשר היה לשמוע בדברי האפיפיור מלים של פילוסוף הנזכר בתולדות הפילוסופיה המערבית, מעין ניטשה או היידגר והיא חשבה שזה מעודד.

ואני משווה את זה, למה שקורה אצלנו.

ראשית – הבוז הגורף בו מתייחסים הדתיים אצלנו לסולם הערכים החילוני, העובדה שהם רואים כל חילוני כ"תינוק שנשבה", העובדה שכבוד לתרבות וערכי האחר קיים רק בצד החילוני של החברה, ונעדר לחלוטין מהצד הדתי של החברה. השוו זאת למה שקריסטבה מספרת על הרב הראשי לצרפת: "הספר הנהדר של הרב הראשי של צרפת ז'ול ברנהיים, שיצא לאור לאחרונה בצרפת; הוא עוסק בין היתר בשאלת האפשרות של מדעי הרוח לשפוך אור על האמונות הדתיות השונות ואף על הדיבור האלוהי, כלשונו. אני חושבת שזאת הפעם הראשונה שאישיות רוחנית במעמד גבוה כל כך מקבלת עליה את הלגיטימיות של המחשבה הפנומנולוגית ואף של הפסיכואנליזה עצמה, בדיאלוג שאינו רק שותפות למראית עין בלבד, אלא כזה שמאפשר להעמיד בשאלה זה את עמדותיו של זה ובכל זאת להתקדם יחד."

מספיק להזכיר שלאפיפיור הקתולי יש חשבון טויטר אישי (Pope2YouVatican@) ואצלנו הרבנים קוראים להחרים את האינטרנט.

שנית – מדכאת אותי העובדה שבולגרים המהגרים לצרפת הופכים למאורות החשיבה המערבית בעוד אלו המהגרים הנה אוהדים את מכבי יפו ועושים בורקס. בדיוק כמו שיהודי אחד בשם דרעי המהגר מצפון אפריקה לצרפת מפרק לגורמים את את אשיות התרבות המערבית תחת השם ז'אק דרידה ומושג הדה-קונסטרוקציה בעוד שזה שמהגר לארצנו  מצטרף לש"ס, מפרק לגורמים את המוסר הציבורי, נתפס ונשלח לכלא. והדרעי "שלנו", פיקח לא פחות מזה שנסע צפונה. אבל זה אנחנו, זה לא הם. משהו באופן שבו אנחנו קולטים את המהגרים אלינו שונה מהותית מזה של צרפת, במיוחד אם המהגרים הם לא מאירופה. או שאולי יתכן שהעילית של יהודי צפון אפריקה לא הגיע הנה אלא לצרפת ושאלינו הגיעו רק היותר חלשים והיותר נבערים? ואולי בכל גלי ההגירה הלא אידאולוגיים שאחרי קום המדינה לא הגיעו אל חופינו אלה היותר משכילים והיותר אמביציוזיים? לגבי יהודי ברית המועצות, ברגע שהפסקנו להעביר אותם כמו כבשים, בכחש ומרמה, דרך המחנה וינה, רבים נשרו בדרך והיגרו למקומות אחרים, ויש לי חשד שאלו שלא נשרו, לא היו דווקא היותר אידאולוגיים. יהיה מעניין להשוות ממרחק הזמן עם גל ההגירה החדש מצרפת, רובם יהודים צפון אפריקאים במקור שעברו תקופת "התעדנות" בתרבות הצרפתית. איך הם ישפיעו על ה"פודינג" הישראלי.

האפיפיור בנדיקטוס, כמו קודמו יוחנן פאולוס השני, גם הוא אוהב לשמוע את אחינועם ניני שרה, ולפני זמן מה היא שוב שרה לפניו. גם אני אוהב לשמוע אותה למרות שיש לה מניירות שמעצבנות אותי, וגם זה שהיא החלה לקרוא לעצמה Noa כדי להצליח יותר בעולם לא מחבב אותה עלי. אבל אני כן מעריך את זה שהיא הופיעה בעצרת לציון הנכבא, והייתי המום מההשתלחויות בה לאחר שזה התפרסם. בבבלוג הגדה השמאלית התייחסו לזה: "הופעתה של ניני בערב הזיכרון הישראלי פלסטיני גרר תגובות אלימות ומתלהמות של חברי כנסת מהימין שלא לדבר על טוקבקים שעיקרם גידופים וקריאות לחרם עליה, משל הייתה אויבת האומה. על פי עוצמת השנאה שעלתה מהימין, אני חרד שאילו יכלו היו תולים אותה בכיכר העיר. אם זהו היחס לאחינועם ניני, שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, מה צפוי לגרעין היותר קשה של השמאל?"
ראו למשל בפייסבוק את הקבוצה :החרמת הזמרת אחינועם ניני, והנה סטטוס לדוגמה משם:

ממש שאנל 5…

ואם כבר רשומה על בנדיקטוס, אז הנה עוד אחד: נזכרתי בהרצאה ששמעתי במכון לתרבות צרפת, במסגרת הסמינר לפילוסופיה קונטיננטלית, על בנדיקטוס שפינוזה, שהיהדות סיפחה אותו לאחר מעשה חזרה אליה והפכה את "בנדיקטוס" חזרה ל"ברוך". ההרצאה הייתה של פרופ' יצחק מלמד: ונקראה: "חרדת הפרושים: היסודות הנוצריים של החילוניות האירופאית – המקרה של שפינוזה". שפינוזה, והקהילה בה חי, ושהחרימה אותו, היו יהודים מומרים שהיגרו מספרד ופורטוגל להולנד, חזרו ליהדותם, ובמקרה של שפינוזה, חזרו שוב, לנצרות. (מויקיפדיה: ברוך (בנדיקטוס) שְׂפִּינוֹזָה (Baruch de Spinoza, נהגה: "ספינוזה"; 24 בנובמבר 1632 – 21 בפברואר 1677) היה פילוסוף יהודי-הולנדי, בן למשפחת אנוסים פורטוגזית שמקורה כנראה בספרד, בעיירה אספינוסה דה לוס מונטרוס שבמחוז בורגוס. הם ברחו לפורטוגל ומשם לאמסטרדם-הולנד, שם שבה המשפחה ליהדות, ושם נולד ברוך. נודע גם בשמותיו הספרדיים בנטוב או בניטו (Bento de Espinosa), ובבגרותו נודע גם כבנדיקטוס (Benedict de Spinoza)).

טיפוס מעניין מאד הבנדיקטוס הזה, שהיהדות הקיאה מקרבה בשל עודף חדשנות ופתיחות מצידו. אין ליהדות חפץ במחדשים. עוד מישהו שאני צריך להשלים עליו חומר..

מודעות פרסומת

8 מחשבות על “בנדיקטוס

  1. מצטערת על החריפות. שאלות שאתה מעלה כאן ("או שאולי אלינו הגיע ה"בררה""?) נוגדות את רוח הפתיחות וחיפוש האמת שאתה מהלל כאן.

    • התחלתי ושאלתי האם האשמה בנו, בדרך בה אנחנו קולטים הגירה, והמשכתי ושאלתי האם האשמה בנו כיעד הרצוי למהגרים. ומה שאני אומר הוא שאנחנו כנראה יעד רצוי למהגרים שאין להם הרבה ברירות אחרות.

  2. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא:

    אני מוצאת שהגישה שלך דומה לא פעם לגישות שאתה יוצא נגדן, רק שהיא באה מהכיוון ההפוך. מעין תמונת ראי.

    למשל, האם היחס שלך לתרבות/סולם הערכים הדתיים טוב בהרבה מהיחס של הדתיים לתרבות החילונית?

    וחוץ מזה – האם כל הבולגרים שהגיעו לצרפת הפכו ל"מאורות חשיבה", בעוד שכל אלה שהגיעו לכאן "עושים בורקס"? והאם זה בכלל רצוי להתבונן בבני אדם כבנציגים של קבוצה?

    ולמה אתה מקבל כמובן מאליו שדרעי שינה את שמו לדרידה, ומתרגז על שאחינועם ניני קוראת לעצמה נועה?

    ועוד ועוד.

    • היחס שלי לתרבות הדתית הוא אכן ראקציה ליחס שלהם לתרבות הלא דתית, ונכון, לא טוב בהרבה משלהם. אני כן קורא בקריאות התלמודיות של לוינס, וכן מצדד בזכותם לחיות על פי אמונתם, מה שהם לא ממש מפרגנים לי.

      לגבי הבולגרים – נכון, את צודקת, אבל יש דוגמאות רבות אחרות להבדלים בין ההגירה לצרפת וההגירה אלינו. ראי למשל את מאמרה של אווה אילוז – עייפנו מעדתיות, כאן: http://www.haaretz.co.il/magazine/begin/1.1647141

      לגבי דרידה: הוא שינה את שמו לחלוטין, כמו שאני שיניתי את שמי. וזה בסדר. אבל משהו ב noa בכל זאת מצלצל לי מזוייף. לא יודע למה.

      ועוד ועוד…

      • אני חושבת שיש הרבה מאוד דתיים שאין להם שום בעיה שתחיה על פי אמונתך.
        וגם אתה, למשל, מניח לאחרים לחיות על פי אמונתם ולאכול גבינה לבנה וחביתה, ואפילו שניצל, אבל לא בהכרח נותן להם הרגשה שהם "בסדר", ובטח שלא מפרגן להם.

        אני מכירה את המאמרים של אווה אילוז. אמנם בדרך כלל אין לי סבלנות לכל הוויכוחים על האשכנזים ואשמתם (בשבוע האחרון היה ויכוח סוער מאוד בנושא בבלוגוספירה וכו', מן הסתם ראית), אבל לאווה אילוז אני מקשיבה בשקט, כי אני תמיד מתרשמת שהיא יודעת על מה היא מדברת, וגם יודעת (מאוד) איך לדבר על מה שהיא יודעת.

        אני לא רואה שום הבדל בין דרידה לנועה, אבל שיהיה…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s