נאג' חמדי


הגעתי ליום הראשון של כנס תאולוגיה ביקורתית באוניברסיטת תל אביב, לא בגלל שאני מתעניין בתאולוגיה, אלא בשל ה "ביקורתית"  שבכותרת, והעובדה שרוב הנוכחים והדוברים  הם בעצם פילוסופים. היה מעניין.

לא הבאתי איתי מחשב אישי ולכן לא יכולתי לבדוק בזמן אמתי את משמעותם של מושגים רבים שהדוברים השתמשו בהם מתוך הנחה (מוטעית לגבי) שאין צורך להסביר במה מדובר. אבל רשמתי לי כמה מהם ובדקתי לאחר מכן. למשל, צמד המילים נאג' חמאדי.

היה לי מוזר לשמוע את מה שזכרתי כשם של מקום במצרים עילית כמושג מתחום התאולוגיה הנוצרית הקדומה, וספציפית בהקשר של גנוציזם, עוד מושג שהיה חדש לי. זכרתי את נאג' חמאדי בהקשר של מלחמת ההתשה, כשם של מקום עליו פשטו צנחני צה"ל בעומק מצריים.

וכמובן כשם של להקת רוק  המורכבת מעיתונאים כמו כתב מעריב אראל סג"ל – בגיטרת באס, כתב החברה הסמולני בגלובס דרור פויר על המיקרופון, מערוץ 10 אור הלר – בגיטרה חשמלית, הכתב לענייני גאדג'טים בערוץ השני דרור גלוברמן בקלידים ועורך הגרפיקה של החינמון של אדלסון – טל לזר בתופים.

הנה מה שמצאתי על נאג' חמאדי בקצרמר בויקיפדיה:

נַגְע חַמָּאדִי (נכתב לעתים נאג חמאדי; מערבית: نجع حمادي) היא עיר במצרים השוכנת על הגדה המערבית של הנילוס, מרחק של כ-80 ק"מ מלוקסור. כיום מתגוררים בעיר כ-30,000 תושבים, רובם חקלאים. העיר הוקמה על ידי מוחמד פאשה חמאדי, על מנת לשכן את תושבי העיר הסמוכה סוהאג שנאלצו לעזוב עקב השלטון הבריטי במצרים, ונקראת על שמו.

ב-31 באוקטובר 1968 פשטו כוחות צנחנים של צה"ל, מוטסים במסוקי "סופר פרלון", על יעדים באזור נגע חמאדי, במסגרת"מבצע הלם". (אז זכרתי נכון…)

ספריית נגע חמאדי

העיר מפורסמת בעיקר בזכות אוסף הפפירוסים של נגע חמאדי שנמצאו במקום בשנת 1945. מסמכים אלו מרחיבים על ההיסטוריה הידועה של ראשית הנצרות וכוללים את הבשורה על פי תומאס וכן כתבים  גנוסטיים. בספרו של דן בראון "צופן דה וינצ'י" הוזכרו הפפירוסים ותוכנם. (אז אולי אני זוכר את השם משם, קראתי את הספר ויש לי נטייה לאגור טריוויה טיפשית – בלי לרצות בכך)

העניין של הגנוסטיציזם גם הוא נושא מרתק.אלו "זרמים תאולוגיים מיסטיים שרווחו בעיקר במאות הראשונות לספירה. אף שהכתות הגנוסטיות נבדלו זו מזו בתפיסותיהן והתנהגותן, משותפת להן האמונה בדואליזם תפיסתי ודתי, המדגיש את עקרון חלוקת העולם לשני יסודות מנוגדים: הטוב והרע, והשאיפה לגאולה רוחנית שתתרחש באמצעות ידיעה מיסטית, ולא בשל מעשים טובים. תפיסות אלו, שהיו בעלות כוח משיכה חזק, איימו הן על היהדות והן על הנצרות הקדומה. אף שהגנוסטיקנים לא הצליחו לתפוס את מקומם הקנוני, הם שרדו כזרמים חתרניים בתפיסות בזרמים שונים." (מויקיפדיה)

מצאתי מרתק את עניין האלוהות כמאבק בין אל טוב ואל רע. לא יותר אידיוטי מאמונה באל כלשהו, יחיד או מרובה פנים.  לפי תפיסה זו "האל הטוב הוא אל טרנסדנטי שמבטא את השלמות האידאלית בה הוא מתגלה, כאלוהי הרוחות והנשמות. ומולו 'אל הרע', המכונה 'דמיורגוס', המקביל לדמות השטן. האל הטוב מבטא את עולם האידיאות, עולם הרוח. לעומת זאת האל הרע הוא ביטויו של עולם החומר, הגוף, הבשר: הגשמיות."  (מויקיפדיה)

המושג  'דמיורגוס' גם הוא מושג מרתק בו אני נתקל בלא מעט טקסטים, כולל בכאלו העוסקים בתאוריה של אמנות, ומשמש הרבה פעמים כמושג ל'אומן" או 'יוצר'. אפלטון השתמש בו עוד לפני הגנוסטים, אך על זה בפעם אחרת.

מודעות פרסומת

8 מחשבות על “נאג' חמדי

  1. התיחסות מאוד אישית:
    לא הבאתי איתי מחשב אישי ולכן לא יכולתי לבדוק בזמן אמתי את משמעותם של מושגים רבים – אז אתה עדיין לא גולש בסלולרי? זה מה שמכרה שלי עושה, גם בקונצרטים 😦
    "מבצע הלם" – מעלה אצלי זכרונות, נדבר כשניפגש 🙂
    מאבק בין אל טוב לאל רע, לפי ההגדרה שרשמת – מוצא חן בעיני
    ואני ממתינה להמשך – כמו שהבטחת…

  2. במקום לחלק את העולם לטוב ורע, אפשר להציע חלוקה אחרת לדוסים ולא דוסים. הדוסים מתאפיינים בדבקות בסיפור /אידיאולוגיה / ערכים והם מאמינים שגילו את האמת. הם הרוב בעולם כנראה כבר משחר האנושות, הסיפור משתנה מדי פעם אבל העיקרון דומה. הלא דוסים הם תופעה יחסית חדשה וכנראה מחייבת מאמץ מתמיד לשמור על רציונאליות בסביבה שהיא בדרך כלל עוינת לרציונאליות. סתם מחשבה

    • הייתי מחלק את העולם לשני סוגי אנשים: כאלה שמחלקים כל דבר לשני סוגים וכאלה שלא. אני נמנה על אלה שלא, שמנסה להימנע מראיה דיכוטומית של העולם. לגבי אלו שמאמינים ואלו שלא – אני הייתי שם את עצמי דווקא בצד המאמינים. אני מאמין שאין אלוהים. למה מאמין? כי אני לא יכול להוכיח את זה.

      • יותר מאחד, מייצג אותי טוב יותר.
        איכשהו, אני לא במיוחד משקיעה כשאני בעולם הוירטואלי.
        🙂

      • אפשר להמשיך ולחלק את העולם לכאלה שמגיבים על הצעת חלוקה דואלית בחלוקה חלופית לתומכי חלוקה מול שוללי דיכוטומיה – וכאלה שלא. אני שייך לאלה שמתייחסים לגופו של עניין, לחלוקה בין רציונאליות ובין אמונה. המוח האנושי יש לו מגבלות ובנסיונותיו להבין את העולם מנסה לפעמים להיעזר בחלוקות בין יום ללילה, בין למעלה ולמטה, בין שחור ולבן, בין קודם ואח"כ. יש כמובן מצבים עם יותר קטגוריות אך עצם החלוקה והקטגוריזציה עוזרת לנו להבין את הסובב. ייתכן שבעוד כמה מוטאציות נשתחרר מזה, אך עדיין אנחנו כנראה שם. אני גם לא חושב שלהגיד שאתה מאמין שמשהו לא קיים זה בקטגוריה של אמונה במשהו שקיים אך אין כל הוכחה. הנחת העבודה היא לא סימטרית, הרציונאליות מאמינה רק במה שמוכח על פי אמות מידה מדעיות אובייקטיביות והוא נתון לניסוי. לאמר שאתה מאמין שמשהו איננו זה- דורש הוכחה שהוא איננו ף פותח צורך אינסופי להוכיח רשימה בלתי נגמרת שלדברים שאינם, ולא מוביל לשום מקום. ההפרדה בין רציונליות לאי רציונליות היא די ברורה אם כי יש גם כאן רמות אפור. גם אף אחד עוד לא קבע מה יותר 'נכון' מבחינת המין האנושי..

      • גם רציונליות מושתתת על אמונה. כיוון שאין לך דרך לאמת את כל שרשרת ההנחות וההאמנות שלך, וחלקן הגדול אף נסתרות מעיניך, אין וודאות בכלום. יש רק האמנות המבוססות על סבירות. והסבירות שלך שונה מהסבירות של אחרים. העובדה שלמעלה מ 80% מתושבי העולם מאמינים בקיומו של אל כלשהו, מראה שהם חושבים שסביר שיש אל.
        לגבי חלוק לקטגוריות: להכיר שיש יותר מ-2 קטגוריות זה כבר התקדמות. לשאוף להבחין שיש רצף של דברים זה קשה, אך ראוי שננסה לעשות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s