נאג' חמדי

הגעתי ליום הראשון של כנס תאולוגיה ביקורתית באוניברסיטת תל אביב, לא בגלל שאני מתעניין בתאולוגיה, אלא בשל ה "ביקורתית"  שבכותרת, והעובדה שרוב הנוכחים והדוברים  הם בעצם פילוסופים. היה מעניין.

לא הבאתי איתי מחשב אישי ולכן לא יכולתי לבדוק בזמן אמתי את משמעותם של מושגים רבים שהדוברים השתמשו בהם מתוך הנחה (מוטעית לגבי) שאין צורך להסביר במה מדובר. אבל רשמתי לי כמה מהם ובדקתי לאחר מכן. למשל, צמד המילים נאג' חמאדי.

היה לי מוזר לשמוע את מה שזכרתי כשם של מקום במצרים עילית כמושג מתחום התאולוגיה הנוצרית הקדומה, וספציפית בהקשר של גנוציזם, עוד מושג שהיה חדש לי. זכרתי את נאג' חמאדי בהקשר של מלחמת ההתשה, כשם של מקום עליו פשטו צנחני צה"ל בעומק מצריים.

וכמובן כשם של להקת רוק  המורכבת מעיתונאים כמו כתב מעריב אראל סג"ל – בגיטרת באס, כתב החברה הסמולני בגלובס דרור פויר על המיקרופון, מערוץ 10 אור הלר – בגיטרה חשמלית, הכתב לענייני גאדג'טים בערוץ השני דרור גלוברמן בקלידים ועורך הגרפיקה של החינמון של אדלסון – טל לזר בתופים.

הנה מה שמצאתי על נאג' חמאדי בקצרמר בויקיפדיה:

נַגְע חַמָּאדִי (נכתב לעתים נאג חמאדי; מערבית: نجع حمادي) היא עיר במצרים השוכנת על הגדה המערבית של הנילוס, מרחק של כ-80 ק"מ מלוקסור. כיום מתגוררים בעיר כ-30,000 תושבים, רובם חקלאים. העיר הוקמה על ידי מוחמד פאשה חמאדי, על מנת לשכן את תושבי העיר הסמוכה סוהאג שנאלצו לעזוב עקב השלטון הבריטי במצרים, ונקראת על שמו.

ב-31 באוקטובר 1968 פשטו כוחות צנחנים של צה"ל, מוטסים במסוקי "סופר פרלון", על יעדים באזור נגע חמאדי, במסגרת"מבצע הלם". (אז זכרתי נכון…)

ספריית נגע חמאדי

העיר מפורסמת בעיקר בזכות אוסף הפפירוסים של נגע חמאדי שנמצאו במקום בשנת 1945. מסמכים אלו מרחיבים על ההיסטוריה הידועה של ראשית הנצרות וכוללים את הבשורה על פי תומאס וכן כתבים  גנוסטיים. בספרו של דן בראון "צופן דה וינצ'י" הוזכרו הפפירוסים ותוכנם. (אז אולי אני זוכר את השם משם, קראתי את הספר ויש לי נטייה לאגור טריוויה טיפשית – בלי לרצות בכך)

העניין של הגנוסטיציזם גם הוא נושא מרתק.אלו "זרמים תאולוגיים מיסטיים שרווחו בעיקר במאות הראשונות לספירה. אף שהכתות הגנוסטיות נבדלו זו מזו בתפיסותיהן והתנהגותן, משותפת להן האמונה בדואליזם תפיסתי ודתי, המדגיש את עקרון חלוקת העולם לשני יסודות מנוגדים: הטוב והרע, והשאיפה לגאולה רוחנית שתתרחש באמצעות ידיעה מיסטית, ולא בשל מעשים טובים. תפיסות אלו, שהיו בעלות כוח משיכה חזק, איימו הן על היהדות והן על הנצרות הקדומה. אף שהגנוסטיקנים לא הצליחו לתפוס את מקומם הקנוני, הם שרדו כזרמים חתרניים בתפיסות בזרמים שונים." (מויקיפדיה)

מצאתי מרתק את עניין האלוהות כמאבק בין אל טוב ואל רע. לא יותר אידיוטי מאמונה באל כלשהו, יחיד או מרובה פנים.  לפי תפיסה זו "האל הטוב הוא אל טרנסדנטי שמבטא את השלמות האידאלית בה הוא מתגלה, כאלוהי הרוחות והנשמות. ומולו 'אל הרע', המכונה 'דמיורגוס', המקביל לדמות השטן. האל הטוב מבטא את עולם האידיאות, עולם הרוח. לעומת זאת האל הרע הוא ביטויו של עולם החומר, הגוף, הבשר: הגשמיות."  (מויקיפדיה)

המושג  'דמיורגוס' גם הוא מושג מרתק בו אני נתקל בלא מעט טקסטים, כולל בכאלו העוסקים בתאוריה של אמנות, ומשמש הרבה פעמים כמושג ל'אומן" או 'יוצר'. אפלטון השתמש בו עוד לפני הגנוסטים, אך על זה בפעם אחרת.