מלט רמלה


אין  פעם שאנו עוברים בכביש שש ליד מחלף נשרים שבה אנחנו לא מסתכלים על הגוש הענקי של מפעל המלט ברמלה ואומרים אחד לשני:"אח…איזה יופי". ובכל פעם אני מבטיח לעצמי לחזור לשם, ולצלם.

על כביש שש אי אפשר לעצור ולצלם – מסוכן מדי, ואיכשהו אנחנו תמיד בדרך מאן שהוא לאן שהוא אחר, ותמיד הזמן דוחק ואין אפשרות לרדת מכביש שש ולצלם. בחול המועד פסח היה המפעל פתוח לסיורים, אך בהם אי אפשר היה לצלם, אז ויתרתי. אבל לפני שבוע יצאתי מוקדם יותר לדרך, ופיניתי זמן לצילום המפעל, שהוא באמת כליל היופי. זה היה בשעות אחר הצהריים המוקדמות, לא זמן אידאלי כלל לצילומים, אבל זה יותר טוב מכלום, וזה מה שיצא:

בסיורים שערכתי בכבישים הצדדים ושבילי העפר שמקיפים את המפעל, גיליתי את תחנת הכוח גזר הפוטוגנית להפליא, ואת מפעל לטיהור שפכים איילון המספק רקע פסטורלי מדומה בצילומים מטה, ועוד אוצר שלם של הטרוטופיות נסתרות מן העין כאלה, שעוברים לידן בלי להבחין בהן.

10 מחשבות על “מלט רמלה

    • לדעתי זה אכן יפה. ממש לא במרכאות. ובניגוד למרכז פומפידו, ה"בובור" כפי שהצרפתים קוראים לו, כאן היופי נגזר מהפונקציה, וזה יותר אמתי בעיני.

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s