היררכיה של אלימות


הבעיה עם הדנים, שעדיין לא הספקנו לצרוב את תודעתם.

בניגוד לאוכלוסיה הכבושה בשטחים, שאחרי חמישים שנות כיבוש ההולך ומשתכלל בשיטותיו, כבר כמעט ואין צורך להפעיל עליה אלימות פיזית של ממש כדי להשאיר אותה כנועה, הדנים האלה, ואתם שאר העולם, עוד לא הפנימו את סדרי היררכית הכוח בשטחים. תודעתם לא "צרובה", על פי הביטוי האלמותי שטבע "מנהיג המחאה החברתית של הקיץ הבא", כפי שמגדיר את עצמו שאול מופז, בימים אלה.

האירוע שבמהלכו סגן אלוף שלום אייזנר הטיח את קת הנשק שלו בשיניו של אותו אזרח דני, מדגים היטב את היררכית הכוח והאלימות בשטחים, עליה כתבתי בתיירים או שמאלנים. בכל ביקור בשטח הכבוש אפשר לראות מיד מיהם אדוני הארץ, מי האסקופה הנדרסת, ומי במדרג ביניהם.

המתנחלים היותר רדיקליים, במיוחד אלו שבמאחזים ובחוות הבודדים, הם בראש ההיררכיה. ולפיכך הם לא בוחלים בהפעלת אלימות כנגד הפלסטינים, וגם כנגד חיילי צה"ל. אחרי כמה סיפורים ששמעתי בעדויות חיילים בארגון שוברים שתיקה, שאלתי את מדריך הקבוצה שלנו לדרום הר חברון, שבעצמו שירת שם במהלך שרותו, למה החיילים מוכנים לבלוע את זה. למה הם לא מחזירים, והוא ניסה להסביר, וגם נתן דוגמה.

ראשית, החיילים באים לשם כשתפקידם מוגדר להם כ"לשמור על שלום המתנחלים", למרות שבשטחי C המהווים 60% מהשטח הכבוש, פורמלית צה"ל אחראי לשלום כל האוכלוסייה, גם זו הכבושה.

שנית, המתנחלים מזמינים את החיילים הביתה לארוחות שישי, מביאים להם קפה ותה בלילה לעמדה, ובכלל – מפנקים אותם. אלא אם כן החיילים לא מתפקדים כיאות, למשל – לא מתייחסים בתקיפות הראויה לפלסטינים. אז, מיד נפסקות ההזמנות לארוחות וגם עמדת הקפה נסגרת. זה הצד של הגזר.

ויש את הצד של המקל, כמו למשל בסיפור הבא: אחד המאחזים, חוות מעון אם אני זוכר נכון, אך במיקומה הקודם, הוקם ליד שביל דרכו היו ילדי הכפרים הסמוכים הולכים את בית הספר. מידי בוקר, היו הילדים בדרכם לבית הספר מוכים על ידי המתנחלים בעברם ליד המאחז. בעיקר באלות, אך גם היו חוטפים אבנים. ואותו הדבר היה חוזר על עצמו בשובם חזרה מבית הספר.

אמנם לפי המיתוס עליו גדלנו, ליהודים חשובה ההשכלה יותר מלעמים אחרים, אך הילדים האלה, משום מה, התעקשו להמשיך וללכת לבית הספר, למרות המכות שבדרך. מזכיר קצת את הסיפורים של אבא שלי, שהתעקש ללכת לבית הספר בין 1939 ל 1941, גם כאשר הוכה יום יום על ידי בריונים סלובקיים שחיכו לו בדרכו לשם ובחזרה, עד שיום אחד פשוט אמרו לו בבית הספר לא לבוא יותר.

אבל פה התערב בית המשפט העליון, עוכר ישראל שכמותו, והזכיר לצה"ל שגם על שלום האוכלוסייה הפלסטינית הוא אחראי. וצה"ל הוכרח לשלוח חיילים לאבטח את התלמידים בעוברם, בבוקר ובערב. ההוראות לחיילים היו מפורשות: אסור להם בשום אופן לגעת במתנחלים או לפעול כנגדם. למרות שחוקית, יש לצבא סמכות לרסן את המתנחלים, בפועל הוא לא עושה זאת, וזה גם המסר המפורש שמקבלים החיילים, כמו למשל באירוע הזה.

החיילים תודרכו לעמוד כחיץ אנושי בין המתנחלים המכים לילדים המוכים, וכן עשו. אלא שהמתנחלים לא התקררה דעתם והם המשיכו לנסות ולהכות את הילדים, במקלות ובאלות, ברווחים שבין החיילים. לא תמיד הם פגעו במטרה, באחת הפעמים פגעה אלה בצד ראשו של החייל שסיפק את העדות. כמו שהוא מספר: "צלצלה לי האוזן חודש". החייל שלידו נכנס ללחץ, וירה כדור באוויר. אותו החייל נכנס ל 36 ימי מחבוש.

אני חושב שעונש המחבוש הזה מסביר היטב, הן לחיילים, והן למתנחלים, למי מותר להפעיל כוח על מי. כמו גם כל מקרי האלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים וכלפי פעילי שמאל, שגם כאשר הם מתועדים בצילומים, לא זוכים לטיפול המשטרה, קל וחומר כאשר זו "רק" עדות של פלסטינים.

אלא אם שגרירות דנמרק מתערבת.

לאמיתו של דבר, שגרירות דנמרק הייתה צריכה למחות על האופן החובבני שבו פיזרו כוחותינו את ההפגנה. סגן אלוף אייזנר צריך לעבור קורס מזורז אצל המשטרה הדנית בטיפול באנרכיסטים דנים. להדגמה, כדי לו לצפות בסרטון הבא:

ותודה לרוני על הסרטון המאלף הזה..

5 מחשבות על “היררכיה של אלימות

  1. מזלך שהרשומות שלך מתפרסמות במקום נידח כמו וורדפרס. אם הן היו מתפרסמות באתרים יותר פופולריים היית זוכה זה מכבר למבול אינסופי של קללות, השמצות ואיומים מה שמן הסתם היה גורם לך להיזהר בכתיבתך. מה שמדאיג עוד יותר מההתנהגות הבהמית של אותו סמח"ט הן אלפי תגובות החיזוק וההערצה שקיבל "גיבור ישראל" זה.

    • ממש אין כוונתי להתלהם, אם לזה אתה מתכוון ב"להיזהר בכתיבתך". אני כותב על דברים שחוויתי, ואם הם גם מרגיזים אותי, אז יוצא לפעמים קצת חריף. לגבי קללות ואיומים – אני יכול תמיד למחוק אותן, אבל בכל מקרה – כתיבה פרובוקטיבית היא דרך קלה להעלות את מספר הצפיות בבלוג, אך לא לסוג כזה של קהל אני חותר..ולא לסוג כזה של אינטראקציה.

  2. "הבעיה עם הדנים האלה, שעדיין לא הספקנו לצרוב את תודעתם" -מתברר שבביתם גם ניסו לצרוב את תודעתם – ראה:

    למען האמת – בלי קשר לסבל הפלסטינים (הם באמת סובלים – גם אם הרויחו את זה לפעמים ביושר…) אין לי שום סימפטיה לחבורת הפרובוקטורים מדנמרק – שיחזרו לארצם, או יותר טוב ילחמו על זכויות האדם בעזה, באירן, בסוריה (למה הם לא באים לשם?). האם זה מצדיק שאנו נכה אותם? לא – כי זה לא ראוי ולא חכם, האם אני מצטער שהפרובוקטור נפגע? ממש לא.

    • הסרטון מדנמרק באמת מזעזע. השוטרים שם ממש חסרי מעצורים. עם הרבה פחות איפוק משלום אייזנר שלנו. מה אפשר להסיק מזה? כנראה שאם יש כוח, הוא יופעל. "האקדח המופיע במערכה הראשונה, יופעל בשלישית". נכון שאייזנר כנראה הכניס מהאידאולוגיה שלו לתוך פעולותיו, אבל גם חיילים עם מצפן מוסרי וערכי אחרים משלו מוצאים את עצמם עושים מעשים שאתם קשה להם לישון בלילה אחרי כן. לא רק הפלסטינים נפגעים מהתמשכות הכיבוש, גם לא מעט חיילים שלנו יוצאים מצולקים נפשית משרותם בשטחים. להכנס לבתים באמצע הלילה, להפוך אותם על פיהם, להרביץ לילדים ונשים – אני לא מאמין שמישהו, אלא אם הוא סדיסט פתולוגי או גזען קיצוני, יוצא מזה שלם נפשית.

  3. פינגבק: צריך להשוות | דרכי עצים

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s