שמאלן בכלכלה, ימני בבטחון


כך הגדיר את עצמו באזני מישהו השבוע. ומאז אני מנסה להבין מה בדיוק זה אומר. למעשה, אני מנסה להבין את ההפרדה הזו שעושים רבים, כבר מאז ש"העם" החל דורש "צדק חברתי" בקיץ האחרון, שאז הפך נושא הכיבוש הס מלהזכיר.

אז, חשבתי שאולי יש כאן איזו טקטיקה, משהו שנועד לקרב את ההמונים אל השמאל, בעזרת האמירה הלא מוסווית כלל ש"אנחנו לא כאלה שרק דואגים לערבים" – אנחנו דואגים לכם, לנו בעצם. שכן העניים-באמת שבויים אלקטורלית בידי הליכוד וש"ס – ממלאים את תפקידם כקרבנות השיטה עד תום. מעמד הביניים הוא קהל היעד האמתי של השמאל, ואותו הרי צריך "להחזיר הביתה", ולשם כך מותר להנמיך דגלים מסוימים שצבעם הפך פחות אפנתי, ולהרים אחרים, הנמכרים יותר טוב. למשל – "בואו נדאג לעצמנו קודם".

נכון, נמאס לכולנו כבר שמסיטים את שימת ליבנו מהכלכלה בהפחדות מחזוריות בנושאי בטחון, ומותר ואף רצוי להקדיש את תשומת הלב הראויה לרווחתנו המידית. ולא לדחוק את הנושא לאחרית הימים, אחרי שימוגר אחרון אויבינו, ויעלם אחרון האיומים הביטחוניים, שאותם אנו מחפשים ברדיוס גובר והולך כדי לוודא שהמלאי לא יתדלדל. אבל  – לא על זה אני מדבר.

היעלמות הכיבוש מהשיח הציבורי אינה זהה ל"כלכלה לעומת ביטחון".  ולדבר על "להשקיע כסף בדיור עבורנו ולא רק בהתנחלויות" זה לא לדבר על הכיבוש. גם לא התמקדות ב"חלחול הנורמות הקלוקלות של הכיבוש ודיכוי זכויות האזרח על תוך הקו הירוק"  (כפי שאכן קורה – ראו למשל את פרשת אלימות סדרני הרכבת הקלה בירושלים והניתוח שלה באתר העוקץ). לא עלינו הייתי רוצה לדבר לשם שינויי.

מה שקורה כאן בעצם זה התמקדות צינית ואנוכית שלנו בשיפור מצבנו החומרי תוך התעלמות צינית ואנוכית בעובדה שאנו מחזיקים עם שלם בעוני מרוד וללא זכויות כלשהן כבר כמעט חמישים שנה!

אנו שולחים דחפורים למוטט את תקרתן של מערות מגורים של אנשים החיים במדבר על סף הרעב, ובאותו הזמן ממש נאבקים אצלנו על זכותנו הבלתי מעורערת לגור לא יותר מחמש מאות מטרים משיינקין, ובזול.

בזמן שבדרום הר חברון עניים נאלצים לקנות מי שתייה ממיכלית ב 50 שקל לקוב כי צבאנו אנו מונע מהם בכוח הזרוע להגיע אל בורות המים שלהם, אנחנו מתמרמרים על מחיר ה"פסק זמן".

מה שעושה מנהיגת מפלגת העבודה, שהמילה "כיבוש" לא תחצה את דל שפתיה, הוא בעיניי עדות לפגם מוסרי מהותי באופייה. בגלל זה היא לא תקבל את קולי – לא בגלל שהיא שבוייה של הוועדים החזקים, העשירים והמושחתים שאתם היא לא תעז לעולם להתעמת. (מאמר של גיא רולניק).

אבל מנהיגת מפלגת העבודה רק מוכרת לנו מה שאנחנו רוצים לקנות. אנחנו רוצים לדאוג לעצמנו, ושלא יטרידו אותנו במצוקותיהם של אחרים – אז מה אם אנחנו אלה שגורמים  להן?

מודעות פרסומת

9 מחשבות על “שמאלן בכלכלה, ימני בבטחון

  1. אוף, כתבתי תגובה שלמה והיא נעלמה לי לפני ששלחתי אותה. אתה בטוח שוורדפרס זה אתר כזה משובח?
    אז בקיצור, שוב:

    כתבתי שם שהכפילות הזאת של ימין-שמאל היא כנראה עובדה קיימת אצלנו, תמונת ראי (הפוכה) שלה אפשר למצוא בעיתון הארץ, כולל אצל שטרסלר, שנדמה שרוחו מרחפת על הפוסט הזה.

    כתבתי גם שבעיניי פוליטיקה היא משחק מתוחכם שבו המטרה היא להשיג בתבונה את מה שאפשר ברגע נתון במקום להסתפק בהצהרות. לא נראה לי שיחימוביץ' ימנית (נכון שיחסית אליך כולם ימנים, אבל זה לא נקרא). אפשר להסביר את המדיניות שלה גם באופנים אחרים – בין היתר בכך שהיא מכירה באחריות של מפלגתה-היא למפעל ההתנחלויות, ולכן אינה יכולה לזרוק את המתנחלים לכל הרוחות בלי להציע להם פתרון שהם יכולים לחיות אתו.

    אין לי ספק שישראל אשמה בהרבה מן הבעיות של הפלסטינים. יחד עם זאת גם הם אינם פטורים מאחריות. העיקרון של טיפול קודם כל במה שאפשר, בבעיות מקומיות שאינן תלויות בגורמים חיצוניים שאין לנו שליטה עליהם – דווקא נראה לי נכון, וכבר הגיע הזמן לאמץ אותו. הלוואי שגם בצד הפלסטיני יעשו את זה. המדיניות של "קודם נחכה שכל העניינים הגלובליים יסתדרו (לא שיש לנו מושג איך לסדר אותם), ורק אחר כך נוסיף עוד כיתות בית ספר ועוד מיטות בבתי חולים" לא הוביל אותנו עד עכשיו לשום מקום.

    • להגיד למישהו שאתה מחזיק תחת המגף שלך שייקח אחריות זה לעג לרש. מה הפלסטינים יכולים לעשות מול הכוח הצבאי העדיף שלנו שהם לא עשו כבר? את מציעה עוד אינתיפדה?

      הפוליטיקה היא אכן משחק מתוחכם. אך האם התחכום צריך להיות מופנה כנגד קהל הבוחרים? להגיד את הדבר הנכון, ויותר חשוב, לא להגיד את הדבר שנכון להגידו כדי לתחמן את ציבור הבוחרים ולגרום לו להצביע עבורך? את אתה כן מתכוון לפעול בדרך מסוימת, ואתה מסתיר את זה מקהל בוחריך, אז זה לא סט הכללים שאני רוצה לראות בפוליטיקה. ומי שמשחק לפי סט חוקים זה, פסול בעיניי.

      ואם יחימוביץ באמת לא שמה קצוץ על עוולות הכיבוש, עוד יותר גרוע.

      • אני לא מקבלת את התפיסה לפיה מי שחי תחת כיבוש, או בכל צורה אחרת של סבל, פטור מאחריות מוסרית למעשים שלו. העובדה שלישראל יש בתחום הזה קופת שרצים מרשימה מאוד שתלויה לה מאחורי גבה לא הופכת את הפלסטינים לקדושים, וגם להם יש עבודה שצריך (ואפשר) לעשות בתחומי הפנים
        שלהם.

        בקשר לשלי יחימוביץ והכיבוש כבר כתבתי בתגובתי הקודמת. אני לא לגמרי מבינה את השמחה הזאת שבה מתנפלים עליה. יש לנו כל כך הרבה מועמדים רציניים ומחויבים לכנסת, שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו לטווח אותם אחד-אחד רק כדי להוכיח שאנחנו יותר טובים? הסיכויים שלה להיות ראש ממשלה הם אפסיים, וגם סיכוייה להיות ראש האופוזיציה הם לא מי יודע מה. אז מה, לפיד יותר מחויב – למשהו, כל דבר שהוא – ממנה? אז ברור שאתה יכול להצביע למי שאתה רוצה, והרבה יותר שמאלה ממנה, אבל מה אכפת לך שתעמוד בראש הגוש של האופוזיציה מול נתניהו-ליברמן מישהי שאפשר לסמוך עליה שתרים את ידה בהצבעות למען עניינים הגונים?

        אני לא חושבת שהיא מרמה את הבוחרים. הגרעין הקשה של המתנחלים, וגם החרדים, לא יצביעו בשבילה בכל מקרה. אבל אותם מתנחלים שנשלחו על ידי מפלגת העבודה לדורותיה ועכשיו היו רוצים לחזור ואין להם לאן ואיך – הם יכולים אולי לבטוח בה שלא תשליך אותם הצידה ולא תקרא להם פורעי חוק ופושעי מלחמה. וזה שהיא לא מצטרפת למחול השנאה כלפי מגזרים שלמים, כאילו היו עשויים מקשה אחת – בעיניי זה רק יתרון.

    • אוקיי, פחות טוב מזהבה. אבל הרי לזה בדיוק התכוונתי כשדיברתי על להשיג את מה שאפשר. כי לזהבה גלאון אין סיכוי להגיע לראשות האופוזיציה. זה לא אומר שלא צריך להצביע בעדה – אדרבא, תצביע ותחזק גם את כוחה. אבל למה לכסח בינתיים את מי שדווקא כן יש לה סיכוי להנהיג את האופוזיציה, ובנוסף לזה היא גם לא כל כך גרועה? הרי היא עדיפה על רבים, רבים אחרים.

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s