למה היידגר אכל בשר?


אחת הטענות היותר רדיקליות של הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר  הייתה שהחל מאריסטו, ובהשפעת צורת החשיבה של הפילוסופיים הסוקרטיים, החל האדם לראות את העולם כמכשיר המיועד לשימושו, וגישתו לכל הסובב אותו ולעולם כולו הפכה אנתרופוצנטרית (האדם כמרכז הוויה) ואינסטרומנטלית. כתוצאה מכך, ממשיך היידגר וטוען, החל האדם לראות עצמו כנפרד מהעולם, וטיפח את האשליה שהוא יכול לראות את הדברים "כמו שהם", מאיזו נקודת מבט חיצונית לעולם. היידגר גרס שהאדם לא יכול לראות את העולם "מבחוץ", מזווית ראיה של אלוהים, שכן האדם נמצא בתוך העולם, ורואה את הדברים בצורה המותנית באופן שבו הוא "טבול" בהוויה.

העובדה שהיידגר לא היה צמחוני מראה לדעתי עד כמה הוא צדק. מהמקום שבו הוא היה בעולם, טבול כל כולו בגרמניות מיתית ורומנטית, די ברור שהוא לא היה מסוגל לתרגם את הגותו שלו עצמו, את הביקורת החריפה שהייתה לו על האתנוצטריזם, להבנה שבעלי החיים האחרים החולקים איתנו את עולמנו, אינם מכשירים המסורים בידינו לשימושנו. שברצוננו נחייה אותם וברצוננו נמית. שהעולם, על צמחייתו והאוויר המקיף אותו, אינם מכשירים שזכותנו להשתמש בנו כראות עינינו. מהמקום בו הוא היה "בעולם", ההבטחה לתחיית הגרמניות העתיקה שהוא ראה בתחילת ימי האידאולוגיה הנאצית גרמה לו להצטרף למפלגה הנאצית.

אני לא מדבר על גישה תועלתנית לאקולוגיה, שבה אנשים אומרים לעצמם:  "ממש לא בסדר מה שאנו עושים לכדור הארץ. זה עוד יתנקם בנו", מין השקפה לפיה הגישה לכדור הארץ צריכה להיות מונחית רק על ידי מה טוב לבני האדם עכשיו אבל גם בעתיד. שאין לעשות דברים שיזיקו למיננו בהמשך. משל כאילו אנחנו משתמשים במכשיר מסוים שלא על פי "הוראות השימוש" ועושים אותו בכך פחות שימושי לנו בעתיד. לפי גישה זו, יש לשמר יצורים אחרים למקרה שאולי תצמח לנו איזו תועלת מהם בעתיד, תועלת שכרגע אנו עוד לא רואים.

מה שאני מבין שהיידגר בעצם אומר לנו, הוא  שאנו  נמצאים פה כמו כולם – כל היצורים האחרים. שאין לנו פה זכויות יתר מיוחדות. בעלי החיים אינם מכשירים שכאשר תוקף אותנו הרעב, אנו מצמידים סכין לגרונם ואוכלים להם את הירך או את שריר החזה.

השקפתי לגבי מה שהיידגר היה צריך לא לאכול, לו היה מיישם את תורתו הוא, לו היה מסוגל לראות מה שהוא אמור לראות אלמלא היה במקום בו היה, היא לא מאתמול. אבל הופתעתי לקרוא לאחרונה את הפסקה מטה שכתב היידגר באחת מהפעמים הבודדות בה הוא הזכיר את שואת היהודים, ב"הרצאות ברמן" מ 1949. (זה מופיע גם ב"שאלה בנוגע לטכנולוגיה")

בתרגום לעברית:  "החקלאות היא עתה תעשיית מזון ממוכנת במהותה, כמו תעשיית הגופות בתאי הגזים ובמחנות המוות וכמו המצור על הכפרים וייצור פצצות מימן. מאות אלפים מתים במסות. האם הם מתים? האם הם נעלמים? הם נגדעים, הופכים לפריטים שיש אליהם נגישות מטריאלית בתעשיית גופות . האם הם מתים? לא ניתן להבחין בכך, הם מסולקים / מונזלים…"

מרתקת ההשוואה שהוא עושה בין החקלאות התעשייתית ומחנות ההשמדה. היה כבר מי הסב את תשומת ליבנו לכך שאצל התרנגולות, השואה היא אירוע הקורה כל פחות משעה (כל שעה מומתות בעולם כ 8 מליון תרנגולות). במשחטה כמו במחנה השמדה, אין "גופות". יש רק יצורים חיים ובעלי תודעה הנעלמים: או דרך הארובה, או הופכים לסבון,  או מפורקים ל"נתחים" ונארזים בניילון נצמד, או נעטפים בפירורי לחם וביצה, או נטחנים וניפחסים לעיגול דק שיוכנס לתוך לחמניה. 

למרות האמירה הבודדת הזו מעלה, היידגרמעולם לא הכה על חטא בפומבי על תמיכתו בנאצים, ועד כמה שהצלחתי לגלות, גם לא היה לצמחוני. להגותו שלו הוא לא היה מספיק זמן כדי לשנות את הדרך בה ראה הוא את העולם. כמו שליצירת האומנות נדרש זמן (עפ"י היידגר) כדי לשנות את עולמנו, ליתר דיוק את ה"מיפתח" שרק דרכו אנו מסוגלים להבחין בדברים שבעולם, כך גם הגותו של היידגר עצמה לא הבשילה בזמן חייו הוא לכדי אורח חיים המפנים את ההגות הכה מופלאה שלו.

אבל אנחנו חיים כיום, כאשר ההשפעה המצטברת של הגות היידגר, מתווכת דרך כמעט כל אחד מהפילוסופים שבאו אחריו, כן שינתה את הפרדיגמה שלנו, את ה"עולם"  שלנו.  אין לנו יותר את הפריבילגיה לטעון שהמיפתח שלנו על העולם לא מאפשר לנו לראות  מה התוצאות המעשיות של הפיכת  בני אדם ללא-אדם ושל הפיכת יצורים חיים לקציצות בלחמנייה.

ומצאתי גם אתה הקטע הזה מכאן:

Heidegger’s account of animals in his 1929/30 lectures, The Fundamental Concepts of MetaphysicsDie Grundbegriffe derMetaphysik ) , has generated a cottage industry of /criticism.

The extensive secondary literature largely follows Jacques Derrida’s argument in Of Spirit(1987) that Heidegger’s characterization of animal life perpetuates the humanistic and  anthropocentric prejudices that have long held sway in the Western philosophical tradition. The criticism involves Heidegger’s claim in these lectures that the behavior of animals is deprived of meaning, “impoverished,” and “world-poor” ( weltarm  ) while human practices arealways meaningful and “world-forming” ( weltbildend

 עוד רשומות העוסקות בהיידגר ומשנתו

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “למה היידגר אכל בשר?

  1. אפשר להגיע לצמחונות ולאי-צמחונות גם מתפיסה היידגריאנית וגם משלילתה. זה תלוי איך רואים את פעולת אכילת הבשר. יש צמחונים שהצמחונות שלהם מגיעה מתפיסה של אדם "נפרד מהעולם" – האדם, לתפיסתם, בניגוד לבעלי-החיים, הוא תבוני, ועל-כן הוא יכול, בניגוד לבעלי-החיים, לתכנן את פעולותיו באופן תבוני ולבנות אידיאולוגיות שמנחות את פעולותיו. בהחלט אפשרי שאחת מהאידיאולוגיות הללו תורה לו שלא לאכול את בעלי-החיים, אם הוא מאמין שבכך נגרם להם סבל, למשל, ומאמין שיש להפחית את הסבל בעולם. זו צמחונות בסגנון הנאורות. אפשר מתפיסה של אדם הנפרד מהעולם, כמובן, גם להגיע לאי-צמחונות – כפי שתואר ברשימה הזו; מצד שני, גם מתפיסה של אדם החי "בעולם" אפשר להגיע לצמחונות ולאי-צמחונות. אדם שהוא חלק מהטבע, יכול לטעון שהוא נוהג כמו בעלי-חיים רבים, ואוכל בעלי-חיים אחרים. הוא יראה ביקורת צמחונית כמנסה להפרידו מהטבע, להגיד לו שהוא שונה משאר בעלי-החיים, שהוא צריך לתכנן את פעולותיו באופן תבוני ולהגיע למסקנות רציונליות, ולא פשוט לפעול. אך מתפיסה של אדם החי בעולם אפשר גם להגיע לצמחונות – אם רואים את תבונתו של האדם כחלק מהטבע. במקרה כזה, המסקנה הצמחונית, תהיה עוד אחת מההתפתחויות הטבעיות של האדם. אדם שמגיע לצמחונות מתוך תבונתו עושה בדיוק את מה שטבעי לאדם לעשות – לחשוב ולפעול מתוך מה שחשב. זה אחד מהסממנים הספציפיים של בעל-החיים הספציפי הזה, האדם, וזה לא עושה אותו נפרד מהטבע, אלא רק מראה באיזו צורה יפה הוא מקיים את טבעו שלו. וכמובן שיש גם צמחונים שצמחונותם כלל לא מגיעה משיקולים תבוניים אלא מסוגים אחרים של פעילות (אמפתיה, רגש ועוד). ויש כמובן מי שיטענו שדווקא אכילת הבשר היא זו שנולדה מתוך צעד תבוני, ושמצבם הטבעי של בני האדם הוא אי אכילת בשר.

    בכל הסיפור הזה, מה שחשוב לי להגיד הוא שהפילוסופיה של היידגר היא *לא רלוונטית* לצמחונות, לאף כיוון. והסיבה לכך היא שצמחונות אינה מערכת-רעיונות או אידיאולוגיה. הצמחונות היא רעיון אחד. מסקנה אחת. אפשר להגיע אליה בהרבה דרכים. חלקן תבוניות, חלקן לא תבוניות. חלקן סותרות את הפילוסופיה של היידגר, חלקן משתלבות איתה יפה ונראות אפילו ככמעט נובעות ממנה; יש היום הרבה נטייה לנסות "לפרק" את הצמחונות כפי שמפרקים אידיאולוגיות. אולם הצמחונות היא מסקנה סופית, ולא אידיאולוגיה. ישנן הרבה אידיאולוגיות שיכולות להוביל לצמחונות, וישנן גם צורות של צמחונות שאינן מגיעות מאידיאולוגיה.

    ואגב, קצת מוגזם להגיד שהיידגר השפיע עלינו דרך "כמעט כל פילוסוף" שבא אחריו. רק בזרמים מסויימים מאוד הייתה לו השפעה על כמעט כל פילוסוף. בזרמים אחרים הוא היה מוקצה מחמת מיאוס, או פשוט לא רלוונטי.

  2. פינגבק: לקרוא היידגר באלכסנדריה | דרכי עצים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s