እንጀራ


יש רבים בעולם הסבורים שאני מומחה גדול לבישול אתיופי. ועד שהתנתקתי לפני מספר חודשים מכתובת הדואר האלקטרוני של מעבידי, הייתי מקבל בתדירות די גדולה שאלות הבהרה למתכוני האוכל האתיופי שמסתובבים באינספור מקומות באינטרנט תחת שמי.

איך זה קרה? ומה משמעות שם הרשומה?

על השאלה השנייה קל יותר להשיב.  እንጀራ פרושו אינג'רה,  (Injera), לחם שטוח עם מרקם ספוגי העשוי מקמח של טֶף (teff, ጤፍ). את נזידי העדשים (wat) שמים עליו ואוכלים אותם ביחד, ביד ימין. נורא טעים.

ולגבי השאלה הראשונה: בתחילת שנות התשעים, עם התחלת גלי העליה מאתיופיה, פרסם עיתון לאשה מספר מתכונים אתיופיים, ביניהם רבים צמחונים. כיוון שעולי אתיופיה לא פתחו מסעדות המיועדות ללא אתיופים (ועוד על כך בהמשך), והייתי סקרן לנסות את האוכל, העתקתי מעיתון לאשה שהיה בחדר ההמתנה של ד"ר רומנו, רופא השיניים שלי באותם שנים, מספר מתכונים אתיופיים צמחוניים. או שאולי תלשתי את הדף? אני לא זוכר, ובטח לא מודה…

אותם השנים הם גם ימי תחילת האינטרנט, ופרוטוקול ה HTTP (אתרים המתחילים ב www הם בפרוטוקול זה) לא היה כה דומיננטי באינטרנט כמו שהוא היום. חלקים נכבדים של הפעילות באינטרנט התרכזו במה שנקרא newsgroups, וכיוון שהיו גם מעט אנשים עם גישה לאינטרנט, יכולת להכיר את רוב האנשים שהיו פעילים בקבוצה (newsgroup) מסוימת. באותם השנים הייתי מתכתב באימייל עם אשיות אינטרנט כמו Tim BernersLee, כיום Sir Timothy John "TimBernersLee, OM, KBE, FRS, FREng, FRSA, לגבי פרוטוקולים כאלה ואחרים…

אחת הקבוצות בה נהגתי לבקר נקראה (אם אני זוכר נכון) news.food.veg.receipes, קבוצת דיון למתכונים צמחוניים. מישהו שם חיפש מתכונים אתיופיים צמחוניים, לי היו המתכונים מעיתון לאשה, תרגמתי אותם לאנגלית והעליתי לקבוצה, מתי שהוא ב 1991-2.  ומאז, כמו דברים רבים מימיה הראשונים של הרשת, כל המתכונים האלה הועתקו ושוכפלו אינספור פעמים, הומרו לפורמטים חדשים ומעודכנים, הוכנסו למאגרי מתכונים ברשת, והועלו בפורומים אינספור של מתכונים ובישול. ובכל הגלגולים הרבים האלה, שמי וכתובת האימייל שלי נשארו איכשהו צמודים אליהם. כתובת האימייל שלי שם אפילו נותרה זו של תחנת העבודה הספציפית שהייתה לי באותה תקופה, ואיכשהו, המיילים המשיכו להגיע אלי, ה"גורו" העולמי של הבישול האתיופי, עד מאי 2011. אז "הודחתי" מהכהונה הרמה, והמיילים התחילו לחזור לשולחיהם. כך חולפת תהילת עולם 😦

בישלתי לפי המתכונים האלה, אבל לא הרבה. בלי האינג'רה זה לא זה, ואינג'רה מסובך להכין, ולא הכנתי אף פעם. אבל כל פעם שעולי אתיופיה פתחו מסעדה בארץ, הלכתי לאכול. בדרך כלל, המסעדות נסגרו לפני שהספקתי להגיע אליהן. ב 1996 נשלחתי בשליחות מעבידי דאז לאורגון, ארה"ב, לשנה ושם היו שתיים-שלוש מסעדות אתיופיות טובות, והיה תענוג. ואז חזרתי לארץ, ועדיין לא היו כאן מסעדות.

גם עולי הודו, וגם עולי אתיופיה, משום מה, לא פתחו פה מסעדות איכותיות שיציגו את המטבח הנפלא שלהם. ולא ברור לי למה. אני עובר אחת לשבועיים דרך התחנה המרכזית הישנה, רואה שם לא מעט מסעדות אתיופיות, או לפחות מקומות שבהם יושבים אתיופים ליד שולחנות, ונראים כמו מסעדה. בדרך כלל 3-4 שולחנות מכוסים מפת ניילון, טלוויזיה רועמת שירים באתיופית (אמהרית או טיגרית, אני לא מבחין..), ואנשים יושבים, מעשנים ושותים, אבל אני אף פעם לא רואה אף אחד אוכל. מייאש.

לפני כמה שבועות שמחתי לראות את השלט הזה על אחד המקומות האלה שליד רחוב נווה שאנן. סוף סוף תפריט!

לפני שבוע נכנסתי למקום הזה. שוב, אף אחד לא אוכל. שאלתי אם יש שירו, מעין תבשיל עדשים. אמרו לי שיש. הזמנתי, ישבתי וחיכיתי. כולם הסתכלו עלי במבט מוזר. עוד שמתי לב, שהאדם שממנו הזמנתי, לא העביר את ההזמנה הלאה לאף אחד. אולי חיכה שיגמור ללעוס את כדור ה"גת" הענקי שישב לו בלחי. חשבתי כבר לברר מה קורה, אך עשן הנרגילות הסמיך (נרגילות מעט שונות מאלו הערביות) שבר אותי, קמתי ואמרתי למלצר שיבטל את ההזמנה. הוא לא התרשם, ואני – יצאתי בידיים ריקות. חבל. אנסה שוב בפעם אחרת בשעת צהרים, אולי בערב לא מקובל לאכול.

Advertisements

7 מחשבות על “እንጀራ

  1. כשחזרנו מאתיופיה בדצמבר 2011 חיפשתי בשליחותה של דורית מכולת אתיופית בסביבה, ואכן מצאתי אחת בטירת כרמל. לא שזוגתי קנתה שם משהו רציני עד כה (חוץ מקולו מתובל שאכן אהוב עלי) – אבל יש פוטנציאל… בעיקר לה, הצמחונית, אני באופן אישי די התרחקתי מהאוכל המקומי כשטיילו שם – בדרך כלל חריף מדי לחיכי. הסוג של האינג'רה שאופים מקמח תירס יותר חביב עלי (במעט) מהסוג הנפוץ שעשוי מטף…
    אם אתה גם בכיוון של להכין אינג'רה (וכל השאר) לבד – אחלק איתך את הממצא 🙂
    בני א.

  2. אני כהרגלי מתעמקת בעיקר בכיתובים. את הכותרת שלך (שכתבת באמהרית?) אני לא מצליחה לראות אצלי, רואים רק ריבועים, אבל התפריט, לעומת זאת, קריא בהחלט. אני תוהה אם הוא באמת כתוב בשלוש שפות, או שאני מפספסת משהו.

  3. מזכיר את אבן הרוזטה.
    מענין שהם מתרגמים את השמות רק של הארוחות הבשריות. יש סיבה?

  4. לפני שנה בערך אכלתי במסעדת מזון אתיופי מהיר מול התחנה המרכזית בירושלים, לא זוכר את שם המסעדה אבל החידוש הקולינרי היה מענג וטעים!

  5. פינגבק: טנאת | דרכי עצים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s