sic transit


בינואר 2008, הייתי במלון Silver Legacy ב Reno, Nevada בהופעה של הזמרת Etta James שנפטרה לפני שבוע. ממש הצטערתי שיצא לי לראות את זה.

 At last היה אחד הלהיטים הכי גדולים שלה.

מה עשיתי ביום חורף ברינו, עיר שחוץ מבתי קזינו, ובתים של עובדי הקזינו, אין בה כלום? הייתי בשליחות המעביד שלי, לשעבר. מעשה שהיה, כך היה:

לפני מספר שנים, מימנו מיקרוסופט ואינטל פרוייקט מחקר רב שנתי בשתי אוניברסיטאות אמריקאיות גדולות: האוניברסיטה של קליפורניה בברקלי, והאוניברסיטה של אילינוי באורבנה, ומעבדכם הנאמן ביקשו ללוות את המחקר, ולכוון אותו בכוונים הרצויים. כדי לאפשר לחברות המממנות לעקוב אחרי המחקרים הנעשים במסגרת הפרוייקט, מכנסת אוניברסיטת ברקלי את החוקרים, הסטודנטים ואנשי התעשיה במה שהם מכנים retreat פעמיים בשנה.

זה שבקיץ מתקיים במלון מפואר על שפת האוקיינוס השקט בקליפורניה, מקום כמו למשל Monterey, ושם במשך כמה ימים מציגים הסטודנטים את התקדמות המחקר, ובין לבין יש ארוחות, מפגשים חברתיים ופעילויות כמו שיט בקיאק או בילוי באקווריום. זה שבחורף הוא במלון מפואר בהרים שליד אגם טאהו, וגם שם מציגים הסטודנטים את התקדמות המחקר.  ובין לבין יש ארוחות, מפגשים חברתיים ופעילויות כמו למשל סקי. בקיצור, עונש רציני להיות זה שצריך ללוות את המחקרים האלה.

הייתי בדרך אל ה retreat, זה החורפי, עצרתי בצד הכביש להרכיב שרשראות על צמיגי המכונית (שלג על כביש 50, ומשטרת התנועה עוצרת כל מי שאין לו שרשראות). תוך כדי, ראיתי שלט בצד הכביש המפרסם את ההופעה של Etta James ברינו, יום לאחר סיום המפגש. רינו היא בערך חצי שעה ממקום ה retreat, וכמובן שמיד התקשרתי והזמנתי כרטיס.

רינו היא מקום שבאמת אין שום סיבה להגיע אליו, אלא אם כן אתה ממילא בסביבה ואתה מת להפסיד קצת כסף בקזינו. אבל מה אני מבין? יש לא מעט אנשים שכן מגיעים לשם. הייתי שם פעם לפני כן, כשטסתי לרינו ומשם לסקי שמיימי באתר סקי נפלא ליד אגם טאהו בשם Heavenly וכבר אז מצאתי את המקום צחיח עד כדי דיכאון. אבל הפעם, הייתה הופעה של Etta James,  כבר הייתי בסביבה והיה לי ממילא סוף שבוע להרוג, אז לקחתי את עצמי לשם, ויתרתי על יום סקי, והשתכנתי באותו המלון בו היתה ההופעה. עד ההופעה שוטטתי כמו זומבי ברחובות השוממים שבין מלונות הקזינו, בגאוגרפיה של שום מקום. רינו היא בעצם שייטת של חלליות שנחתה בנבאדה. כל מלון שם הוא חללית אוטונומית המספק לחלוטין את כל צרכי תושביו, ובין המלונות – ואקום. אין אף חנות, שום מסעדה, שום דבר העלול לפתות אל אורחי המלון-קזינו לצאת מהקליפה הסגורה ולהתרחק משולחנות ההימורים יותר מהזמן המינימלי הנדרש לאכול ולישון.

המלון בו הייתה ההופעה, ה Silver Legacy, כמו מלונות קזינו אחרים בעצם, הוא מקום הזוי במיוחד. הטרוטופיה של ממש. עדרי הלוזרים המשתרכים במסדרונותיו, מארוחות הבופה אל שולחנות הקזינו וחזרה הם מטרה מרתקת לתצפית אנתרופולוגית, וכך גם ההופעה עצמה. רינו, אף יותר מלאס ווגאס, היא המקום שאליו באים האמנים להופיע לאחר מותם. אם בלאס ווגאס הזומבי ניל דיאמונד, המנותח, המשומר והמפוחלץ, ממלא אולמות במשך חודשים, ברינו משווקים בקול תרועה רמה את Etta James ז"ל.

Etta James, כבר לא באמת הייתה כשירה להופיע, כאשר ראיתי אותה אז, לפני שלוש שנים. לא ברור לי אם זה היה בגלל סמים, דמנציה או שילוב של השניים, אך היא הייתה מראה מכמיר לב. את רוב המילים היא דווקא זכרה. היא הרי שרה את אותם השירים כבר עשרות שנים. מעולם לא היה לה "קאמבק" מלווה בשירים חדשים. אף פעם, כי היא אף פעם לא הפסיקה לשיר, לא משנה איפה.

היא עלתה לבמה באותו הערב בשמלה חושפנית ובפאה נוכרית, והחלה לפלרטט עם הקהל והמיקרופון כזמרת במועדון לילה מפוקפק. בפרקי הזמן בהם לא ישבה על כסא גבוה בקדמת הבמה, מתנשפת ממאמץ, ניצמדה למוט המקרופון וחיככה את ערוותה עליו, עוגבת על הקהל. Pole dancer גריאטרית.

אני לא חושב שלקשישים אין חיי מין, או שיש במין של קשישים משהו מגונה (הי, אני עצמי עוד מעט שם…). אבל זה לא היה מין. זה היה מחזה אימים מצמרר. עמדה שם על הבמה קליפה ריקה, שרה, ואוננה בלי שמץ מודעות.

וכל הזמן חיכיתי שמישהו יתעשת, יעלה לבמה, יבקש את סליחת הקהל, יוריד אותה משם ברחמים גדולים ויחזיר אותה למוסד הסיעודי לתשושי נפש בו היא צריכה היתה להיות. אבל זה לא קרה. ההופעה נגמרה, הקהל מחא כפיים, והיא חזרה להופיע שם גם למחרת, וגם אחרי זה, כל זמן שאפשר להפיק מזומנים מהגוויה המרקדת. צריך להיות חוק נגד דברים כאלה.

ישבתי באמצע השורה השלישית, השורות היו מאד צפופות, וממש לא הייתה לי דרך לצאת באמצע, אבל הייתי עושה זאת בשמחה לו יכולתי, נמלט על נפשי מחזון הבלהות הזה. את רוב ההופעה שמעתי בעיניים עצומות, ולמרות זאת, דמותה העולה ויורדת על מוט המיקרופון עדיין כנראה שצרובה לי בזכרון. מותה בשבוע שעבר החזיר לי את התמונות האלה, לצערי, לקדמת התודעה.

זה היה אפילו יותר איום ונורא מלראות את "הנערה מאיפנימה", אסטרוד זילברטו, בהופעה בניו יורק כמה שנים קודם. זילברטו, גם כבר לא נערה, בשנות הארבעים לחייה אני מעריך, הייתה שיכורה ומסוממת, עלתה לבמה באיחור של שעתיים וירדה אחרי כחצי שעה. נורא. אני מקווה שהיא עדיין חיה, שלא כמו איימי ויינהאוז, אך אני כבר לא מסוגל לשמוע את המוסיקה שלה "מאז" בלי להיזכר באסטרוד המאוחרת, מוכרת את מה שכבר אין לה.
הנה – עובר הטרנזיט של גלורה…  או בלטינית:                                    Sic transit gloria mundi

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “sic transit

  1. היום בגלי צה"ל, בתכניתו ההזויה של אברהם מזרה, "חמש על חמישים" למדתי שמה ראיתי בהופעה היה השפעת הרואין, לא דמנציה. ש etta james הייתה מכורה קשה רוב חייה.
    כאשר ברק אובמה נבחר לנשיאות לפני שלוש שנים, בערך באותה תקופה בה הייתה ההופעה שאני ראיתי, הוא רצה להזמין אותה לשיר בבית הלבן את at last. הסמליות די ברורה: at last נשיא שחור בבית הלבן. אלא שאנשיו בררו, וגילו שזה עשוי להסתיים בבושות אם היא תגיע לבית הלבן באותו המצב שבו אני ראיתי אותה מופיעה. ולכן הייתה זו ביונסה, שגם גלמה את דמותה של etta james בסרט בשם cadillac records (שלא הוקרן בארץ) שהוזמנה במקומה, ושרה את at last לנשיא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s