חווית הסירה


התערוכה הקבוצתית שבה השתתפה זוגתי, נדדה מגלריית 121 בתל אביב אל קיבוץ גינוסר, לגלריה שבתוך בית יגאל אלון. לשם נסענו בשבת האחרונה, ל"פתיחה" של התערוכה. התערוכה הנקראת "עבודה בעיניים שתיים" מציגה עבודות של 11 אמניות ואמן אחד, ויש בה עבודות לא רעות, במיוחד שלוש עבודות על נייר של זוג"ש

התערוכה ממוקמת על קיר בקומת הכניסה וב"חלל הגלריה" שבקומת הביניים, אחד מהחללים הרבים מאד בבניין הענק והדי הזוי הזה המוקדש כולו להנצחת יגאל אלון. בנין בן חמש קומות ששורטט, עושה רושם, בעזרת מחוגה בלבד, ואז נמתח כלפי מעלה, חמש קומות מצופות אבן וחסרות תוכן ומשמעות. בדיוק כמו שהרגשתי באתר ההנצחה לברון רוטשילד שעליו אני מספר כאן, גם כאן תמהתי שוב כמה הרבה מוכנים אנשים להשקיע ב"פירמידות" מודרניות מעין אלה. וגם – למה לעזאזל אנשים בכלל באים למקום כזה?

כבר בכניסה הייתי מופתע מגודלו של מגרש החניה וממספר האוטובוסים העומדים בו. לא דמיינתי שכל כך הרבה אנשים מוקירים את יגאל אלון עד כדי כך שיגיעו לשם בטיולים מאורגנים. גם חזותם הפיליפינית של המוני התיירים הייתה מסקרנת. לא חשבתי שעד לפיליפינים הגיע שמעו של יגאל אלון. (של משה דיין דווקא כן – מהתנסות אישית). חשבתי שאולי הם פשוט באים לאכול בקפטריה שבאולם הקרקע, או להשתמש בשרותים..

מסתבר שלא. הם באים לבקר במקום ביקור צלייני. מסתבר שלפני מספר שנים שלו אנשי גינוסר סירת עץ עתיקה ממימי הכנרת ואחרי שטיפלו בעץ טיפול משמר, הציגו את הסירה בחלל נפרד בקומת הקרקע של בית יגאל אלון, חלל אליו הכניסה בתשלום. גיל הסירה תוארך בכ 2000 שנים, וכמו שהדברים מוצגים שם, "אי אפשר לפסול" את האפשרות שהסירה שימשה את ישו וחבריו. 

נראה לי לא פחות אמין מכל השרידים המקודשים המוצגים בכל המנזרים והכנסיות ברחבי עולם הנצרות, במיוחד הנצרות המזרחית. וכך נפתרה התעלומה: ל"חווית הסירה העתיקה" באים התיירים, לא להעלות באוב את זכרו של מפקד הפלמ"ח. ולמה שאנשי גינוסר לא יעשו קופה קטנה מצליינים פתאים? אם האמונה היא שחשובה למאמינים, אז חשוב איזה חפץ בדיוק הופכים לפטיש (fetish) ? ואם אפשר באותה ההזדמנות לנצל למשהו מועיל את הפיל הלבן-אפור המבזבז חלקת חוף כל כך יפה של הכנרת, ושהושקעו בו כל כך הרבה כספי ציבור, ושבמקרה קוראים לו "בית יגאל אלון" – אז קל וחומר שזו מצווה מן המובחר.

אז כך נראית הסירה, מוקפת בפיסות זכוכית ירקרקה המדמה באופן מושלם את גלי הכנרת..

יש גם תצפית יפה אל הכנרת וצוק הארבל מראש הבניין,

יש על הגג גם תבליט שאהבתי, שאיש אינו רואה

בחצי הדרך למטה, למעטים העולים או יורדים במדרגות ולא במעלית, ושטורחים לחפש בחושך את מתג האור בקומה השנייה, מזומנת חוויה חד-פעמית: בחדר קטנטן ליד פיר המעלית, חדר התופס בערך אלפית מנפח הבניין מוצגים  תצוגת צילומים מחיי יגאל אלון. ובצילומים אפשר לראות בין היתר את יגאל אלון "מסתחבק עם ערבים" וגם מחליף מבטים מזרי אימה עם מנדס פרנס

וגם את מפת תוכנית אלון. מדהים כמה מעט שטח הייתה מפלגת העבודה מוכנה להקצות לפלסטינים בימים ההם, ואלון עוד נחשב סמן שמאלי!

עוד מצאתי בבניין עותק מוקטן של הספירלה אשר במוזיאון גוגנהיים בניו יורק, אחת מהעבודות הבודדות של פרנק לויד רייט שאני כן אוהב. (וראיתי את רוב עבודותיו, כולל הבית על המפל עליו התפייט דורון רוזנבלום במוסף הארץ האחרון ושגם עליו יש לי השגות).

ולבסוף – הנה הפונקציה העיקרית של הבניין

חנות המזכרות לתיירים בה מוכרים מזכרות בלתי נשכחות מארץ הקודש, כמו למשל זה (שנתן לי השראה גם לרשומה הקודמת)

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “חווית הסירה

  1. נו, אז היה כדאי…
    וחוץ מזה הסירה הזאת נראית כאילו היא ממש שטה בחרבה של ים כינרת שנחצה לשניים. לרגע באמת התבלבלתי עם ים סוף.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s