הרבמיכי

במהלך הסיור ב"חבל בנימין, עליו סיפרתי כאן, היינו אמורים לבקר בחווה "המשלבת יהדות ואקולוגיה" בשם "ישוב הדעת" ליד התנחלות קידה שהקים הרב מיכי יוספי. הרב היה חייב לצאת לאיפה שהוא, ונאלצנו לוותר על ביקור בחווה. הצטערתי על כך. סוף סוף מתנחל שעושה עבודה יצרנית – חקלאות, ואפילו חקלאות מקיימת! ולכן שמחתי לגלות תחת המגב של מכוניתי פתק המזמין לשיחה עם הרב מיכי ב"נקודה טובה", הסניף החיפאי של מיסיון חסידי ברסלב.

חשבתי שזה יכול להיות מעניין, וגם יכול לאפשר הצצה לעולמם של הברסלבים. שנים שאני מתכנן להצטרף אל העליה ההמונית בראש השנה אל קברו של רבי נחמן מאומן, באומן אשר באוקראינה, וזה לא מסתייע. אבל אולי שנה הבאה, אם ירצה השם (שלי). הברסלבים נראים כמו תופעה אנתרופולגית מרתקת, הגרסה היהודית של חסידי הרה קרישנה, ובאומן כנראה שהאקסטזה מתקרבת לזו של הקומבה מלה בהודו.

הסניף החיפאי של חסידות ברסלב נמצא מתחת לבר הברברוסה. ארון הקודש ממש מתחת לבר. בעבר היה באותו מבנה מעין בית זונות, השכרת חדרים לפי שעות. אבל לחסידי ברסלב השכנויות במקום ובזמן לא מפריעות. להיפך – הם רואים בזה סגולה מיוחדת. הם הרי "באים מלמטה"…

כשהגעתי מעט לפני השעה היעודה היו שם שלשה חסידים. אחת שהייתה עסוקה בשטיפת הרצפה בעוד הבחורים עוסקים בדברים פחות גשמיים, כמו לברך את המגיעים במאור פנים ברסלבי. עם הזמן התקבצו אנשים ובאו, רובם חובשי כיפות או שביסים, לפי העניין. סך הכל קהל של שמונה גברים ותשעה נשים, שהתפזרו באופן ספונטני. גברים בימין החדר ונשים משמאל. על פי כמות הפרסום לאירוע צפיתי לקהל הרבה יותר גדול. היו פתקים תחת כל מגב רענן, מממרכז חורב ודרומה, כולל כל מכוניות הסטודנטים באוניברסיטת חיפה, גם אלו החונות בדרכי עפר נידחות בפארק הכרמל. נראה לי יחס פגיעה של אחד לעשרת אלפים בערך.

ואז הגיע הרב מיכי. חוד החנית של תעמולת חסידי ברסלב. כרזות עם שמו מתנוססות על כל לוח מודעות בעירנו, ואני חושד שגם בערים אחרות. הוא מופיע לפחות אחת לשבוע איפה שהוא בחיפה. הוא מגיע באפודה ירקרקה, מגפיים אוסטרליים וסמסונג גלקסי S2. זקנו נאה, עם נגיעות ג'ינגיות ועינו השמאלית סומה. הרב מותאם היטב לרוח הזמן. הוא גם מודרני, גם אקולוגי, וגם מתנחל.

וכנהוג אצל החסידים, הוא מתחיל בסיפור. סיפור שסיפר רבי נחמן. שיטתו של הרב הייתה לספר סיפורים ושתלמידיו יסיקו מהן את המסקנות. תלמידיו מאידך גיסא, כנראה שלא מוסמכים להביא סיפורים משל עצמם. הולך ופוחת הדור. הסיפור כלל מלך שהעביר את כתרו לבנו בעודו בחיים, והזהיר אותו שלא להתעצב באם יאלץ לוותר על כיסאו בזמן כלשהו בעתיד, כפי שהוא צפה בכוכבים.

לחסידי ברסלב יש איזשהו מסר כללי לגבי הצורך לשמוח, (או אפילו לצהול, למשל  – על רצח יצחק רבין), וחלק מהסיפורים היו בכוון זה.

אבל ההרצאה כולה הייתה נעדרת מיקוד באופן תמוה. וזה עוד  כאשר המרצה הכוכב שלהם הוא זה שיושב בכיסא המרצה. בניגוד לרבי נחמן מאומן, שמקצועו "נחמן" (כלומר אחד שמנחם אנשים) והוא "מאומן" – כלומר עבר אימון (וגם מהעיר אומן), המרצה היה גם הוא מאומן, אך ממש לא ממוקד בהעברת מסר קוהרנטי.

הערב התחיל בדיון על מושג ה"היסוס" וכוון אל אותם בקהל המהססים באם לחזור בתשובה לחלוטין ומושפעים מהתנגדות בני משפחתם, כמו למשל אותה אשה כבת ארבעים בשם סיגל, שלא משנה על מה דיבר הרב, שאלותיה נסבו על ספקותיה וקשייה, וספציפית – האם בסדר לא לצאת מהבית עם כיסוי ראש ולשים אותו רק אחרי שיצאה משדה הראיה של בני ביתה. המסר הדי מעורפל היה שיש ללכת בדרך הביניים בין היסוס לשתלטנות, אך לא לתת לאנשים להשפיע עליך.

והיה גם עוד סיפור שממנו היינו אמורים להקיש על הצורך לכבד את כל הברואים, הבריאה, הבורא והבריאות, מין מסר אקולוגי-הוליסטי כזה. אבל די מהר התברר שבין ה"ברואים" כולל הרב את בני עמנו בלבד, בעוד שאר העמים, שאר המינים (בעלי החיים), צמחים והדוממים הם נכללים בתוך "הבריאה". המהלך האקולוגי נקטע חיש מהר כאשר אחת הנשים שבקהל הקשתה שלא ברור לה איך התבצעה הקפיצה הנחשונית מהסיפור אל המסר. בנקודה זו הודה הרב מיכי, בחן מסוים וביושר, שגם לו אין מושג ירוק מה הקשר בין המשל והנמשל, ועבר לנושא אחר. הוא מרצה כריזמתי ומיומן ללא ספק, וגם מאומן, ועם סל של "שטיקים". כמו למשל בקטע שהוא נכנס ללולאה של "ש..ש..ש…" ומודה שזה סימן שהוא שכח מה הוא רצה להגיד. משדר כנות.

בכלל, הנשים בקהל היו הרבה יותר דעתניות ווכחניות מהגברים, שישבו שם ושתקו, חוץ מעבדכם הנאמן כמובן, ששאל שאלות מפעם לפעם. להבהרה, לא להתנצחות. למשל בפרק על הצורך להוריש לילדינו עולם במצב טוב יותר מזה שקיבלנו אנחנו. שאלתי מה יש לו להגיד לאנשים כמו המדען הראשי לשעבר של משרד החינוך, גבי אביטל, שטען שאנו יכולים לזהם ולא למחזר כאוות נפשנו שכן הבורא כבר ידאג לסדר אחרינו. הוא התחמק מתשובה, ולא באלגנטיות רבה מדי, ועזבתי את זה. אבל הנשים לא עזבו אותו כל כך בקלות, עד שהוא נאלץ להזמין אותן לדבר אתו אישית אחרי ההרצאה. מה שאגב לא קרה, שכן כעבור שישים דקות בדיוק מתחילת ההרצאה, הוא סיים, קם ורץ להרצאה הבאה.

אז מה למדתי בסופו של דבר? קיבלתי המחשה, גם אם לא מיומנת, של המתודה החסידית של סיפור מעשיה האמור להביא אותנו לתובנות כאלו ואחרות. יכולתי להבחין בדמיון רב בין המסרים של הרב מיכי וכתבי אפלטון. ובסיפור אחד על בן הרוצה ללכת ללמוד אצל רב מסוים, ואביו מתנגד, המסר שהבן למרות למדנותו המיוחסת ויחוס משפחתו עדיין חש ב"חסרונו" של משהו לא מוחשי, ולכן צריך הוא לילך אצל מקובל אחד כדי שיעזור לו להשלים את החסר. אותו חסר שהוא לדעתי בדיוק האובייקט a, ה"חסר" של ז'אק לאקאן ,שחסרונו מייצר אצלנו את האיווי, ושלעולם לא נשלים אותו, וטוב שכך. ונראה לי שבדת החסידית-יהודית יש מן  רעיונות החופפים את האיווי הזה.