איפה עובר הגבול


בחברון, התשובה לזה פשוטה לוגית אך מסובכת מרחבית. הגבול עובר בין המקומות עליהם חל החוק הישראלי ובין המקומות עליהם חלות תקנות הכיבוש. בחברון זה אומר: ביו כל שני אנשים, אם האחד יהודי והשני לא.

אם הולכים ברחוב שני אנשים באותו הכוון, והיהודי הולך מימין לערבי נאמר, אז קו הגבול עובר בחצי המרחק בין כתף שמאל היהודית לכתף ימין הערבית. מימין לגבול, חל החוק היהודי. משמאלו, אין חוק. יש רק תקנות הממשל הצבאי ופקודות של כל חיל בשטח.

לחיילים בשטח יש סמכות בלתי מוגבלת כמעט לגבי הלא-אזרחים הערבים. ואין להם שום סמכות לגבי האזרחים היהודים. ולכן, אם לדוגמה ילד ערבי מכה ילד יהודי, החייל בשטח יכול לעצור אותו, להכות אותו, לאזוק אותו לעמוד לכמה שעות. מה שצריך. אם הילד היהודי מכה את הילד הערבי, הוא לא יכול לעשות כלום. כי הוא שם רק להגן על הילד היהודי, לא לאכוף עליו את החוק.

אם נאמר הולך הרב לוינגר בשוק והופך עגלות של רוכלים ערבים, החיילים יכולים רק להתבונן בשתיקה. אם יהודים יורקים על אנשים, זורקים אבנים או חיתולים צואים לתוך חלונות בתים או על אנשים, החיילים יכולים אך ורק למנוע מהערבים נשואי האלימות להחזיר. כאשר ברוך גולדשטיין יורה לאט ובכוונה מליאה חמש מחסניות מלאות לתוך המון מוסלמי מתפלל, החיילים מחכים שתגמר לו התחמושת.

החיילים אכן במצוקה. והפתרון שהצבא נוקט הוא הפרדה מרחבית. ומהי הפרדה מרחבית? פשוט – הרחקת ערבים ממקומות בהם נמצאים היהודים. וכך, מרכז העיר חברון הפך להיות עיר רפאים, ונקי מערבים. כל החנויות נסגרו ודלתותיהן רותכו. 1800 חנויות. כל התושבים שבתיהם פונים לרחוב בו עשויים יהודים ללכת, נדרשים לצאת מבתיהם דרך הגג, ולרחוב שמאחור.

ובקטע הרחוב שבו חייבים לאפשר ללא יהודים ללכת, כדי להגיע אל חלקם במערת המכפלה, מהווה גדר בטון בגובה של מטר את  קו הגבול. שמונה עשיריות מרוחב הכביש שמורות ליהודים, ובהן הם יכולים ללכת ולנסוע, ושני עשיריות שמורות לפלסטינים ובהם הם יכולים ללכת. וההפרדה נאכפת על ידי חיילים העומדים שם כל כמה מטרים, יום ולילה.

למתיישבים בחברון מאד מתאים שחיילי צה"ל בחברון שומרים על ביטחונם, כי חיילי צה"ל לא מגבילים אותם. אבל אם במקום לבצע הפרדה מרחבית, היו מציבים באותו קו הגבול, האינסופי, הפרקטלי של חברון, הקיים בין כל יהודי וכל ערבי השוהים באותו מרחב באותו הזמן, את מי שתפקידם לשמור על הגבול – משמר הגבול, לא היה צורך באותה הפרדה מרחבית, באותו apart-heid. כי משמר הגבול שייך למשטרה, ולכן אנשיו כן יכול לרסן את המתיישבים היהודים ולאכוף עליהם את החוק. וזו בדיוק הסיבה שבגללה לא הם אלו ששומרים שם על הסדר.

דובר היהודים בחברון, נועם ארנון, רואה את זה אחרת. לראייתו, 97% מהעיר חברון סגורה ליהודים, ו 3% סגורים לערבים. גם זו דרך לראות את הדברים.

בבתים בהם יש עדיין משפחות ערביות שעדיין לא הבינו את המסר, ועדיין מוכנים להיכנס ולצאת דרך הגג  לדירותיהם, כל החלונות והמרפסות מוגנים בשבכת רשת, כדי להתגונן מהשלכת אבנים וחפצים אחרים על ידי הפוגרומצ'יקים היהודים. וכך זה נראה:

וזו עוד תמונה מרחוב השוהדה, לשעבר השוק שוקק החיים של מרכז העיר חברון:

כך נראות החנויות בהמשך הרחוב הראשי, שנסגר לערבים בשנים האחרונות, עם התיישבות היהודים בעוד כמה בתים. מוט ברזל מרותך לדלת החנות. האם מישהו מפצה את בעלי החנויות על הפסד מקור המחיה שלהם? מסופקתני.

וזו המפה המפרטת את האזורים בהם אסור לתושבי חברון הלא יהודים לשהות, ללכת, לנסוע או לפתוח את עסקיהם. זהו צילום מצב נכון להיום, אך שטחי ההפקדה המרחבית, אלו שהם Arabrein, רק הולכים וגדלים עם השנים, עם כל בית נוסף בו מתיישבים יהודים, שמספרם כיום בחברון הוא כ 800. המפה מאתר ארגון בצלם.

חוויה דומה לזו שלי בחברון, יש באנגלית בבלוג הזה.

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “איפה עובר הגבול

  1. חיילים חייבים להתערב. אמנם אין להם סמכויות שיטור, אבל לפי מכתב שהוציא המשנה לפרקליט המדינה בשנת 2007 (קישור http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=425335): "על פי ההנחיות, כשמזוהה אלימות כלפי אדם או רכוש, על החיילים הנמצאים בשטח להפסיק את הפגיעה ולקרוא למשטרה או למג"ב, תוך עיכוב החשודים."
    השאלה למה הם לא עושים את זה, ולמה המערכת לא דואגת שהם יעשו את זה, היא כבר שאלה אחרת

  2. מכתבה בעיתון הארץ של היום: http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1590089

    מכיוון שחיילי וקציני צה"ל אינם מוסמכים לבצע מעצרים של אזרחי ישראל, המשך ההשתוללות מעידה מעל לכל על אזלת ידו של מחוז ש"י במשטרת ישראל ורפיסות כמעט לא-מובנת של בית המשפט בבואם להאריך מעצרים ולגזור דין על מתנחלים מתפרעים. כך נוצר המצב האבסורדי אמש שצה"ל הדף חמישים מתפרעים יהודים מבסיס חטיבת אפרים אבל לא היה שם מי שיעצור אותם ויוביל אותם לחקירה, מכיוון שהמשטרה לא הגיעה.

    במצב העניינים הנוכחי, הנשק העיקרי של סיורי צה"ל בארץ המאחזים הפך להיות מצלמת הווידאו, מתוך תקווה שלפחות עדות מצולמת תוביל לפתיחת חקירה ומעצרים. בינתיים אומר מפקד פלוגה המשרת בגדה, "אני חייב להסביר לחיילים שלי מדוע הם צריכים להמשיך ולשמור על מי שמכים אותם".

  3. פינגבק: טיול של שבת | דרכי עצים

  4. פינגבק: Barrel distortion | דרכי עצים

  5. פינגבק: החוק והים | דרכי עצים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s