התרמיל


אין טיול ראוי לשמו בלי תרמיל.  מצד שני, תרמיל הופך גם נסיעה סתמית ברכבת לתל אביב לטיול.

התרמיל המודרני הוא יצירת מופת הנדסית, שילוב מושלם של רכות וקשיות, האיבר הפרוטטי המושלם, הוא משלים את גופנו בצורה אידאלית. הוא צמוד במידה ומרוחק במידה. נוגע איפה שצריך תמיכה ושומר על מרחק איפה שצריך אוורור. בתיאור הזה אני לא כולל "תרמילי חינם", כמו אלו שבתי הספר מחלקים לבוגריהם המתגייסים או אגודות הסטודנטים לסטודנטים. אלה הם הזנייה של המושג תרמיל, יותר שקי חפצים עם רצועות.

לתרמילים כולם יש פתח סודי המותקן בתוכם, המוביל למימד אחר של מרחב. לשם עוברת חלק מתכולת התרמיל כאשר דוחסים לתוכו עוד ועוד, באופן לא פיזיקלי בעליל, והכל נכנס. תמיד.

לתרמילים הטובים יש אין ספור תאים וכיסים, רוכסנים ואבזמים, רצועות הידוק ולולאות קשירה. לא ממש ברור איך מייצרים תרמיל שכזה, על אין ספור התיפורים והאביזרים המתחברים אליהם. אבל במזרח יודעים.

את התרמיל השני שלנו, קנינו בבית חרושת שכזה, של Lowe, בפרברי סיאול שבדרום קוריאה. לפני כשלושים שנה, קוריאה עדיין הייתה המקום אליו העבירו את מפעלי היצור. אני כבר די בטוח שמאז המפעל נדד הלאה, אולי אפילו יותר מפעם אחת, בעקבות כח העבודה שעלותו אפסית.

באותו הזמן לא הייתי סקרן לראות איך מייצרים את הפלא הטכנולוגי הזה, ולכן רק נכנסנו לחנות המפעל, וקנינו תרמיל כחול, בנפח 60 ליטר, מאריג קורדורה – החידוש המרעיש של אותו הזמן. לתרמיל הזה, שבסטנדרטים של היום יש רק מעט רוכסנים (שלושה) כן יש מערכת גב שניתן לכוון לפי אורך הגב, ויש יריעה עם רוכסן המאפשרת ל"העלים" את מערכת הגב, וכך להפוך את התרמיל למעין מזוודה.

מה שמביא אותי לאחד החסרונות הבודדים של תרמיל כאמצעי לצאת לנסיעות בעולם – המסועים בשדות התעופה. בלא מעט שדות תעופה חוששים שהרצועות יתפסו במסועים, ומבקשים מהנוסעים לקחת את התרמילים למקום המיוחד למטען חריג. בנתב"ג יש מעלית מטען שצריך לעמוד לידה ולכחות שתגיע ולהפקיד לתוכה את המטען. בשדות תעופה מתוקנים יותר יש ארגז פלסטיק בתוכו מניחים את התרמיל על שלל רצועותיו.

אבל זה מתגמד לעומת היתרונות הרבים של תרמיל. לעלות ולרדת מדרגות הרבה יותר קל עם תרמיל על הגב מאשר עם מזוודה על גלגליה. לדחוס ארבעה תרמילים גדולים לתא המטען של מכונית קל הרבה יותר מאשר ארבע מזוודות עם נפח דומה. וגם מקומות אכסון באוטובוס, רכבות, ואוניות מנוצלים הרבה יותר טוב על ידי תרמילים. תרמילים גם עמידים יותר ממזוודות בטיפול הברוטלי שמעניקים למטען סבלי שדות התעופה, ואפשר תמיד לתפור אותם שוב ושוב.

החמצתי את הדור הראשון של התרמילים הגדולים, זה עם מסגרת האלומיניום החיצונית, בגלל שאחרי הצבא לא יצאתי ל"טיול הגדול" כמו כולם.

kelty-vintage-external-frame-backpack1

ארבע שנים אחרי, כאשר יצאנו ל"מזרח", החלו להיות מיוצרים בארץ תרמילים עם שלד פנימי, צלב של פסי אלומיניום התפורים לתוך גב התרמיל, שאפשר לכופף לפי קימור הגב (הלא מבוטל שלי), מתוצרת
Steve's packs, Jerusalem.

אח.. איזה חידוש מרעיש זה היה. עם תא אחד גדול, תא יותר קטן תפור עליו מקדימה, כיס ארוך על צד שמאל ושני כיסים על צד ימין, התרמיל הזה, שנפח כל תאיו יחד היה שישים ליטר, היה בדיוק מה שהיינו צריכים כדי שנצא, זוגתי ואני, באומץ אל הלא נודע, לטיול של שנה. ארזנו שנינו את כל בגדינו בתוכו, ובמחצית השניה של ניפחו, דחסנו גלילים של נייר טואלט מהם הוצאנו את ליבת הקרטון, כי שמענו שזה מצרך שאין להשיג בנפאל והודו (קשקוש כמובן.).

התרמיל הזה אכן היה נפלא. הוא אמנם היה מניילון, לא מקורדורה, ותחתיתו נשחקה ונקרעה, אך בהודו אין בעיה למצוא בכל פינה מי שיתפור ויטליא. והוא היה עם משקל עצמי נמוך, גם אחרי שהתחלנו לתפור עליו את דגלי כל הארצות בהן ביקרנו, שקנינו מראש בקטמנדו. יש לנו אותו עד היום, אך היום הוא כבר פנסיונר. לא בגלל שהוא לא טוב, אלא בגלל שאני מרגיש מגוחך ללכת עם כל הדגלים האלה…

מאז קנינו עוד תרמיל אחד גדול (ה"שלישי"), בתרוץ של טיול בדרום אמריקה, של חברה אירופית בשם Salewa, מהסוג של תרמילי שק עם תא תחתון נפרד. פחות נוח, אך באיכות מעולה. וגם חמישה תרמילים בינוניים, של 30-40 ליטר האחד. לנסיעות של עד שבוע, לא חשוב לאן, אני לוקח תרמיל של 35 ליטר, גודל אידאלי שלא מכביד על הגב ומכיל מספיק נפח. בדרך כלל זהו תרמיל הexplore  של מודן, שלמרות יחוסו הירוד, הוא פשוט מעולה.

ויש תרמילים של מותגים ישראלים כמו Modan ו Outdoor המיוצרים בסין (כמו כולם), אך עם מפרט מצויין, חומרים טובים ומחירים סבירים. והם ממשיכים ומשביחים משנה לשנה.

כפי שלא ניסיתי להסתיר, יש לי פֶטיש לא מסותר לתרמילים. מגע הרצועות על הגב עושה לי טוב, ולארוז תרמיל ביעילות לטיול הוא חוויה שהטיול עצמו בקושי משתווה אליה. (טוב, קצת נסחפתי).

כשאתחיל לטייל עם מזוודה, אדע שזהו, נגמר. אפשר גם כבר לטייל בטיול מאורגן. או לצאת למסע עם הקוצר הקודר.

Advertisements

6 מחשבות על “התרמיל

  1. אז זהו שלא. במסגרת השיפורים האינסופיים יש היום כבר תרמילים שמאפשרים לך להמשיך ולהרגיש את זיו נעוריך כשהם על גבך, ואז ברגעים מסוימים של הליכות במסדרונות ארוכים, וכשאף אחד לא שם לב, אתה יכול להוריד אותם, לשלוף את הידית המוסתרת היטב ולהסיע אותם לצידך כמזוודה לכל דבר. כשתצליח לקנות ולטייל עם אחד כזה אני מאמין, שתרגיש שכל האפשרויות רק נפתחות בפניך מחדש ושאתה יכול להמשיך עוד לטייל עד קץ הימים… 🙂

  2. ממש תולדות התרמילאות, ובחלק הראשון – פואטיקת תרמילים משובחת. כן, יש בהם קסם ואני כמובן מתחברת, אף כי כידוע, ולא למצער, אני כבר יודעת טעמה של מזוודונת על גלגלים…

  3. נהנה מהכתיבה שלך. מאוד נחמד. פחות מתחבר לרומנטיקה של התרמיל אבל לא מחליף טיול תרמילאים לשום טיול מסוג אחר.

  4. ולי אף פעם לא היה תרמיל. מה שמבהיר לי (בעקבות מה שכתבת הפיסקה האחרונה) שחיי תמו עוד לפני תחילתם.
    מה שכן – הייתי מוכרחה לחשוב על התיק של מרי פופינס. הוא לא ממש תרמיל, אבל בו אפשר להכניס אפילו מנורה עומדת.

  5. אני כבר לא אתרטק לי עם התרמילים, איחרתי את רכבת התרמילאות. אבל לקרוא על זה זה מרתק. אנתרופולוגיה של תרמילאים. כבר המלצתי לך על "להציל דגים מטביעה" שכתבה אמי טאן. תפור עליך

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s