רצח רבין


שוב פעם חזרתי מחדר הכושר עם רשומה שלמה בראש. והפעם לא מחמת השעמום.

נכנסתי לחדר הכושר כאשר בערוץ 10 (שייסגר מחר מצידי) שידרו כתבה על רצח רבין, על הקונספירציות של חוגי הימין הקיצוני בעניין והתנערותם מכל אחריות לשיסוי וההסתה שקדמו לרצח. ל"ימין" יש שתי טיעונים:

א – אין להם שום קשר ליגאל עמיר והם מגנים את מה שעשה בכל תוקף.

ב – וחוץ מזה – הוא בכלל לא רצח את יצחק רבין.

יש להם על זה הררי תיאוריות, כולל של ועדת חקירה עצמאית שהקימו אוסף של דוקטורים ופרופסורים "בעלי חוסן" – שמסקנותיהם תואמות באופן מושלם את דעותיהם.

התפתחה שיחה סביב העניין הזה, ואחת הנשים המתאמנת בחדר הכושר באופן קבוע, אמרה שגם היא קראה ש"יש ספקות", ו"לא ברור מה בדיוק קרה שם", ויש הסברים חליפיים ש"אי אפשר לפסול".  כששאלתי אותה איפה היא קראה, אמרה ש"חברותיה" העבירו לה בדואר אלקטרוני (מה שמבטיח אמינות מוחלטת…) כל מיני דברים, והיא גם קראה בעבר, היא לא זוכרת איפה, דברים דומים. היא "לא בהכרח מאמינה לתאוריות האלה", אך כאמור, "אי אפשר לפסול".

התאפקתי מלענות לה שגם אני "קראתי" שהיא "עובדת לפרנסתה בזנות". שאני לא זוכר איפה קראתי את זה, ושאני לא בהכרח מאמין לזה. השתפנתי. בכל זאת, יש לי כוונות לחזור לשם לעתים מזומנות, אז לא כדאי להעכיר את האווירה עם הפרינציפים שלי.

ונזכרתי באותו היום לפני שש עשרה שנים. בבוקר אותו יום ביקרנו בדיר-חנא, במסיק הזיתים. נדמה לי שקראו לזה אז פסטיבל הזית.  היינו שם עם הילדים, ועם ידידנו בני ומשפחתו. ושם סיכמנו, שחשוב להשתתף בעצרת בכיכר באותו הערב, וחשוב לקחת את הילדים, לתת להם "חינוך בדמוקרטיה". אך היה יום מעייף ובסופו של דבר נסענו רק בני ואני, בנו הבכור ובני הבכור, שהיו אז שניהם בני 8.

והשתתפנו בהפגנה, והייתה התרוממות רוח, ושמחנו שבאנו. אבל הילדים היו עייפים, ולא נשארנו עד הסוף. לא של העצרת, ולא של רבין. התחלנו ללכת לאורך רחוב דוד המלך חזרה אל המכונית, אותה החנינו ברחוב ויצמן, ליד שער בית חולים איכילוב, במקום בו נמצאת היום הכניסה למרכז הקניות הצמוד אליו.

די בהתחלת רחוב דוד המלך, עקפו אותנו בריצה כשישה-שבעה חרדים לבושי שחור כשהם צועקים: "הבוגד מת", או אולי "הבוגד נרצח". אני כבר לא בטוח בניסוח. כנראה שהנוסח הראשון. לא הבנו על מה הם מדברים כי עזבנו את הכיכר לפני ההתנקשות.

כאשר הגענו לשער בית החולים, כבר הייתה שם התקהלות. המכונית עם יצחק רבין הגוסס הגיע דקות ספורות לפנינו, וכבר היה ברור שמשהו קרה. נשארנו שם בתוך קהל, בעיקר של עיתונאים, שגדל במהירות, עד שיצא איתן הבר והודיע, ש:"ממשלת ישראל מודיעה בצער ובתדהמה…".

עזבנו, לפתע כבר לא עייפים, והלכנו לכוון המכונית, רק כדי לגלות שהיא נגררה ליפו, כדי לפנות מקום לניידות השידור שכבר עמדו שם בשורה ארוכה.

וכל הדרך לחיפה תהינו, איך ידעו אותם חרדים על ההתנקשות בזמן אמת? בזמן שהם חלפו על פנינו, רבין הרי עוד לא הגיע לשער בית החולים. הגרסה המקובלת היא שיגאל עמיר פעל לבדו, בלי ליידע אף אחד אחר. אז או שהזמנים התבלבלו לי (לא סביר במקרה זה) או שיש פן לאירוע שלא מתועד, או מוסתר.

ולבטח לא חשדנו שהאירוע ישנה את מהלך ההיסטוריה שלנו. ולא לטובה.

בודריאר (Jean Baudrillar), ב"סימולציה וסימולקרה",  גורס שרצח או ניסיון לרצח של מנהיגים נועד לתעתע בנו, לגרום לנו לחשוב שהפוליטיקאים משנים משהו, שרשות הממשלה היא פונקציה חשובה ושיש משמעות למי יושב בראשות הממשלה, בעוד שאין, בעוד שהקפיטליזם הגלובלי בעצם מנהל את העולם. לא באמצעות מועצה נסתרת, אלא ה"יד הנעלמה" היא היא הפועלת את פעולתה. (כך אני מבין את זה. אשמח אם מישהו יגלה את טעותי)

וגם אצלנו. שמעון פרס, שהוא הוא שגרר בכפיה את רבין לתהליך השלום ולהסכמי אוסלו, את אותו רבין הגנרל השתיין, המורה על שבירת עצמות. אותו שמעון פרס שהיה אמור להשלים את המהלך ההיסטורי עם הפלסטינים אחרי מותו של רבין, הפסיד בבחירות שבאו מיד אחרי כן. ועבר לקדימה, והיום עובד יפה בצוות עם נתניהו. כך שאולי יגאל עמיר לא ממש שינה את מהלך ההיסטוריה.

לעולם לא נדע.

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “רצח רבין

  1. הערה פעוטה: לא מבין למה מצידך שיסגרו מחר את ערוץ 10. בעיני זה הערוץ היחיד שבאופן יחסי מעיז להשמיע ביקורת ולו קלושה כנגד השלטון הדורסני שלנו.
    אותה עצרת לפני 16 שנה חקוקה עמוק בזכרוני ובנפשי, התרוממות הרוח שבשירה כשבכורינו הצעירים על כתפינו, תחושת התקווה ואחריה הטראומה הבלתי נתפשת בשער בית החולים. גם אני זוכר את אותה קבוצת נערים חרדים שלא הבנו אז למה הם מתכוונים. ייתכן שבכל זאת כבר הודיעו משהו ברדיו שממנו הם למדו על מה שקרה.
    לגבי מה היה קורה אילו… אני מתעקש לשמר בדמיוני את התקווה ולהאמין שאילולי קרה מה שקרה התפתחות הדברים היתה אחרת, ושבעצם, הצלחת המעשה נתנה דחיפה עצומה לימין הקיצוני על נגזרותיו השונות והביאה אותו למקום שהוא נמצא בו היום – השלטון.

    • לגבי ערוץ 10: הם משדרים זבל כה מרוכז, שאני נמנע מהערוץ הזה כמעט תמיד.
      וההתקפלות שלהם לפני השלדון מראה עד כמה הם לא באמת מסוגלים להיות פרשנים לא משוחדים. פשוט חסרה להם הילה של הצלחה שתגן עליהם. כשהבוס מפסיד עליך כסף, אתה בסכנה קיומית. ככל שהסירה יותר רעועה, אתה פחות מרשה לעצמך לטלטל אותה.

  2. שוב יש לי קישורים ממקומות אחרים, ולא שלא הייתי בעצרת ולא שלא הייתי קרובה ממש-ממש ליריות. בעצם הלכתי לאט-לאט, נפעמת מההתרגשות שהביאה עמה העצרת, הביתה, על אבן גבירול, מהככר, שעדיין נקראה ככר מלכי ישראל, לכיוון צפון. הייתי עם מכר ומכרה. כשהגענו לשער של גן העיר, נשמעו שלוש יריות, שמהדהדות אצלי בראש עד היום…
    ולענין שני מנהיגי מפלגת העבודה. בספטמבר 1986, הלך לעולמו חברי היקר, בנקו אדר. לא בטוח ששמו ידוע לרבים, אז אני מצרפת קישור http://einshemermem.blogspot.com/2009/02/blog-post_3637.html. אני ממליצה לך לחפש את הספרים שכתב. לא בטוח שמישהו יודע עליהם משהו, מלבד ספר אחד שיצא בהוצאה מחודשת בערך ב-2004: "מפלגה אחת ושתי דרכים".
    אשמח לשוחח איתך על ההתרשמות שלך מהספר:).

  3. לדעתי כל ההתעסקות הציבורית על רצח רבין לוקה בחסר. איש אינו מדבר לעניין. כל נואם מגייס את הרצח לעמדותיו הפוליטיות, וזה נוהל מאוס. ועיסוק החולני בקונספירציות ולניות כבר יצא מהאף.

  4. פינגבק: קונספירציות | דרכי עצים

  5. פינגבק: הרבמיכי | דרכי עצים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s