נזירים


אחרי  ביקורים לא מעטים במנזרי אתוס ברפובליקת ההר הקדוש, במנזרי המדבר הקופטיים במצרים וברשות הפלסטינית, ובמנזרים טיבטיים בלדאק שבהודו, לא יכולתי שלא לשים לב שיש לי עניין רב מהממוצע במנזרים ונזירים. והתחלתי לחשוב – מה הקטע? מהו פשר הקסם המוזר שתופעת הנזירות מהלכת עלי?

ראשית ישנו הצד האסתטי. למשל – הארכיטקטורה. ברור שאם להתבודד, אז רצוי במקום מבודד, רחוק מהסחות דעת, ועדיף  בנוף מרהיב. איכשהו, מנזרים במקומות מבודדים, ונישאים, יוצרים ארכיטקטורה מרהיבה. בעיני לפחות. גם האמצעים הכספיים המצומצמים יחסית, וזה שהבניה היא בהרבה מקרים לא "במכה אחת" אלא בצמיחה אורגנית על פני הזמן, ובריסון, יוצרת סוג של בניה שנראה לי יותר נכון, יותר יפה. יש הרבה פעמים משהו "נשגב" במבנה של מנזרים, וזה לאו דווקא בגלל הרגש הדתי המפעם בלב הנזירים.

והלבוש? מעצבי אופנה יכולים רק להתקנא בפשטות וההידור של גלימות הזעפרן של הנזירים בבורמה ותאילנד, גלימות הארגמן של הנזירים הטיבטים, ואפילו אחידות השחור של נזירי הנצרות. מקרה מובהק שבו פחות הוא יותר.

ומה לגבי הנזירים עצמם? מצד אחד, הם הדבר הכי קרוב לחייזר שאני יכול לפגוש בלי להיתקל בצלחת מעופפת. הרגש הדתי הוא משהו שכל כך זר לי, שכל אדם מאמין, בעל רגש דתי חזק נראה לי כמו חידה שאין לי אפשרות לפתור. מבחינתי אדם שאין לו אלוהים הוא כמו דג שאין לו אופניים. אבל אדם המקדיש את כל חייו לדת, ש"מתחתן" עם אלוהים, או עם בנו? ממש חייזר. אבל חייזרים שלא הולכים לחטוף אותי אל כוכבם המרוחק וחסר החמצן, ושאני יכול לתקשר עימם, וללמוד עליהם ועל מנהגיהם – לפחות ברמה השטחית.

מעבר לרמה השטחית לא באמת הצלחתי להבין למה הם שם, מה גרם להם לפרוש מן העולם ולהסתגר במנזר, איך הם יכלו לוותר על החיים ה"רגילים" ולבחור באלטרנטיבה הרדיקאלית הזו. ולא שלא ניסיתי להבין. יתכן שהעדר כל עצם דתית בגופי מהווה מחסום בלתי עביר להבנה. אבל אני חושד שמניעים פסיכולוגיים מהווים חלק לא פחות קטן ממניעים דתיים בבחירה בחיי פרישות.

הנזירים בהר הקדוש, שבחרו לא לראות נשים כלל, מפסידים אינטראקציה עם החצי היותר מעניין של האנושות. רק לוותר על יחסי מין נראה לי כבר פסיכוטי. לוותר על חברת נשים לחלוטין? פשוט טמטום. אבל בפועל, הרבה חברות בעצם מוותרות על חברת נשים. כל אותם חברות בה הגברים מסדרים את הדברים כך שהם יהיו כמעט רק בחברת גברים אחרים. למשל ישיבה תורנית, צבא, אוהדי כדורגל, חברות ערביות מסורתיות, ציבור מעשני הנרגילה…

גם במנזרים האורתודוקסיים באתוס, ובמנזרים הקופטים במצרים, מצאתי שחשוב להם להדגיש את המספר הגדול של אקדמאים, רופאים, דוקטורים ופרופסורים שהצטרפו למנזר. מעבר לכך שזה מראה שגם הם מעריכים ומתפארים בהשכלה חילונית לא פחות מדבקות דתית, זה מראה שמה שהמנזר מציע למצטרפים אליו אטרקטיבי לאנשים מרקעים סוציו-אקונומיים מגוונים, גם בימינו. זה כבר לא רק מקום לאפסן בו את הבן השני והשלישי של משפחות אצולה..

המנזרים הטיבטים כבר לא מכילים את שליש אוכלוסיית הגברים כמו לפני כמה מאות שנים, אך לא חסרים להם נזירים, כולל פרחי נזירים רבים. בכל אחד מהמנזרים הקופטים של מצרים יש בין 100 ל 200 נזירים והם כמעט בתפוסה מלאה. אין להם קשיי גיוס. להפך – הם מערימים קשיים רציניים על המבקשים להצטרף, כולל תקופת חניכות על תנאי.

אני משער שהמשטר הקשוח, סדר היום הקבוע, שאין בו רגע זמן פנוי, שבו אתה מתפלל חלק גדול מהיום – כולל בזמן שאתה אוכל. בו  ישן מעט ועובד קשה, בדרך כלל פיזית,  יש בו משהו תרפויטי . אורח חיים זה יכול להיות מאוד מרגיע, מאד יעיל למיסוך מחשבות לא רצויות. אני יכול לראות איך נזירות יכולה להיות תחליף לטיפול פסיכולוגי. זה בערך כמו סדנת ויפסנה, הנמשכת כל החיים. יש משהו דומה בעבודה ב high-tech: השעות הארוכות, העבודה הקשה, ההתמסרות הטוטלית, החברותה, סדר היום הקבוע – דרך מצוינת להימנע מלחשוב על החיים.

ויש בסגפנות ובהסתפקות הזו במועט משהו שמדבר גם אלי. בנסיבות חיים אחרות הייתי יכול למצוא את עצמי נזיר.

ואין כמו טיולי תרמילאות ארוכים, עם התכלבות מסיבית, כדי ללמד אותך שרוב הדברים להם אתה "זקוק" בחיי היום יום שלך, הם בעצם אופציונליים. ההנאה שלי מסוג טיול זה, שבו כל עולמי כלול בתרמיל של 35 ליטר, יש בה מן ההתענגות הנזירית.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “נזירים

  1. אני מניח שאנשים שהולכים לנזירות, כמו חוזרים בתשובה, מאמינים שיש יד מכוונת את העולם וכתוצאה נוצרת איזה שגרה מבורכת – יציאה מהמסלול המטורף של החיים שהרבה אנשים הולכים בו.
    לגבי "ההנאה שלי מסוג טיול זה, שבו כל עולמי כלול בתרמיל של 35 ליטר, יש בה מן ההתענגות הנזירית." – שאל את עצמך האם היית נהנה זה גם אם היית יודע שזה המצב בו תהיה עד סוף חייך? או אפילו אם ידיעה שזה זמני – אבל לא ידוע עד מתי?
    למה אתה נמשך למנזרים? כי זה שונה, כי זה אקזוטי, כי זה רחוק, כי זה מסקרן. ואי אפשר בלי זה: "סנוב, במנזר ברחוב טשרניחובסקי בחיפה כבר היית?"
    נ.ב. מה זה "אדם שאין לו אלוהים הוא כמו דג שאין לו אופניים"? ומה זה "התכלבות מסיבית"?

    • במנזר ברחוב טשרניחובסקי – האם אתה מתכוון לזה שבסטלה מריס? אם כן, אז הייתי

      ןלגבי "אדם שאין לו אלוהים הוא כמו דג שאין לו אופניים" – כמו שלדג אין צורך באופניים, כך אדם (כמוני) אין לו צורך באלוהות.

      בהתכלבות הכוונה היא "לחיות כמו כלב", בתקציב מאד נמוך. והישראלים המתכלבים מתחרים זה בזה מי יכול לחיות בחצי גרוש פחות..באוזני שמעתי…

  2. הגבתי כבר והתגובה אבדה, אז הנה שוב:
    לא הכל מעורר התפעלות במנזרים. כשראיתי חבורות של ילדים מתלמדים במנזרים נידחים כמעט ללא קשר להורים או בכלל, שנמצאים כל הזמן עם מדריכיהם הנזירים, לא יכולתי שלא לתהות אם זה כזה תענוג גדול, ובמיוחד טהור.
    ולעניין "כל עולמי כלול בתרמיל של 35 ליטר," – אני יכולה להזדהות בהחלט עם ההתענגות הנזירית אך יש לשים לה סייגים: נראה לי שכל חפציך נמצאים באותו תרמיל. רק הם. העולם שלך גדול ורחב ובו אתה מטייל…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s