הם חושבים אחרת


ביום שלישי השבוע הייתה עצרת של הליכוד ו"הליכוד העולמי" בהתנחלות מיגרון, ישוב שבג"ץ קבע שהוא על קרקע פלסטינית פרטית, ולאחר עיכובים רבים הורה למדינה להרוס אותו במלואו עד מרץ 2012. שלשה בתים כבר נהרסו לפני כשבועיים. מטבע הדברים, תושבי מיגרון לא מתלהבים מהאפשרות שיישובם ייהרס, ומנסים למנוע את רוע הגזירה. אני יכול להבין אותם. גם אם היו באים להרוס את ביתי לא הייתי מתלהב, במיוחד אם היה ממוקם על גבעה נישאה הצופה על כל ירושלים (ורמאללה).

מטה חיפה של "נאמני ארץ ישראל", ארגן סיור ל"חבל בנימין" לאותו יום, שתוזמן להגיע בסופו למיגרון, ולאפשר למשתתפי הסיור להשתתף בעצרת המחאה שם. על הסיור נודע לי דרך מ., המהנדס הישראלי הפועל באפריקה, ושבפרויקטים שלו נסעתי להתנדב. מ. נמצא בערך בקוטב הנגדי משלי מבחינה אידאולוגית, וכמובן שהוא מכיר היטב את קהילת ה"נאמנים" ואף ממשתתף בפעולותיהם כאשר הוא בארץ.

חשבתי שלהצטרף לסיור יאפשר לי הצצה איך נראים הדברים מ"הצד השני", באופן ישיר ובלתי אמצעי, לא מתווך על ידי אמצעי התקשורת. כשנרשמתי לסיור אמרתי שמ. הפנה אותי, וזה הספיק – לא שאלו אותי יותר שאלות מי אני ומה אני. החלטתי מראש לשמור על פרופיל נמוך, לא להביא את דעותיי ליד ביטוי, לא להתווכח, לשאול שאלות ניטרליות ולשמור על ראש פתוח. וכך עשיתי – ישבתי בסוף האוטובוס, הקשבתי לשיחות, להסברי המדריך והסברי אלו מהמשתתפים שראו עצמם כמדריכים מטעם עצמם, ופה ושם שאלתי שאלות. בעדינות.

האוטובוס אסף אותנו ממרכז חורב, אוטובוס צהוב ממוגן של הרשות לפיתוח השומרון, המסופק על ידי ארגון משקפת, שהוקם כדי להביא חצי מליון ישראלים לביקורים ביהודה ושומרון, במחיר מסובסד. כבר בתחנה היה אפשר לזהות בקלות מי הממתינים לסיור. מפתיע עד כמה אפשר לזהות את צבעך הפוליטי לפי מראך החיצוני, גם לפני ששמים לב לסיכה, צמיד או הסרט הכתומים. קהל מבוגר ברובו, כ 20% חובשי כיפות, המכירים זה את זה מפעילויות משותפות. אלי הם שלחו מישהו לרחרח, אחד שהוא "נכד לטבוחי חברון", ששאל אותי לשמי, ברר האם אני קרוב של זה או אחר, בקיצור – מי אני. לא נידבתי פרטים, אך אין ספק שהם הריחו פה "כלב זר". באחד העצירות שמעתי מישהו אומר, כביכול בהלצה, למדריך:"הזהר במה שאתה אומר, הוא נראה לי דומה ליריב אופנהיימר" (מזכ"ל שלום עכשיו, הצעיר ממני ב 24 שנים). רוצה לומר – נראה לי כמו "סמולן". אבל אני לא חושב שהם נשארו על המשמר כל היום. ואולי אני טועה, והם היו הרבה יותר בוטים אלמלא הייתי שם.

היה מעניין. למדתי הרבה דברים. למשל – גיליתי שגם בימין יש חוש הומור. למשל: "מה ההגדרה לערבי בן 50? טעות של חייל". "ערבי בן 80? טעות של האצ"ל". נכון, יש גם בדיחות על בלונדיניות, אפילו טובות, אבל עם חלק מהבדיחות היה לי ממש קשה להמשיך ולהתאפק. מצד שני – מה הטעם להעיר למישהו שחושב ככה? הוא מבחינתי מקרה אבוד.

למדתי עוד שנתניהו גמר את הקריירה אצל החברה האלה. מבחינתם הוא בוגד ושמאלן. מי ראוי להנהיג את הליכוד? אין בכלל ספקות – הבוגי כמובן. ומה לגבי אריק שרון, אביר ההתנחלויות לשעבר, זה שכבר לא מתלוצץ עם רופאיו? הוא עכשיו "זה שאין להזכיר את שמו". בכל פעם שהמדריך הסביר על עוד מאחז על עוד גבעה שהועלו לשטח בחסות אריק שרון בתפקידיו השונים במשך השנים, הוא היה עוצר ואומר: מאחז זה אושר על ידי "אתם יודעים מי.." וגם כך שריקות הבוז לא אחרו להגיע. נראה לי שאנשים כמו שרון, מרידור ונתניהו שנואים עליהם יותר משופטי בג"ץ, ואלו בתורם שנואים עליהם יותר מאנשי שלום עכשיו. בין הפוליטיקאים של השמאל, היחיד הזוכה להתייחסות הוא יוסי שריד – עדיין. יותר משזה אומר משהו עליהם, זה אומר יותר על התאיינותו של השמאל הפוליטי הממוסד.

הרשות הפלסטינאצית הוא המינוח השגור בפיהם לרשות, ופלסטינאצים הם כמובן הפלסטינים. באופן מפתיע הם נתלים בהתבטאויות של ברל כצנלסון לגבי ביטוי זה. לא מצאתי את המקור, אך כצנלסון  כן דיבר כנגד שיתוף הפעולה בין המופתי הפלסטיני והנאצים ב 1936 ואז הקישור היה אולי רלוונטי. מה שעוד יותר מעניין שהמשתמשים בביטוי זה חושבים ברובם שזה ממש ממש בסדר שערבים תחת שלטון ישראל לא יהיו שווי זכויות. לא כמצב ביניים אלא כמצב קבוע.  שזה בסדר לגרש את כל הערבים בכח משטחי ארץ ישראל. שאפשר ורצוי לקחת את אדמותיהם.

אפשר לחשוב כך לדעתי רק אם  יש לך "תורת גזע". אם אתה לא מאמין שכל בני האדם שווים. אם אתה מאמין ש"עמישראל": נעלה על עמים אחרים. בקיצור – אם אתה גזען. וזה לא ממש משנה לדעתי באם אתה גזען מסיבות דתיות או לאומיות.

מה שעוד מצאתי מפתיע, הוא תחושת הקרבן שלהם. לראייתם, כל ממשלות ישראל לדורותיהן רודפות את המתנחלים ומתנגדות למפעל ההתנחלות. הממשלה היחידה שהייתה "בסדר" היא ממשלת שמיר  – במשך שנתיים. כשאתה רואה את ההשקעה הענקית שהממשלה השקיעה בישוב יהודים בשטחים שכבשנו ב 1967, ארבעת הערים שבנינו שם, עם 40-60 אלף התושבים בכל אחת, השכונות המרוחקות של ירושלים כמו גילה, הר חומה, פסגת זאב ועוד, כל אחת עם עשרות אלפי אנשים, ממש ערים, קשה להבין מאיפה תחושת הקרבן הזו.

לאנשים שהשתתפו בסיור יש אידאולוגיה מוצקה. הם עומדים מאחוריה ופועלים לפיה. הם יתייצבו בכל עצרת, יתרמו כסף, יפגינו ויעזרו בכל דרך. מבחינתם הטריטוריה היא הדבר המקודש, יותר מערכים אחרים שאחרים מקדשים, כמו זכויות אזרח או צדק לכל. יש מהם המוכנים אף להפוך בצורה מודעת למיעוט בארצם אם אי אפשר לקבל את הכלה / השטח בלי הנדוניה / התושבים הפלסטינים. הם גם קהילה מגובשת, שהעניין של ההתנחלות והשליטה בארץ ישראל מלכד אותה, נותן לה תחושת תכלית ומטרה ומהווה חלק משמעותי בחייה. אפשר להתקנא בנחישות של הקבוצה הזו, בניגוד לקיטורים סביב שולחן הקפה של חוג ידידי. זה בהחלט לקח שלקחתי מהסיור – אל תדבר, תעשה. עכשיו רק נותר למצוא מסגרת מתאימה.

ומה ראינו בסיור? התחלנו באחת ה"מרפסות של שרון" בפדואל, אחד המקומות בקו הראשון של הגבעות הצופים על כל שפלת החוף. לא היתה ראות מאד טובה, אך אפשר ביום טוב לראות מארובות חדרה ועד אשדוד, את המטוסים המתקרבים לנחיתה בנתב"ג ועוד. אכן שליטה אסטרטגית על מישור החוף, אך מה לעשות? אנחנו חיים בארץ מאד קטנה. נכון, יהיה לא נעים אם ירו משם עלינו, אך אין מה לעשות.

עברנו דרך אריאל ועוד  מספר ישובים כמו עלי ואחרים, ולמדנו כמה בתי מדרש ומכינות יש בכל אחת מהם. נראה לי שזה מקור פרנסה חשוב בישובים אלו – הוראה. עצרנו בשילה לצהריים וביקרנו באתר המשכן. ארון הברית שכן בשילה 369 שנים במבנה שהיו לו קירות אבן וגג בד.

לא נשאר שום שריד למשכן זה, אך יש שם שרידים מתקופות מאוחרות יותר, כולל בזיליקה ביזנטית יפה שלא מעניינת אף אחד מהמבקרים שם.

עברנו לתצפית בהר קידה, ליד התנחלות קידה, מקום הנמצא מעל סרטבא, ממנו רואים את רבי הקומות של רבת עמון, ונמצא ממש מול הר נבו. היה ממש בולט חוסר העניין של המדריך, והקהל, במה שנמצא בגדה הנגדית של הירדן, למרות ש"זו שלנו זו גם כן".

ולסיום, עברנו בפאתי רמאללה, בבית אל, וסיימנו במיגרון, בעצרת ובבתים ההרוסים

סך הכל, לא טיול עוצר נשימה מבחינת נופים, מתכנני הישובים היהודים בשומרון לא הולכים לזכות בפרס פריצקר לאדריכלות, והצד החזותי של הישובים חשוב לתושבים הרבה פחות מהצד האמוני אידאולוגי. גבעות השומרון נמוכות וחשופות ברובן, עם מעט מאד שטחים מעובדים הן יהודיים והן ערביים. בכל יהודה ושומרון יש לפי המדריך כ 8000 דונם מעובדים על ידי יהודים. וזה מעט מאד יחסית לאופי הכפרי של רבים מהישובים ומספר התושבים. אני מתרשם שהיבול העיקרי של רבים מהישובים הוא ילדים. יש שם המון ילדים, וליד כל בית קטנטן חונות המון עגלות ילדים.

המתנחלים מודעים מאד לעניין הדמוגרפי. יש כ 2.5 מליון ערבים ביהודה ושומרון, וכ 300000 יהודים. יש עוד כ 200000 יהודים בירושלים בשטחים שעד 1967 היו לא בידינו. עם זה הם מתמודדים בשתי דרכים. הראשונה, בכפירה במספרים של האוכלוסייה הערבית שמפורסמים על ידי הרשות. הם טוענים שהמספר קרוב יותר ל 1.5 מליון מכל מיני סיבות. אך גופים כמו האיחוד האירופי וממשלת ארה"ב נוקבים מספרים דומים לזה של הרשות. ב"ספר העובדות" של ה CIA נוקבים במספר 2,568,555 נכון ליולי 2010.

והדרך השנייה להתמודדות ב"שד הדמוגרפי" היא בילודה. ממוצע הילדים למשפחה אצל המתנחלים גבוה משמעותית מזה של הפלסטינים ביהודה ושומרון, שירד ועומד היום על 3.05 ילדים למשפחה. סרטון המציג את עמדת המתנחלים בסוגיה אפשר לראות כאן.

נשאר רק לשכנע את כל הילדים שלי, ושל שאר עם ישראל, להוליד 6-7 ילדים כל אחד. יהיה פה מאד צפוף, אבל כאשר הרוב הימני ההולך ותחזק פה בארץ (בזכות הדמוגרפיה גם כן) יחליט להפסיק עם ההצגות של "שיחות עם הפלסטינים" ויספח את יהודה ושומרון, לפחות לא נהיה  מיעוט בארצנו אנו.

מודעות פרסומת