אצל שמעון בסוכה


הייתי אמור לאייש היום את הדוכן של העמותה לפרות אקזוטיים בסוכת הנשיא, אשר בבית הנשיא, בירושלים. נשיאנו שמעון פרס הוא חובב ידוע של פרות אקזוטיים. הוא גם היה אורח הכבוד באירוע לציון עשרים שנה לעמותה לפרות אקזוטיים לפני כשנה, שאל שאלות, התעניין בכל פרט ופרט וטעם מכל אחד מעשרות מיני הפרות שהיו בתצוגה על השולחן.

חברי העמותה, כ 250 במספר, מגדלים או רוצים לגדל פרות נדירים. חלקם באופן מקצועי וחלקם, כמוני, כחובבים. פרי "נדיר" זה כמובן כל מה שלא גדל פה באורח טבעי, כמו שאבוקדו, מנגו ואפרסמון היו פרות נדירים לפני שאוקלמו בארץ והפכו להצלחה מסחרית. חלק מהפרות הגיעו בצינורות המקובלים, על ידי מדעני מכון וולקני והפקולטות לחקלאות. חלק הגיעו בצינורות פחות מקובלים שהשתיקה יפה להם. הקנס על הבאת צמחים ללא היתר הוא אחיד, קלה כחמורה: 5000 שקל.

ובחזרה לנשיא: הנשיא התרשם עמוקות מאירוע העמותה, והקדיש את נאומו בפתיחת מושב החורף של הכנסת הקודמת לעמותה ולבוסתן הכרמל – שם התרחש האירוע. מקום מדהים בפני עצמו, פרי עמלו של משוגע לדבר, אברהם חסידים ממעגן מיכאל. המקום ממש שווה ביקור. (בתאום מראש).

ובנאומו, הוא סיפר בהתלהבות על 130 מיני הפרות שהוא טעם באירוע (פה הוא קצת נסחף – לא היו כל כך הרבה מינים) וסיפר עוד יותר בהתלהבות איך כל הפרות האלה "פיתוח של מדענים ישראלים". פה הוא כבר ממש נסחף. מדענים ישראלים אכן בררו מספר זנים של חלק מהפרות כדי למצוא את המתאימים ביותר לגידול מסחרי (צורה יפה, חיי מדף ארוכים, הטעם פחות חשוב). אך זה לא בדיוק "פיתוח ישראלי".

וכך, מדי שנה מזמין הנשיא את העמותה להקים דוכן בסוכת הנשיא, ובדוכן אנחנו מציגים פירות נדירים ממינים שונים ומסבירים עליהם, מספרים על העמותה ומנסים לצרף חברים, והנשיא בא וטועם.

לא השנה. השנה לא התאים לו. היו לו כמה מאות כתבי חנינה לחתום עליהם, כדי לתת את הכיסוי החוקי לעסקת שליט. כיוון שאנו מתייחסים לאסירים הפלסטינים לא כשבויי מלחמה, שאז אפשר להגדיר את העסקה כעסקת חילופי שבויים, אלא כפושעים, מה שמחייב לחון אותם. הבעיה שאם חוננים אותם, אי אפשר לנסות ולתפוס אותם שוב אחרי כן ולבוא עימם חשבון. שמעתי ברדיו את Alan Dershowitz, עורך דין בעל שם עולמי, וגם הוא, מסכים עם העסקה, אך חושב שחנינה היא טעות.

אבל שמעון פרס צריך לחתום על החנינות. וכדי שלא יגידו עליו שהוא חותמת גומי, הוא "עובר על התיקים". אני די בספק אם הוא הולך לסרב ולחון מישהו מכל 1027 התיקים, אבל, כיוון שהוא "עובר על התיקים", אין לו זמן לנשנש איזה לונגן, לחטוף איזה ג'בוטיקבה, או לטעום מהאמברלה הננסית. לבי לבי עליו.

וכך  חזרתי מירושלים בלי להתארח בסוכת הנשיא. לפחות השתתפתי בסיור של עיר-עמים שהיה מרתק, מרחיב דעת ושווה רשומה נפרדת.

לשנה הבאה בירושלים הבנויה, בסוכת הנשיא…

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s