מי אתה?


שאלה קשה. מי אני באמת? ואיך אני יכול לענות על שאלה כזאת במילה, משפט או עמוד שלם? והאם אני יודע את התשובה על זה בכלל? מישהו יודע את התשובה הזו לעצמו?

אבל זו שאלה שדורשת תשובה. כלשהי. לאנשים, ולחברה בכלל, יש צורך, אפילו לגיטימי, לתייג אותנו. ובאופן מפתיע, גם לנו עצמנו נחוץ התיוג הזה, שכן אחרת נתבלבל, ולא נידע מי אנחנו…

נכון, תיוג הוא תשובה  מאד חלקית ופרגמנטרית של השאלה היותר גורפת "מי אתה", אך בפועל, כמעט בכל מקרה בו כביכול רוצים לדעת מי אתה, בפועל רוצים רק לקבל את התג המתאים, בקיצור, כדי לשים אותך בקופסה המתאימה, בתיקיה הנכונה. כדי שמקבל התג יוכל להשלים בעצמו את שאר התמונה בלי שתבלבל לו את המוח בפרטים.

לפעמים זה פשוט והגיוני. אם למשל שואלים אותך בטפסים לביקורת גבולות מה מקצועך, לענות "מהנדס" זה מספיק טוב, גם אם אתה מהנדס בדרך או מהנדס בדימוס. מהנדס זה סולידי, זה עובד טוב. במדינות בהם עדיין שואלים שאלות מעין אלה, עדיין מתייחסים למקצוע המהנדס בכבוד. גם "אשת מהנדס" זה טוב 🙂

כששואלים אותך סתם, "מה אתה עושה", רוצים בעצם לדעת מי  אתה. אם ידעו שמקצועך נאמר מהנדס, ידעו כבר באיזה משבצת לשים אותך, כי מהנדסים הם הרי כאלה וכאלה. ברור שמהנדס הוא א, ומשורר הוא ב. לא צריך באמת לשאול יותר פרטים, אפשר להשלים לבד לפי "מה שידוע".

מה שבאמת מפתיע, זה עד כמה התג הזה, התשובה האולטרה-פשטנית  לשאלה "מי אתה" הוא משהו שאנחנו צריכים – בשביל עצמנו.  אנחנו צריכים את התג הזה כמסגרת מסדרת, כ"תמה" מרכזית לחיינו. רבים צריכים איזה שהוא "שם תואר" לעצמם כדי לדעת מי הם בעצם. "אני מהנדס תוכנה", "אני אמן" לא חשוב מה, העיקר שתהיה כותרת, שיהיה תג ברור וידוע.

אין לי ספק שהסיבה המונעת מלא מעט אנשים לפרוש מעבודה, גם כאשר כבר אין להם מניע חומרי לעבוד, או סתם לשנות כוון, היא החשש הזה, מפני אובדן ה"זהות" שהעבודה מקנה להם. מפני נשירת ה exo-skeleton הזה שאחיזתו כה מרגיעה ותומכת.

אבא שלי למשל, משנאלץ להרפות מהעוגן התעסוקתי שלו, היה די אבוד מבחינת הזהות כמה שנים. אך עכשיו הוא אימץ לעצמו תג זהות חדש, הוא "חולה". נכון, הוא לא בריא, ויש לו סוגיות בריאות לא מעטות, אם כי לא מסכנות חיים. אבל הוא מגדיר את עצמו כ"חולה". זה העיסוק שלו כיום וגם תחום העניין העיקרי, אבל זו גם הפכה להיות הזהות שלו.

גם במוחי עברו המחשבות האלה, סביב פרישתי.  למשל – התלבטתי כאשר הייתי צריך לעדכן את הסטטוס שלי ברשת החברתית-מקצועית LinkedIn. מ computer architect בחברת Intel החלטתי לשנות ל Retired  בחברת Home. אבל גם CEO בחברת rest of my life היה יכול להיות לא רע. בקיצור- תשובות שטותיות לשאלות שטותיות אין לי בעיה לתת.

ותשובות אמיתיות?

מה בדבר "סטודנט"?: אני מתכוון להשלים ידע בתחומים רבים בהם אני בור ועם הארץ, למשל – כל התחום של מדעי הרוח, וספציפית, פילוסופיה. אז מה – שאתחיל להגדיר את עצמי כסטודנט? האם רק אם ארשם ללימודים פורמליים, ואתחיל ללמוד לתואר אקדמי אוכל לתייג את עצמי כסטודנט? ומה אם אלמד כשומע חופשי באוניברסיטה? או אלמד מקריאה, אולי ברמה אף יותר גבוהה מקורסים באוניברסיטה? האם אז אהיה  "סטודנט"? זה מצד אחד תג מספיק מעורפל, אך מצד שני "סטודנט" בגילי זה לא משהו שאנשים יכולים לשבץ בקלות . בקיצור –  התג הזה לא מאד פונקצוינלי עבורי. אפילו לא אוכל לקבל הנחת סטודנט 🙂

אבל מצד שני, גם כל הגדרה אחרת נראית לי מגוכחת באותה מידה. "פנסיונר"?  "פורש הי-טק"?  "גנן"? "בוסתנאי"? "אבא של…"? אולי "איכר-פילוסוף"?  נשמע טוב? לא, גם זה מגוחך.

אני חושד שאני קצת חריג בהיעדר החשש שלי מעירפול הזהות הזה, מהחוסר בתג זהות ברור ופשוט.אבל זה נובע מזה שאני ממילא לא יודע באמת מי אני ומה אני.

אבל דבר אחד אני כן יודע – שאין אף מילה אחת שיכולה לתאר בדיוק את מי שאני, אף שם תואר או תג שאני יכול להסכים שישימו אותי במשבצת שלו. עכשו צריך רק למצוא פתרון פונקציונלי למצבים שונים בהם אני צריך לספק "תג".

הצייר ז'ד, גיבור המפה והטריטוריה של מישל וולבק, מצייר את הציור "מישל וולבק, צייר", בסידרה של פורטרטים הנקראים "מיקצועות", ובשיחה עם הגלריסט שלו, אומר כך: "מה מגדיר אדם? מה השאלה הראשונה ששואלים מישהו? שמתענינים במצב שלו? בחברות מסוימות קודם כל שואלים אותו אם הוא נשוי, אם יש לו ילדים. בחברות שלנו, דבר ראשון אנו שואלים במה הוא עוסק. המקום שלו בתהליך היצור, ולא מעמדו כמשכפל דברים, הוא שמגדיר בראש ובראשונה את האדם המערבי." (עמוד 113)

ובחברות אחרות, "פסטורליסטיות", שואלים אותך "כמה בעלי חיים יש לך", ולפעמים: "כמה נשים יש לך". ואם יש לך רק אשה אחת ובעל חיים אחד, עדיף שלא תפרט שמדובר בחתול…

אבל מה בעצם שואלים אותך? המשותף ל "מקוטלג לפי המקצוע" ול "מקוטלג לפי מספר הילדים" הוא שבשני המקרים ה"תפוקה" היא שמגדירה אותך. אתה לא מי שאתה אלא מה שיוצא ממך.

יש בזה משהו. וזה גם לפחות מדיד. אם אתה מועסק כמהנדס, אז יש לך תפוקה, שאילולי כן לא היו משלמים את משכורתך. ואם יש לך ילדים, קל וחומר שיש לך תפוקה. רואים. ואם יש לך 500 גמלים או שבע נשים, אז יש לך רכוש, שזו דרך אחרת למדוד תפוקה.

ומה אם אין לך תפוקה? או שיש לך תפוקה, אך היא נסתרת מן העין? האם צייר המצייר למגירה, שאינו מציג ואיש אינו רואה את תפוקת עבודתו, האם  נתייג אותו כצייר? ומה למשל אם יש לךבמוחך רעיונות פילוסופיים נשגבים  – אך אינך מספר עליהם לאיש, האם לפילוסוף תיחשב? ואם אתה סופר שכותב דברים שאינם מוצאים לאור, ושאיש אינו זוכה לקרוא, האם תזדהה כסופר? האם הסובבים אותך יקבלו את ההגדרה הזו, אם תציג את עצמך כסופר?

הבלוג שלי למשל. גם יקראו אותו מאות, ולא עשרות, לעולם לא אוכל לראות את פעולת כתיבתו כמשהו שמגדיר אותי. אין מצב שאגדיר את עצמי כ"בלוגר". זה נראה לי פשוט פתטי. אולי מישהו כמו מייקל ארינגטון, זה שכתב את הבלוג TechCrunch, (צורת המדיה של העתיד) יכול וצריך להגדיר את עצמו כזה. הבכיין הזה, שמכר את הבלוג שלו ב 35 מליון דולר, עוד מעיז לכתוב: unpaid blogger על החולצה…

לבלוגים אגב, יש דף "אודות" שבו אתה יכול לתאר את עצמך ביותר ממילה אחת או שתיים. אבל גם שם, התחמקתי מלענות על השאלה הזו שלא באמת צריכה להשאל. השאלה ה"מקטינה" הזו שמנסה לצמצם אותך.

אז מי אני "באמת" ? כשאדע את התשובה, אכניס אותה לדף ה"אודות" 🙂  ולגבי התיוג הפונקציונלי, אני חושב שבשלב זה התג "מהנדס" מספיק סתמי בשביל לעשות את העבודה.

מודעות פרסומת

16 מחשבות על “מי אתה?

  1. אולי יותר קל לענות על "מה אתה", או "איזה אתה", במקום על "מי אתה". השאלה "מה/איזה אתה" מאפשרת שימוש בשורה שלמה של שמות תואר כתשובה, והם נותנים מושג ברור יותר על זהותך מאשר "מהנדס". נניח: תאב-דעת, חובב-מסעות, סקרן, וכך הלאה.
    אשר להגדרה "בלוגר": היא באמת מגוחכת בעולם הגדול בחוץ, אבל בהקשר הבלוגוספירי היא בהחלט קבילה והגיונית – למשל, היא יכולה להבחין בינך לבין "טוקבקיסט", "קורא סמוי" ועוד דברים. בדיונים מטא-בלוגוספריים היא מאוד שימושית, כבר השתמשתי בה לא פעם.

  2. דוקא בתור "בלוגר" אתה די מצטיין, לדעתי. אז להוסיף את זה לרשימת "תגיך" לא נראה לי מבייש בכלל.
    מאוד אהבתי את הרשימה, ובכלל נהנית לקרוא גם אם ממעיטה להגיב.

  3. אני חושב שהשאלה העיקרית, בעצם, היא לא מי אתה כלפי החברה (בשביל זה יש באמת מספיק "תארים") אלא מי אתה עבור עצמך. התשובה לזה בעידן שלנו עשויה להיות מורכבת ולא ברורה ואולי זו הסיבה שכל כך הרבה אנשים "מחפשים את עצמם".

      • אני מאמין שיש תשובה, לכל אחד התשובה שלו. הבעיה שהיא לא תמיד שהישג יד ולעיתים היא מסתתרת מתחת לשכבות הגנה, חרדות, הרגלים, טראומות, חינוך ומה לא…

      • איכשהו אני בכל זאת חושבת שאתה ואני מדברים על אותו הדבר והשוני הוא בניסוח.
        למה אני מכוונת?
        כתבת לנו, בפתח הבלוג, שעזבת את אינטל, לאו דוקא בפנסיה, אלא עכשיו.
        מהיכן הגיעה ההחלטה הזו?
        השאלה שמגיעה מהמקום שלי: מה שאלת את עצמך, או לחילופין, מה הרגשת שחסר, שגרם לך לעשות שינוי?
        מההתכתבות בינינו, אני מרגישה שהשאלה הספציפית היא מהמקום שלך. אשמח לקרוא איך ניסחת לעצמך מסקנה ו/או שאלה, לפני שבחרת בצעד הלא הכי שגרתי הזה?

  4. ואולי ההגדרה הכי פרקטית היום יכולה להיות : נקודת ציון וכיוון בבחינת מהיכן אני בא ולאן אני הולך. בכל מקרה דבריך מרתקים.

    • נקודת כיוון של איפה שאני היום או מאיפה יצאתי לדרך?
      מהמילה כוון נרמז התקדמות בקו ישר, והדרך הישרה היא לאו דווקא הדרך הנכונה.

  5. פינגבק: אפריקה | דרכי עצים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s