יש סיכוי


"עמותת סיכוי היא אירגון משותף ליהודים וערבים, אזרחי המדינה, אשר נטלו על עצמם להביא לשוויון אזרחי מלא ביניהם. לעמותה ועד מנהל משותף ושני מנהלים, יהודי וערבי."

העמותה ארגנה כנס במלון לאונרדו בחיפה בשם "מחסמים לסיכויים", כדי להציג את שלושת הדוחות האחרונים שלה. הייתי שם, והיה מעניין. לא מה שחשבתי.

את שלושת המחקרים אפשר לקרוא באתר העמותה, ולכן לא אחזור עליהם פה. אך הנה כמה דברים שלמדתי בכנס:

המחקר המראה שהישובים הערביים מקופחים בתקציבי הרווחה לנפש, ומקבלים בערך חצי הסכום לנזקק לעומת ישובים יהודיים יכול להעלות לך את הדם לראש, עד שאתה שומע את סמנכ"ל משרד הרווחה בכנס. איש מקצוע מעולה על פי התרשמותי. פתאום אתה רואה שלא בכל הממשלה אשמה. מסתבר שהרשויות הערביות בהרבה מקרים פשוט לא לוקחות את הכספים שהן יכולות היו לקבל. למשל – הרשויות היו אמורות לשלם רבע ממשכורת העובדים הסוציאליים (היום כבר פחות) והמדינה את השאר. הן לא עשו זאת ולכן לא היו להם מספיק (או בכלל) עובדים סוציאליים. אין עובדים סוציאליים ואז גם "אין" נזקקים. אין מי שיאתר נשים מוכות, ילדים שנפלטו מהמערכת, קשישים מוזנחים או אלכוהוליסטים. ואז גם לא מקבלים תקציבים עבורם. בישובים הבדואים המצב עוד יותר חמור. שם, למרות שהמדינה ויתרה על השתתפות הרשות המקומית בשכר העובדים הסוציאליים, אי אפשר למצוא עובדים שיסכימו לעבוד שם. יש יותר ממאה עובדים ערבים בוגרי אוניברסיטאות המחפשים עבודה, אך הם ערבים מצפון הארץ, ומסרבים לרדת דרומה לעבוד בישובי הבדואים, גם אם יישארו מחוסרי עבודה.

ובעיה נוספת: 75% מהאוכלוסייה הערבית חיה בכפרים וישובים של פחות מ 20 אלף איש. בישובים קטנים לא מקימים מעונות יום לקשישים או פונקציות אחרות המוקמות רק בישובים גדולים. בישובים קטנים אין תקן לעובד סוציאלי מיוחד לטפל נאמר בנוער. וכך יוצא הציבור הערבי "מקופח". ועוד ועוד.

בשורה החחתונה: יש צורך להתאים את מדיניות הרווחה לצרכים המיוחדים של האוכלוסייה הערבית (או החרדית). כדי שזה יקרה צריכים להיות ערבים במקומות בהם נקבעת מדיניות. ואין. אין מנכ"לים או מנהלי מחוזות במשרדי הממשלה.

בנוסף – הרשויות הערביות לא מתפקדות מספיק טוב ולא מנהלות את צרכי הרווחה של אזרחיהן, ויש גבול עד כמה אפשר לנהל עבורן את הדברים. לדוגמה – הפריטו את מעונות היום במגזר הערבי כדי להבטיח שתקציבן יופרד מתקציב הרשות המקומית, ואפשר יהיה לשלם ישירות למעונות. לפני כן המטפלות פשוט לא קיבלו משכורת. הרשות המקומית השתמשה בכסף לדברים אחרים.

ובנושא אחר – המחסור בקרקעות לבניה. מסתבר שפופולרי להאשים את הממשלה ואת מנהל מקרקעי ישראל באפליה, אך לא מדויק. למנהל מקרקעי ישראל יש ברשויות הערביות רק 17 אחוז מהשטח. רוב השטח הוא בבעלות פרטית של מיעוט שלא נוטה למכור אלא משאיר את הקרקע במשפחה.

אבל כשהמנהל מוציא מכרזים לבניה על קרקעות מדינה, רק 20% מהם נענים, לעומת יותר מ 70% ברשויות יהודיות. למה האחוז כה נמוך? מכל מיני סיבות, אבל עושה רושם שהדומיננטית ביניהן היא שהמנהל מוכר את הקרקעות As is. מה זה אומר? זה אומר שאם יש פולש על הקרקע, אחריות הקונה לפנות אותו. ברור שקרקעות עם פולשים נמכרות יותר בזול, הרי הקונה יודע שהוא יצטרך לשלם כדי לפנות את הפולשים, אז לכאורה – מה הבעיה? אז זהו – שיש בעיה. רוב אדמות המדינה בכפרים יש עליהם פולשים, שהרי פולשים לא יפלשו לקרקע פרטית, אבל לפלוש לאדמות המדינה, שממילא נראית להם שמקפחת אותם, הוא מן הסתם "מצווה מן המובחר".  האנשים שרוכשים את האדמה, הם אנשים פרטיים שרוצים לבנות בעצמם. הפולש הוא מן הסתם או בן משפחתם, או מהחמולה היריבה. כך או כך, אין להם יכולת אמיתית להתמודד עם הבעיה. הם מוותרים מלכתחילה ומנסים לקנות קרקע פרטית נטולת פולשים

קבלנים היו יכולים להתמודד עם פולשים, והן עושים זאת במקומות בהם יש בניה קבלנית. קבלנים היו גם יכולים יותר בקלות להתמודד עם הביורוקרטיה. אך משום מה יש מעט מאד בניה קבלנית בישובים ערביים. רוב הבתים נבנים על ידי משפחות – אחים, בני דודים, אב עבור ילדיו ונבנים לא בבת אחת אלא על פני זמן ולפי הכסף שנכנס והצרכים הגדלים עם הזמן. עניין של תרבות. אם אדם פרטי צריך להוציא כסף לפינוי הקרקע, לא ישאר לו כסף לבניה. בעיה.

אז מה עושים? צריך חשיבה יצירתית, ושמעתי שם כמה רעיונות שיכולים לעבוד. ומשרדי השיכון והרווחה מנסים למצוא פתרונות. הרי יש להם תקציבים ותפקידם לדאוג שהם יוצאו. אבל איך שלא מסתכלים על זה – להבטיח שוויון אזרחי זה מסובך.

וכל כבוד לעמותת סיכוי. הם עושים עבודה טובה, בלי להתלהם, עם רצון אמיתי למצוא פתרונות, תוך שיתוף פעולה עם הממסד. ואני מתרשם שיש תוצאות למאמציהם. ואני מקווה שלא סילפתי או פישטתי יותר מדי את הדברים.

מחשבה אחת על “יש סיכוי

  1. לא מבינה בזה הרבה, אבל גם אני בדרך כלל מתרשמת שכשמתחילים לנבור בעובדות (בכל נושא שהוא) מגלים שהן אינן חד-משמעיות לטובת או לרעת מישהו, ושאין חלוקה ברורה ל"טובים" ו"רעים". לפי התיאור שלך העמותה הזאת נשמעת רצינית ומועילה, אני מקווה שיוכלו להכניס שיפורים משמעותיים בתחום הזה.

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s