דירה להשכיר


נולדתי בשכונת הדר בחיפה, וגם גרתי בה בהמשך. יש לי לא מעט סנטימנט לשכונה שהיתה הרבה שנים מרכז הבילויים והמסחר של חיפה. אחרי שעזבתי, השכונה שינתה את פניה. האוכלוסיה בה התחלפה ושינתה גוון. וגם – חיפה "ברחה" לשכונה. מוקדי המסחר והבילוי עברו למקומות אחרים. בהדר נשארה אוכלוסיה ענייה. החנויות משרתות בעיקר את תושבי השכונה ולא את כל העיר. וכל בתי הקולנוע כבר לא קיימים. והיו הרבה.

בשנים האחרונות יש סימני התחדשות. צעירים שוב גרים בשכונה, ורבים מהם פעילים ב"התחדשות" הדר. גם העיריה עושה מאמצים להנשים את השכונה, אחרי שהניסיון להפוך את רחוב נורדאו למדרחוב נכשל, הופכים את הרחובות הרצל והחלוץ למבוך שקשה לנווט דרכו ברכב פרטי. לא בטוח שזה לא ירע את המצב במקום לשפרו.

יש בהדר מתנ"ס פעלתן ברחוב טבריה 15, ורחוב מסדה מלא בתי קפה, ויש אפילו אנשים היושבים בהם. ויש פעילויות. אחת מהן היתה בשבוע שעבר, וברוח הרב-תרבותיות כללה שוק ספרים רב לשוני בעברית, ערבית, רוסית ואמהרית.  האירוע כולו נקרא "סיפור חיפאי" וכלל הופעות חיות, "שולחן עגול" לדיון בסוגיות התרבות בחיפה, ושוק ספרים. שם נתקלתי בגרסה הזו של דירה להשכיר, שהכינו אנשי תנועת "דרור" עם הציורים של שמואל כץ:

הבית של הדירה להשכיר, בשכונת הדר נראה בעצם כך ומאכלס לא תרנגולת וקוקיה, חתולה וסנאית  אלא עובדים זרים בצפיפות גבוהה. אם נחזור לנוסח המקורי של לאה גולדברג אז הבית  הבא בשיר כן מתאים לבית (הפיזי) הזה:

-הנאים החדרים בעיניך?

– החדרים צרים.

– הנאה המטבח בעיניך?

– נאה המטבח, אך אינו מרווח.

– הנאה המסדרון בעיניך?

– מרובה בו הצל, המסדרון אפל.

אבל לבית יש חצר נחמדה, ובה דירת קרקע בת שלושה חדרים. בדירה גרים 18 עובדי סיעוד פיליפיניים, כולל המטפל של אבא שלי ובת זוגו. כולם יחד משלמים 1400 ש"ח לחודש לדירה המשמשת אותם רק בסופי שבוע, ופעילה בעיקר ממוצאי שבת עד יום ראשון אחר הצהריים. אל הדירה הבאתי את אבא שלי ביום שבת בערב, למסיבת יום הולדת משותפת של "Vin" בת זוגו "Eds" ועוד שני דיירים בדירה שמועדי ימי ההולדת שלהם קרובים. 

היה אוכל פיליפיני בכמויות מסחריות, והיה המון בירה וויסקי. היו שם באותו הערב, אחרי שהלכנו ועד הבוקר כמעט כ 150 איש. והיה שמח.

היה קצת מביך שהפיליפינים התפרנים מזמינים אותנו למסיבה שלהם, ומפטמים אותנו באוכל ושתיה שמהווים עבורם הוצאה לא מבוטלת, בעוד אנחנו לא מעלים בדעתנו להזמין אותם לשמחות המשפחתיות שלנו. נכון שאנחנו לא ממש חוגגים ימי הולדת ברוב עם, אך גם אם היינו, ספק אם היינו נזכרים להזמין למסיבה את האנשים שבפועל הם חלק ממשפחתנו. שחיים יחד עם  הורינו, וממלאים את התפקיד שאנחנו היינו בעצם אמורים למלא – לסעוד את הורינו בזקנתם.

וגם היה פוקח עיניים לראות שכל אותם הפיליפינים שאנחנו רואים אותם אך ורק מזוית הראיה של סיעוד, הם בעצם בעלי מקצועות מגוונים ותחומי ענין רבים. יש ביניהם מורים לאנגלית, מהנדסי חשמל, גרפיקאים, צלמים מקצועיים וחובבים, פסיכולוגים, סופרים ועובדים סוציאליים. דע עקה שבמולדתם אין להם אפשרות לפרנס את עצמם ומשפחתם בעבודה במקצוע שלהם, והדרך כמעט היחידה שלהם לצאת משם היא לעבוד בסיעוד.

ולא רק את מקצועותיהם הם משאירים מאחור. גם את ילדיהם. אחוז מאד גדול של הילדים בפיליפינים מגודל על ידי סביהם וסבתותיהם. גם ל Vin  ו Eds יש שתי בנות, בגילאי שש ושמונה, שהם רואים בערך אחת לשנתיים. לפחות יש להם זה את זו כאן, וגם זה רק הודות לזה שהם לא נשואים פורמלית. אין גרושין בפיליפינים הקתולית, אנשים פשוט נפרדים ומתחילים חיים חדשים, כולל ילדים, עם בני זוג אחרים. במקרה של Vin ובת זוגו, זה עובד לטובתם, שכן משרד הפנים לא מרשה לבני זוג נשואים לקבל רשיון עבודה באותו הזמן. לו היו נשואים רשמית, רק אחד מהם יכול להיות כאן.

אם חושבים על זה, אנחנו כמדינה די מגעילים. אנחנו רוצים את שירותיהם, אך לא רוצים שיהיו להם חיי משפחה, שלא יהיו להם בני זוג, שלא יהיו להם ילדים. אנחנו רוצים אותם חד ממדיים. מסורים כולם להחלפת הסירים של קשישינו ושום דבר חוץ מזה. החיים שלהם צריכים להעצר כדי שחיינו יהיו חסרי טרדות.

להיות פה כל כך כדאי להם כלכלית, שיש לא מעט קופצים על "המציאה" – למרות המדיניות המרושעת של משרד הפנים שלנו. אבל זהו עדיין קולוניאליזם בוטה ונצלני. שגם אני שותף לו.

אבל לאבא שלי זה עושה טוב.

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “דירה להשכיר

  1. אהבתי את מה שכתבת.
    ו-כן, אצלנ דווקא חוגגים לפעמים עם העובדת שמטפלת באמא שלי.
    דוגמא קטנה: ארחתי את המשפחה שלי ואת העובדת שעזבה ואת העובדת הנכנסת בערב ששי אחד. היה מ ר ג ש
    🙂

  2. יש לי ספקות עם העיריה אכן משקיעה בהדר כראוי – יותר מדי כספים הולכים לקמפוס הנמל ושאר בזבוזים. יש תנועה (חלשה מדי) של תושבי המקום שמנסים לשנות. לאחרונה קראתי על סקר חלוקת דירות לא חוקית שתושבי המקום עשו והגישו לעיריה לטיפול. עבודה שעיריה מתפקדת לא היתה צריכה עזרה במעקב ובמניעה.
    בני א.

  3. אתה מצליח להביא אל הפוסטים שלך עולמות מרוחקים – לא רק מקניה, אלא אפילו מחיפה.
    וההגדרה שלך על ה"חד ממדיות" שנדרשת כאן מהעובדים הזרים נראית לי מדויקת.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s