העור השחור


אני מודה – לפני שנסעתי לקניה, היה לי חשש, מודע אך לא רציונלי, להיות במקום בו כולם חוץ ממני שחורים.

למה? אולי בגלל שהתרבות ההגמונית, המשווקת מארה"ב, משווקת לאמריקאים, ולשאר העולם פחד משחורים. האמת – פחד מכל דבר, וספציפית –  פחד מהלא מוכר והבלתי ידוע. פחד מזרים ופחד משחורים והיספנים.  סרטים הוליוודיים נוטים להציג בעלי עור שחור (שאינם דנזל וושינגטון) בתפקידי פושעים או חברי כנופיות. כל הסרטים שאתה רואה על אפריקה, כמו black hawk down או The last king of Scotland גורמים לך די לחשוש להיות לבן  באפריקה. הם מציירים אפריקה שנראית מאוד כאוטית, ומאוד מאיימת.

בארה"ב, מקומות בהם כולם בעלי עור שחור הם בדרך כלל מקומות בהם לא בטוח לשהות, כמו למשל הארלם או מזרח פאלו אלטו. נכון שהדבר קשור יותר לעוני מאשר לצבע העור, אך מה לעשות, ויש מתאם הדוק בין עוני לכהות העור? והסטראוטיפ הופנם אפילו על ידי בעלי העור השחור עצמם?  לדוגמה: נסעתי פעם ברכבת התחתית בניו יורק, צפונה אל גשר ג'ורג וושנינגטון כדי לקחת אוטובוס לניו ג'רסי. באוםן לא מאוד חריג, התקלקלה הרכבת שתי תחנות לפני התחנה אליה הייתי צריך להגיע. לא רציתי להפסיד את האוטובוס האחרון, ולכן עליתי לרחוב, והתחלתי ללכת צפונה. מצאתי את עצמי באמצע הארלם, בסביבות רחוב 150, ושמתי לב שאני קצת חריג בשטח. אנשים שישבו בחוץ, לטשו בי עיניים. היה לא נעים. המשכתי ללכת. אחרי כמה מאות מטרים ניגש אלי אדם מבוגר יחסית, ושאל אותי לאן אני הולך. הסברתי. הוא הסביר לי שמה שאני עושה לא בטוח בשעות היום, קל וחומר בשעות הקטנות של הלילה.הוא ליווה אותי עד לתחנה הבאה של התחתית, ויעץ לי לרדת לחדר ההמתנה שבתחנה – שם יש שומר חמוש, ורק כאשר אראה במוניטור את הרכבת נכנסת ממש לתחנה, לרדת לרציף. השתכנעתי וזה אכן מה שעשיתי.

אז מה הפלא שנסעתי לאפריקה בחשש מסוים? ולא זו בלבד, אלא שתחנתי הראשונה הייתה ניירובי, עיר הידועה לשמצה בשיעור הפשע שלה. יש אפילו המכנים אותה Nairoberry.

ביומיים הראשונים, עדיין שמתי לב לצבע עורם של הסובבים אותי. הפתיע אותי שכול מי שראיתי היו ממש ממש כהים. נכון גם שם יש גוונים, אך הם בתחום צר יחסית –  שכולו כהה. לא הייתי מודע שצבע העור של כל השבטים השונים בקניה כה דומה. תחום גווני  העור של האפרו-אמריקאים, רחב בהרבה. מבהיר מאוד ועד כהה מאוד. ובדיעבד מסתבר שרוב השוני לא נובע כנראה ממוצאם של האנשים מחלקים שונים של אפריקה, אלא מאחוז הגנים הלבנים שלהם.

אחרי יומיים, במהלכם לא היו אנשים לבנים אחרים בשדה הראיה שלי, כולם סביבי איבדו את הצבע. כל האנשים סביבי "הלבינו" . הצבע נעלם  והפסיק להיות "מציין". רק כעבור שבועיים, כשהופיע אדם לבן בשדה הראיה שלי, חזר צבע העור להיות משהו ששמתי לב אליו.

ותוך שתי דקות בערך, גם נעלם החשש שלי להיות בין אנשים שכולם שחורים. והוא גם לא חזר אפילו בשכונת Kibera בניירובי, המתהדרת בתואר ה"סלאמס הגדול בעולם" (יש חולקים על נכונות השיא המפוקפק הזה). גם ניירובי עצמה לא נראתה לי מקום מאיים, אבל יתכן שזה רק אני, ופרצוף מפזר ההפגנות שלי.

באופן מפתיע (ואולי לא מפתיע)  גם בקניה, גוון עור קצת פחות כהה נחשב עדיף על גוון עור טיפה יותר כהה. Hoyne , הסוציולוגית אליה התלוויתי, הקפידה לחבוש כובע בכל רגע נתון, וכששאלתי אותה אמרה מפורשות, שזה כדי לשמור על צבע יותר בהיר, צבע יותר "עירוני".

מסתבר שגם כשצבע העור הוא שחור כהה  מלידה, יושבי המשרדים עדיין שחורים פחות מהחקלאים בשדות. לא שאני הבחנתי בהבדל, אך כנראה שכמו שהאסקימוסים מבחינים בין 30 סוגי שלג ונותנים להם שמות שונים (ואולי זו אגדה אורבנית?) כך אנשים בעלי עור מאד כהה מבחינים בגווני גוונים של עור שחור.

טפשי בעיני שבכל מקום ואתר, בהיר יותר נחשב יפה יותר, נחשק יותר. אין פה שום ענין מוסרי. זה פשוט לא הגיוני.

והשיא, כשאחד הלבנים  שפגשתי באפריקה סיפר לי על לבנים הבאים "לסייע" באפריקה, ומשאירים אחריהם בכל מקום בו פעלו "תינוקות בצבע שוקו". בבחינת "טובה" שהם עושים למקומיים – שכן התינוקות האלו "נחשבים" שווים יותר. פשוט להקיא. ואם זה נכון, שהתינוקות האלו אכן נחשבים "רצויים", אז גם נורא נורא עצוב.

הערת אגב על אמנות הכתיבה על העור השחור:

בקניה נתקלתי בתופעה שלא ראיתי קודם. אם אתה מדבר עם מישהו, והוא רוצה לכתוב לך משהו, ואין תחת ידו נייר ועט, הוא יקח מקל קטן, וישרוט את העור שעל פנים ידו. ובעור הממש שחור של ה"אפרו-אפריקאים" נשאר קו בהיר יחסית שנעלם תוך כעשר דקות.  ניסיתי את זה בעור שעל ידי, ולמרות שהייתי מאד שזוף מקניה, זה פשוט לא עובד. לא רואים את הכתב. כנראה שאאלץ להמשיך ולהחזיק עט בתיק 😦

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “העור השחור

  1. לא מפתיע וידוע. זאת עובדה ידועה שגם אצלם כמה שיותר שחור פחות טוב. דרך אגבה היה מחקר הראו תמונות של ילדים מכול הסוגים לילדים אחרים בכל העולם. המדהים שכ 80 אחוז אמרו שהיו רוצים שהבלונדיני עם העניים הכחולות יהיה חבר שלהם, גם השחורים וגם משבטים נידחים אחרים לא באפריקה.
    מסקנות? יש דברים טובעים במוח שלנו כנראה שכנראה שהפרסום פשוט עובד על מה שכבר מוטבע בטבעי אצלנו בראש
    לא סתם מסדרים סופר כמו שהו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s