לגבי שם הבלוג

התחלתי לקרוא לבלוג בשם המשתמש שלי בוורדפרס – השין גימל. שם שיש לו קונוטציות שליליות להרבה אנשים, של "שומר סף", של זה שמאשימים אותו בכל דבר, זה שאצלו מפקידים את המוח כאשר נכנסים לצבא…אבל אלו היו בסך הכל ראשי התיבות של שמי.

שיניתי את השם ל  Holzwege. כשם אוסף מאמרים של מרטין היידגר שביניהם נכלל גם מאמר בשם  "מקורה של יצירת האומנות" (במקור: Der Ursprung des Kunstwerkes ), מאמר אותו קראתי במסגרת קבוצת הקריאה החודשית שלנו בנושאי התאוריה של האמנות ושגילה לי את היידגר.

Holzwege אלו הם "שבילים ביער" או "דרכי עצים". דרכים שפולסו על ידי חוטבי העצים ביערות. דרכים שאינן מובילות לשום מקום ספציפי, המסתיימות  לעתים קרובות במבוי סתום. ובהשאלה – מחשבות בעלמא.

בדף הפתיחה לקובץ המאמרים, היידגר כותב:

"העושים בעצים והנוטרים ביער יודעים דרכים אלה. יודעים הם להיות בדרך-עצים מה הוא" (היידגר,דרכי-עצים)

מתאים לי.  אני אכן "עושה בעצים" להנאתי.  גם בעצי הפרי בבוסתן אותו אני מטפח – להנאתי, וגם בעצים אתם אני עושה נגרות – להנאתי. ואני כן מתעתד ללמוד פילוסופיה, לפחות מספיק בכדי להימנות גם בין ה" יודעים הם להיות בדרך-עצים מה הוא".

וגם הרשומות בבלוג הזה – מה הן אם לא מחשבות בעלמא? הן לבטח לא על דרך המלך למקום כלשהו.

אבל Holzwege הוא שם סתום משהו בפני עצמו, וגם בגרמנית, שעדיין צורמת באוזניהם של לא מעטים במקומותינו. אז אני חושב שאשנה את שם הבלוג לדרכי עצים. נשמע לי יותר מתאים מדרכים ביער, או שבילים ביער.גם בגלל חיבתי לעיסוק בעצים וגם בגלל שדרכים אלו תכליתן היא העצים, לא היער.

ובהערת אגב: פרויד ובעקבותיו לאקאן, שאלו את המושג Holzwege מהיידגר, והשתמשו בו כדי לתאר איך נוצר סימפטום. כמו בדרכי עצים, כאשר הליבידו מגיע למבוי סתום, יש לו אפשרות להיתקע במקום או לחזור לאחור.  להסבר יותר מפורט ראו למשל במאמרה של רות גולן.

ולנין (ולדימיר איליץ') אהב להשתמש בביטוי 'der Holzweg der Holzwege'  כדי לתאר את הדרך "השגויה ביותר מכל הדרכים השגויות". חבל שהוא עצמו בחר בדרך הזו ואמלל הרבה מאד אנשים הרבה מאד שנים.