על תוחלת החיים של זכרים

ראיתי את הסרטון על השמדת האפרוחים הזכרים, וחשבתי שיחסית לאפרוח זכר מזן לגהורן, היחס בין תוחלת החיים של גברים ונשים הוא לא כל כך נורא.

נשים חיות בין 7-19% יותר שנים מגברים (3-12 שנים יותר)  – תלוי בארץ. זה גרוע מבחינתי כגבר, אך שמחתי לגלות ש-70% מהסיבות להפרש נמצאות בשליטתי. (איך? בהמשך).

אז מה המצב אצל בעלי החיים שמהם יש לבני האדם תועלת כלכלית?

תרנגולות מזנים המיועדים להטלת ביצים כמו לגהורן: יש אי שיוויון מסוים.
הזכרים חיים 0 ימים. עם בקיעתם מהביתה האפרוחים ממויינים לזכרים ונקבות, והזכרים מושמדים מיד, בדרך כלל על ידי מעיכה וטחינה בעודם חיים. תרנגולות נקבות זוכות לחיות כשנתיים (100-130 שבועות), בדרך כלל בלולי סוללה בהן חייהן הם לא ממש חיים. תוחלת החיים הטבעית של תרנגולות היא 6-7 שנים, אך כל ירידה קלה בקצה ההטלה (ביצה אחת ביום!) גורמת לשילוח התרנגולת להשמדה, בגיל ממוצע של שנתיים. בשרה של המטילה אגב הוא לא טעים ולכן בדרך כלל עושים ממנה מזון לבעלי חיים (כולל מזון תרנגולות…). יחס תוחלת החיים בין זכרים ונקבות במטילות: אינסוף.

אפרוח זכר שהומת בגז. צילום: פסי גירש

תרנגולות לבשר (פטימים): פותחו במיוחד לגידול מהיר, במיוחד של בשר החזה. גם הזכרים וגם הנקבות חיים אותו זמן – אבל זמן קצר: 6-7 שבועות (במקום 6-7 שנים באופן טבעי). אחרי כן קצב הגידול מואט ויורדת התועלת הכלכלית מהמשך האכלתם.

פרות המיועדות לחלב: חייבות ללדת עגלים מדי שנה כדי לשמור על תפוקת חלב. את העגלים הזכרים מפטמים בתחליף חלב עד גיל 5 חדשים ואז שוחטים. את הנקבות מגדלים לחלב עד גיל 4 שנים (במקום 20 שנה באופן טבעי). אחרי 3-4 לידות יורדת התפוקה והפרה נשלחת לשחיטה. 20% מבשר הבקר הנצרך בעולם הוא בשר פרות חולבות שנשלחות לשחיטה. אצל פרות חלב הנקבות חיות אם כך פי 9.6 חודשים מהזכרים.
מסקנה – גם מי שרק שותה חלב או צורך את מוצריו אחראי להמתת מאות מליוני עגלים ופרות מדי שנה.

אצל הבקר לבשר, תוחלת החיים זהה, פרט לפרות לריבוי. פרי ההרבעה מומתים אחרי שנה, שכן "קשה" לנהל אותם מגיל שנתיים ואילך.

טוב – עד כאן אצל בעלי החיים שאנחנו מגדלים. מה לגבי בעלי החיים בטבע? האם גם שם יש אי שיוויון?

ובכן כן. שם אמנם אי השיוויון קטן מאשר אצל בעלי החיים המבוייתים, אך עדיין קיים, וגם שם הוא לרעת הזכרים.

אריות זכרים חיים פחות שנים מלביאות. אנטילופות זכרים חיים פחות מאנטילופות נקבות וכו. למעשה, אי השוויון נשמר אצל כל בעלי החוליות (כולל כמובן בני האדם).

אי השיוויון גדול יותר אצל בעלי חיים פוליגמיים מאשר בבעלי חיים מונוגמיים. אצל בעלי חיים החיים בעדר, אין צורך ביולוגי בזכרים שאינם זכרים שליטים. ברגע שזכר איבד את יכולתו להרביע נקבות, אין יותר צורך בהישארותו בחיים. הנקבות כן צריכות להישאר בחיים כדי לגדל את הצאצאים ולהיות מורבעות על ידי הזכר הבא. הזכרים (אריות למשל) מורחקים מהעדר, וסיכוייהם למות כשהם לא חיים בעדר עולים פלאים. יותר מ- 50% בכל שנה.

המנגנון הזה מבטיח מספיק שונות גנטית בין הצאצאים. קיצור החיים של זכרים מאפשר לזכרים נוספים לתרום למאגר הגנים של העדר. יותר על זה – כאן.

תוחלת החיים של זכרים קצרה יותר אם כן משתי סיבות:

• האחת – הסיכוי של זכרים מבוגרים למות גדול משל נקבות מבוגרות (מודרים מהעדר…)
• השניה – קצב התבלות האורגניזם (senescence) אצל זכרים גדול משל נקבות.

ולמה קצב התבלות האורגניזם שונה אצל נקבות וזכרים? אצל בעלי חיים מסבירים את זה בסלקציה חלשה יותר לאריכות ימים אצל זכרים מנקבות (פחות חשוב לשרידת בגזע).

אצל בני האדם, ההסבר הזה לא מוזכר. יתכן שבגלל שאנחנו נוטים להדחיק את היותנו פשוט בעלי חיים.

אז מה ההסבר המקובל ליתרון באורך החיים של הנקבה האנושית? ההסבר עד לא מזמן היה אסטרוגן, וההגנה שהוא כביכול מקנה לנשים מפני התקפי לב. הסבר זה די הופרך בשנים האחרונות.

ההסבר המקובל (מחקר ליידן) היום הוא הווסת. נשים בגיל הווסת סובלות ממחסור מתמיד בברזל (יחסית לגברים) אותו הן מאבדות עם דם הווסת (או בלידה). רמת הברזל אצל נשים בגיל הפוריות דומה מאד לזו של צמחונים – גם גברים. ואכן – אצל צמחונים כמעט ואין הבדל משמעותי בשכיחות התקפי הלב בגילאי 50-75 כמו שיש אצל אוכלי בשר. אצל לא צמחונים בגיל 75 ואילך שכיחות התקפי הלב כבר די דומה בין גברים ונשים.

יש גם הסברים נוספים, האחראים לחלק קטן בהרבה מההבדל בתוחלת החיים. עודפי הטסטוסטרון בגילאי 25-35 גורמים לגברים לקחת סיכונים שנשים לא לוקחות, סיכונים שמקצרים את חייהם. כמו למשל לרכב על אופנוע, או לנסוע למצריים…אך גם הסיכוי לנטילת סיכונים אלו הוא ענין תרבותי / חברתי, ושונה בחברות שונות. כלומר – גם זה בשליטתנו.

טוב – אז כנראה שזוגתי שתחייה תצטרך להסתדר כמה שנים בלעדי, וזה מבאס. אבל  השנים האלו שאני אחסיר יהיו ממילא השנים הפחות מלבבות..

ויחסית – מצבי עדיין יותר טוב מאפרוח לגהורן או עגל חלב.

גם היותי בעל חוליות מונוגמי משפר את מצבי יחסית לבעלי חוליות פוליגמיים, כמו למשל בדואים, קניאתים או אריות.

וזה שאני צמחוני עובד לטובתי.

וזה ששרדתי כבר את גיל עודף הטסטוסטרון גם לא מזיק.

ואם אני משווה לארצות אחרות, ישראל היא מקום לא רע לגברים. מקום שמיני בעולם בתוחלת חיים, ונשים חיות בה רק 5% יותר מגברים 🙂

בבלרוס למשל, מקום 117 בעולם, נשים (75.2) חיות הרבה יותר, 19% יותר מגברים (63.1)! אולי זו הסיבה שאיווט ליברמן מבלה בה את חופשותיו?

והארצות בהן גברים חיים יותר מנשים? זימבבואה (44.1 שנים) וסווזילנד (39.8 שנים). שם כבר הייתי מת…