רוטשילד מול תחריר


אתמול ביקרתי סוף סוף במאהל בשדרות רוטשילד, אחרי שלפני שלושה שבועות הייתי בקהיר, בכיכר תחריר.

אז מה שונה ומה דומה?

בישראל, ובשדרות רוטשילד בפרט, המאהלים לא ממוקמים בשטח נפרד משלו, הם משולבים בתוך המרקם העירוני. רוב האוהלים הם אוהלי מטיילים בעלי שלד פיברגלס, שברובם אנשים ישנים בלילה.

בקהיר, יש מספר אוהלי ענק, בעצם יריעות בד גדולות, באמצע כיכר ענקית. האוהלים תופסים רק שטח קטן, ומוקפים בגדר תיל תלתלית ("קונצרטינה") המקיפה שטח רחב בהרבה. האוהלים הם יותר "דוכני הסברה", . ואף אחד לא ישן שם בלילה. כדי להגיע אליהם (מה שלא עשיתי) צריך לעבור בדיקה גופנית בידי כמה טיפוסים חסונים לבושים אזרחית, בעלי פרצוף מפזר הפגנות, באחד משני פתחים שיש בגדר התיל.

המחאה בישראל מחפשת את ה"דגל" שלה. יש אפילו תחרות פייסבוק לעצב דגל כזה. נוכחות דגל הלאום במאהל לא בולטת. לא עשיתי חיפוש מדוקדק, אבל אני לא זוכר שראיתי דגלים.

בקהיר המחאה היא אולטרה פטריוטית. הרחובות סביב הכיכר מלאים במוכרי דגלים המוכרים דגלי מצרים מכל הגדלים והמינים.

בישראל המחאה היא שאנטי. מופת של אי-אלימות, של הקשבה לזולת, של כיבוד צרכי האחר (טוב- חוץ מהפלסטינים).

במצריים, המפגינים פשוט שרפו את משרדי הממשלה בתור התחלה, והם רוצים לראות את מובארק מתנדנד על חבל בכיכר העיר. וכמה שיותר מהר.

בישראל הנושא שהחל את המחאה הוא מחירי הדיור, אך כיום זה די ברור שהמחאה משקפת אי נחת נרחבת מהכיוון אליו המדינה הולכת. אנשים רבים לא מרגישים ב"בית" במדינה המשקיעה את משאביה בטיפוח דורות של תלמידי חכמים שאינם עובדים, במנגנוני בטחון בזבזניים, בישובים מחוץ לגבולותיה שנצטרך למסור או להרוס. ולעומת זאת לא משקיעה את מאמציה בטיפוח ההון האנושי שלה, והפיכתו ליצרני ומאושר. כולו – כך שלא רק יהודים חילונים יצטרכו ליצר את  רוב התל"ג.

במצריים, הם רוצים שהמצב פשוט ישתפר, ומיד. אין להם סבלנות לחכות שתבוא ממשלה חדשה ותשנה דברים. הם "אכלו חרא" מספיק שנים, ומצפים לשיפור מיידי ומוחשי. זה בולט בשיחות עם כמעט כל אחד, לא משנה מצבו הכלכלי (פרט אולי למקורבים לשלטון, אתם לא יצא לי להיפגש)

דוגמה קטנה: בא לי סברס. יש ברחוב עגלות, ועליהן סברס משובחים. ניגשתי לאחד, וביקשתי סברס. אפילו לא שאלתי כמה זה. לא מטריד אותי לשלם יותר ממקומי. אני יכול להרשות את זה לעצמי, וגם אז, אחרי שייקחו ממני פי 20, זה עדיין יהיה עשירית מהמחיר בישראל, אז למה להתרגש על שטויות?

המוכר ראה זר מגיע, ואמר לעצמו: אהה – זה היום שלי. הוא התחיל לקלף ולהכניס לשקית סברסים אחד אחרי השני, בקצב מטורף. לא משנה כמה פעמים הראיתי לו אצבע זקורה אחת ואמרתי לו "ואחד". רק אחרי שצדתי ברחוב מצרי דובר אנגלית (יש מעט מאד כאלה, גם בשכונת מגורים של המעמד הבינוני העליון כמו A Gouza) הצלחתי לעצור אותו. הוא הספיק לקלף ולהכניס לשקית ב"אטרף" מעל 25 סברסים, אותם הוא ציפה שאקנה בלירה מצרית האחד.

טוב, לא קניתי את כולם – רק חמישה. והם היו באמת מצוינים. אבל אכזבתי את תקוותו להתעשר מיד. והוא גם ננזף על ידי אותו מצרי שתרגם. אבל ציפייתו שאקנה ממנו 25 סברסים הייתה לא ראלית בדיוק כמו תקוות המצרים רובם לשיפור "אינסטנט" במצב.

ואצלנו? האם גם אנו מפתחים ציפיות לא רייאליות?  האם נתניהו באמת יחליף דיסקט? וגם אם יעשה זאת, עד כמה אפשר לעשות את השינוי הנדרש תחת ההרכב הנוכחי של הממשלה והכנסת? עד כמה אפשר לעשות את השינוי תחת האקלים הכלכלי בעולם? האם אפשר להסיט את הספינה בכלל בפחות מ 20 שנה?

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “רוטשילד מול תחריר

  1. אני חושב שהשינוי האמיתי מתרחש כאן בקרב "העם". המהפכה היא בעצם העובדה שעל סדר היום עולים נושאים "אזרחיים". יותר מאשר אי פעם, הציבור אינו מוכן עוד לקבל את "ההסבר" הביטחוני למצבנו.
    הדמיון למתרחש במדינות ערב הוא רב, שם עולה הדרישה לדמוקרטיה לקץ העריצות.

  2. הכותרת שלי לארוע: ממתינים למשה…
    http://www.youtube.com/nettadotan#p/c/72C025FBB2D1D6BE

    וגם,
    אני מקבלת שיש שוני בחזות בין שני אתרי המאהלים. וכן, בתל-אביב יש את ה"גזלן" שלה, האם איתרת אותו? לגבי השאר, לפחות במה שקשור לתל-אביב, אני ממליצה לשהות במקום מספר ימים, במהלך כל שעות היממה ואז תוכל לקלוט עוד מידע. יש הרבה פעילות במאהל שמתגלה בפינות מסוימות בזמנים מסוימים.

  3. 20 שנה זה לא כל כך הרבה זמן בשביל מהפכה… כל אחד מפתח ציפיות אחרות, אבל אני חושבת שיש משהו שבאמת משתנה עכשיו במחאה הזאת, ואת פירותיו אפשר יהיה לקטוף בבחירות הבאות, או באלה שיבואו אחריהן. משהו בתפיסת האחריות של הנבחרים כלפי בוחריהם, ובקביעת סדר יום אחר ממה שהיה מקובל עד עכשיו. אני מקווה שזה אכן יקרה כך.

  4. צר לי לקלקל לכם את החגיגה. לתחושתי (ברוב פסימיותי הידועה…), שום דבר לא ישתנה. ברגע שייכנסו לדיון (והם חייבים להיכנס מאחר ולא ניתן באמת לנתק אותם מהדיון על סדרי עדיפויות) הנושאים הפוליטיים, השלום, הביטחון, ההתנחלויות וגם החרדים, אחדות המחאה תתפורר והיא תתאדה לה מהעולם….
    וגם אם הדיה יחזיקו מעמד עד הבחירות – מי ייבחר ? או בעצם צריך לשאול מי ייבחר שגם מסוגל לחולל שינוי אמיתי ?
    צר לי על הפסימיות…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s