דגשים ברפואה הציבורית


בקניה. לא בארץ.

ביקרתי בקניה במרפאה ציבורית במקום בשם Ledero, הנמצא בלב חבל המאוכלס על ידי שבט הסמבורו, קבוצה של המסאי. אין במרפאה הזו רופא, אך יש אחות (מוסמכת?) ועוזרת אחות. ויש סביב המרפאה גדר, מספיק חזקה לעצור את הזברות והפילים, ובתוך תחום הגדר הזו ניטעו עצים בשיטת ה micro-catchment המוסברת כאן.

באתי לשם לעזור ולגמור את פרויקט הנטיעה, לקשור את העצים לכלונסאות, לסדר חיפויי קרקע ומלכודות טל. שם גם שמתי לב שחלק מהעצים נמצאים דווקא בחלק הגבוה של אזור לכידת המים שלהם, והפכתי את סדר החלקות כך שכל עץ יקבל מים מהשטח שמעליו ולא מתחתיו.

המרפאה עצמה נמצאת לא ליד שום כביש, אלא במרכז של אזור כפרי בו מפוזרות כמה מאות משפחות על שטח גדול, ומשרתת את כל מי שנמצא במרחק הליכה משם. המרפאה עצמה נתרמה על ידי ארגוני צדקה נוצריים, כמו רבים ממבני הציבור בקניה. במקרה זה, ארגון צדקה מגואטמלה, שנציגו חנך אותה. חשבתי שזה מעניין שארץ עולם שלישי תורמת לקניה. כנראה שגם לעולם השלישי יש "עולם שלישי" משלו.

את המכלים לאיסוף מי גשם, מכלים של 5000 ליטר כמותם רואים הכל בית ספר ומוסד ציבור, תרם דווקא הקונסורציום האירופי למלחמה בטרכומה, מה שמחזיר אותי לדגשים ברפואה הציבורית בקניה, ואני חושד גם בחלקים אחרים של אפריקה. טראכומה (גרענת בעברית) היא בעיה קשה באפריקה. יש המון אנשים עיוורים, והמון בשלבים שונים של התעוורות, הכל בגלל ריבוי הזבובים המחדירים את החיידק כלמידיה טרכומטיס לעיני התושבים, במיוחד התינוקות. קשה לטפל במחלה, אך יש כנגדה מסע חיסון נרחב (בתרומת ארגונים זרים)

נושא אחר, חשוב לא פחות הוא איידס, ובקרת ילודה. והשילוב בין השניים. מסתבר שאפשר למנוע לידת ילדים חולי איידס, גם אם האם נשאית. אבל צריך לדגת מראש, ויש מסע נרחב לשכנע את האמהות להיבדק בזמן ההיריון.

גם חשוב – למנוע מהאמהות להדבק באיידס, ולשם כך יש בכל מקום מתקן לחלוקת קונדומים בחינם. בכל מרפאה, בית ספר,בית מלון יש את המתקנים האלה על הקיר.

וגם – מניעת הדבקה על ידי מזרקים משומשים. ארגוני הצדקה נותנים להם מזרקים המשמידים את עצמם אחרי שימוש יחיד.

וחשוב למנוע מהאמהות גם להיכנס להריון. בפירוש אחד הדגשים החזקים. גם חלוקת הקונדומים משרתת מטרה זו, אך גם שפע של אמצעי מניעה, כולל כאלו בהם לא נתקלתי, המוכנסים בניתוח פשוט – לא על ידי רופא, מתחת לעור היד ומשחררים חומר במשך חצי שנה.

ויש עוד שיטה, בחסות כמה ארגונים נוצריים מארה"ב:

עוד מחלה שכבר שכחנו, אך בקניה עדיין מהווה מגיפה: פוליו / שיתוק ילדים

האחיות אגב – לא מאוד עסוקות שם. אז בזמנן הפנוי הן עושות עבודות חרוזים ל"לוחמים" הצעירים, כמו הבחור בתמוה מטה, ששמו אגב, Gaspar.

ובמבט יותר קרוב על היצירה:

אין ספק שלקנייתים יש צרות משלהם, צרות שבעולם המפותח כבר  מזמן שכחו מהן. והם ממש חייבים לבקר את קצב גידול האוכלוסייה, למרות שהם לא באמת ארץ צפופה. הם פשוט לא מסוגלים להאכיל את עצמם.

אגב – תוחלת החיים בקניה היא 49. אני לא ממש בטוח ממה מתים שם, אך אני לא בטוח שהדגשים בהם הבחנתי הם אלו שיגדילו את תוחלת החיים. כן יש לי תחושה שמי שצולח בחיים את שנותיו הראשונות כן יגיע לפחות לשנות השישים של חייו.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s