אל האפרים המוריקים


ביומי השני ב Kula Mawe ראיתי את מחמוד, בעל ה"מלון" בו התאכסנתי, הולך ברחוב וגדי בידו. הסתכלתי לאן הוא הולך עם הגדי, המוחזק בידו כארנקה של גברת, וראיתי ג'יפ לנדרובר וסביבו התגודדות של לא מעט אנשים.

עם המצלמה ביד (כמובן) הלכתי לראות מה קורה, וראיתי שעל גג הקבינה של הג'יפ מעמיסים גדיים, ועל תא המטען, מעמיסים עזים בוגרות יותר. 21 עזים בתא המטען, 42 גדיים על גג הקבינה.

שאלתי מה קורה, ונעניתי שהם מסיעים אותם "to greener pastures" או "אל האפרים המוריקים" בתרגום שלי.

התבלבלתי לשנייה מהביטוי הפיוטי משהו.

בחברה שלנו, העירונית ברובה, הביטוי "to greener pastures"  הפך כבר מזמן להיות סימבולי. משתמשים בו כדי לדבר על מישהו ששיפר את מצבו במובן כלשהו, למשל –  שירד לארה"ב (בהנחה שחושבים שזה אכן שיפור).

והנה, פתאום הבנתי שפה אני במקום שהביטוי עדיין במשמעות המקורית והאותנטית שלו. שפה אני בחברה של רועים, שאפרים מוריקים הם אכן שיפור במצבם באופן ממשי ולא סימלי. שאפרים מוריקים הם עבורם ההבדל בין חיים ומוות ולא ההבדל בין טויוטה קורולה לטיוטה קמרי.

בתור חובב אטימולוגיה, שתמיד מחפש להבין את מקורם של מילים וביטויים, שמחתי להיות לפתע בצד "הקדום" של האטימולוגיה – ממש מסע בזמן. כמובן שפה המשמעות ברורה ובנאלית. לא כמו הניתוחים האטימולוגיים שמרטין היידגר עושה ליוונית הקדומה ולתרגומיה ללטינית. אך בפירוש חוויתי פה רגע של Aletheia , אי-נסתרות בתרגום לעברית (של אדם טננבאום – שלבחירותיו יש לי השגות רבות) (unconcealedness באנגלית).

בהמשך גם הפכתי מודע גם למחיר של הסעת בעלי החיים אחרי הדשא.

זה לא רק שההסעה אפשרית רק למעט בעלי היכולת והיוזמה (שמחמוד הוא אחד מהם) וצורכת דלק שפשוט אין להם. (מביאים לשם דלק בפחים ממרחק של מעל 100 ק"מ – 3 שעות נסיעה בדרכי עפר קשות).

הבעיה האמיתית היא שאין שטחי מרעה שהם של אף אחד. הם לוקחים את העזים אל שטחים ששבט אחר חושב שהם שלו (הסמבורו במקרה זה). והסמבורו גם הם לחוצים בעניין בעלי החיים שלהם, ואז הדברים נגמרים בשפיכות דמים.

יומיים אחרי צאת הג'יפ, עבר במלון שלי קצין המחוז. הוא עצר לארוחת בוקר, ותפסתי אתו שיחה. מסתבר שהוא בדרכו בדיוק אל אותם האפרים המוריקים (והם אכן מוריקים – שם הייתי בשבוע שאחרי) כדי לפשר בין הניצים. אחרי שכבר נהרגו מספר אנשים.

ועוד יומיים אחרי כן, ישבתי לארוחת בוקר במלון (צ'אי וצ'אפטי שמנוני) עם הממונה מטעם המחוז על בעלי החיים. הוא בא לסמן בצריבה את בעלי החיים. כאשר באותם שטחי מרעה יש עדרים משבטים שונים מתרבות הגנבות וקשה להוכיח מה של מי.

ואם עד אותו הרגע חשבתי שמארחי משבט הבוראנה הם הצדיקים בעסק הזה, ורק להם גונבים בעלי חיים, אחרי השיחה אתו הבנתי שאין פה צדיקים. הייתי גם המום לשמוע שבני המקום לא מוכנים לספק עצי הסקה כדי להלהיט את הברזל שיסמן את בקרם וימנע את גניבתו. הם דורשים מהממשלה לספק את עצי ההסקה. מה שמדגים יפה עד כמה התרגלו שם התושבים (ולא רק שם) שיעשו עבורם.

אז הנה הגדיים מועמסים על גג הג'יפ

והנה  כל 42 הגדיים, עטופים בקרטונים ויכולים להזיז רק את האף בערך – אבל מסוגלים לקטר בקולי קולות.

והנה האמהות מועמסות גם הן

והנה מחמוד, וגדי בידואני מת על עזים. בגלגול קודם הייתי עז (לא תייש!).

 

Advertisements

4 מחשבות על “אל האפרים המוריקים

  1. במבט מרפרף נראה כאילו הגדיים מתכוננים שם לנסיעה בניחותא, משלבים רגל על רגל – אבל כשקוראים ומסתכלים יותר בדיוק רואים שניחותא בטוח אין שם. וממה שכתבת מתברר שגם צדיקים אין – אם כי אפשר למצוא איזה הסבר לאכזריות שהם מפעילים. אני לא יודעת לומר אם העובדה שיש הסבר משמחת או מעציבה.
    מכל מקום, אני תמיד חשבתי ש-aletheia זה "אמת". אז גם אני למדתי עכשיו משהו על אטימולוגיה.

  2. יש משהו כה נוגע ללב במחמוד עם העז.
    מהתמונות נראה שעושים את המינימום ההכרחי כדי שהעזים יגיעו בחיים לאפרים המוריקים. מה שאי אפשר לומר על המאמצים שעושים על מנת שהנהגים יישארו בחיים. ולמרות שהכל ידוע מראש אין ניסיון לפתור את בעיית קרקעות המרעה מן השורש. מזכיר קצת מה שקורה גם כאן ובעצם אולי בכל העולם.
    שלא כמוך, אני לא ממש מתה על עזים. אבל אחרי הפוסט הזה אני אוהבת אותן קצת יותר.

  3. התמונה של מחמוד עם הגדי מדהימה. כל כך הרבה ניגודים מניגודים שונים. מחמוד השחור בצעדו הבטוח והבוטה משהו מחזיק את הגדי הלבן והשברירי. אפשר לראות בתמונה כוחנות. אפשר, מצד שני, לראות בה עדינות, הכל כמובן תלוי בסיפור מאחרי התמונה.
    גם התמונה של הגדיים על המשאית מדהימה וככל שמסתכלים עליה יותר רואים את הפנים השונים שלה (שוב לפני ששומעים את הסיפור).
    והסיפור עצמו. עולם אחר לגמרי והסיפור תמיד אותו סיפור… כולנו כל כך דומים. כמה שהיצרים מנהלים אותנו. כמה שהתבונה והשכל הישר מפסידים במאבק הזה בקלות מרגיזה.

    • לרועי הצאן יש אהבה אמיתית לבעלי החיים שלהם. פרדוקס לאור זה שהם אוכלים אותם, אך עד אותו הרגע, הם דואגים להם כמעט כמו לילדים שלהם. ואולי אפילו יותר.
      מעמדך די נקבע לפי מספר בעלי החיים שלך ומצבם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s