מטעי האומה


ראיתי אתמול במוזיאון תל אביב את תערוכות שלשת המועמדים לפרס גוטסדינר (זכה יאן טיכי – אמן נפלא). כל שלושת עבודות המועמדות לפרס היו מצויינות. לדעתי הטובה ביותר היתה של שחר יהלום

בתערוכתו המטלטלת של דור גז למדתי לראשונה על "מטעי האומה". חיפשתי על הגוף הזה באינטרנט ומצאתי מעט מאד. ולא במקרה. מהכתבה על התערוכה: "חברה ממשלתית שפעלה בארץ בשנות ה-50, במקביל לאפוטרופוס לנכסי נפקדים, כזרוע של המפעל הציוני של האומה המתהווה. חברה חקלאית שבין השאר תיפעלה את השטחים והמטעים שהולאמו מפלסטינים ב-48'"

שם מענין "מטעי האומה". מכובס משהו. על איזו אומה מדובר כאן? האומה הפלסטינית שחברה זו הוקמה תחילה כדי לשמר את מטעיה, ואחר כן, למחוק ולהעלים? או האומה היהודית שכביכול היתה אפוטרופוסית של נכסי הנפקדים אך בפועל ניכסה אותם? ברור שבמשרד החקלאות, כאשר נתנו את השם לחברה בתחילת שנות החמישים התכוונו לאומה היהודית. השם מסגיר הכל – כביכול זרוע של האפוטרופוס על נכסי הנפקדים, אך בפועל – הפקעת אמצאי היצור הפלסטינים לטובת האומה היהודית והמפעל הציוני.

כחקלאי חובב ומגדל נלהב של עצי פרי, כואב לי גורל הבוסתנים האלה. בתחילה, עוד העסיקה חברת מטעי האומה פועלים ערבים פלסטינים באיזור המרכז, כאלו שחמקו מגירוש ערבי רמלה ולוד, יחד עם עולים חדשים בעלי רקע חקלאי מארצות ערב, בעיקר מעירק. בתערוכה מוצגים תמונות של אלו מאותם ימים, תמונות זהות לאלו של החלוצים בבגדי החאקי במושבות ובקיבוצים. אלו גזמו, עדרו והשקו את הפרדסים.

אך לאט לאט, החלו להסב את הבוסתנים לחורשות אורנים (יער בן שמן למשל) או שכונות מגורים (פאתי רמלה למשל). משרד החקלאות לא היה הגוף המתאים לתפעל מטעים אלו, וכנראה לא היו מספיק חקלאים יהודים שהיו מעונינים במטעים אלה. או – יותר סביר, שכמו שנמחקו והושכחו רוב הכפרים הערבים, היה רצון למחוק מהנוף גם את זכר החקלאות הערבית.

וכך הוחלפו מטעים מניבים של שזיפים, שקדים ,זייתים, רימונים, ענבים  והדרים ביערות מונוטוניים של אורן "ירושלמי". עץ סרק, פירומן ידוע, שאינו מתחדש אחרי שריפה אלא מזריע עצמו מחדש. עץ שעיקר תפקידו לגרום ליוצאי אירופה לחשוב שהם עדיין באירופה, בין יערות המחטנים, ולא בלבנט. יערות monoculture שכאשר מזיק תוקף אותם, מתים כולם, כפי שקרה ביערות שער הגיא. יערות של עצים קצרי ימים וחסרי תועלת.

חבל.

בכל אופן, הסיפור של דור גז מרתק, ושווה לקרוא אותו כאן.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “מטעי האומה

  1. אני מבינה את כל מה שאתה אומר, כולל את הצער על הבזבוז ועל מניעיו ועל כל הכרוך בו – ורק קשה לי עם פסק הדין שלך בעניין האורנים. אני לא מאד מכירה את אירופה, לכן בתודעה שלי האורן הוא העץ של ימי ילדותי הצברית, והאִוושה שלו נושאת בכנפיה זכרונות יקרים מאד. אם אני לא מבלבלת עם משהו אחר, הייתה חצר אחת עם דשא ואורנים, נדמה לי שניים… שאל את זשת"ך. אני יודעת שהוא פירומן, אבל אינני יכולה לקרוא לו חסר תועלת. צל ויופי ואוושה ברוח ומחטים שאפשר לשזור מהן שרשראות – זה בכל זאת גם משהו…

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s