סימולציה וסימולקרה בכרתים

הכותרת מתייחסת כמובן לספרו של Jean baudrillard., שיש הטוענים שהוא הוא מקור ההשראה לסרטי המטריקס..

 לא יכולתי שלא להיזכר בספר הזה במהלך חופשת סוף השבוע שבילינו בכרתים. יצאנו לסוף שבוע ב"דיל של הדקה ה 90". מחיר מטורף, אך המלון לא היה בונבון, הטיסה לשם איחרה לצאת ב 3.5 שעות, ומזג האויר היה סוער וגשום כיאות למזג האויר שלא בעונה.  לא ממש יצא בטן-גב על שפת הים, אך כן נסענו ל Knossos  – שם יש ארמון מהתרבות המינואית, ולהרים, לרמת Lasithi, שם יש מספר גדול של טחנות רוח שימשו לשאיבת מים להשקיה.

אז ככה: הארמון בקנוסוס נחפר על ידי "ארכיאולוג" בריטי בשם Evans, שהנאמנות למקור לא ממש היתה בראש מעינוי, וששחזר את הארמון ביד גסה, תוך כדי רמיסת כל אפשרות לארכיאולוגים שיבואו אחריו לפתח איזושהי הבנה טובה יותר של האתר המקורי. הוא ניסה לייצר סימולציה של הארמון המקורי, אך כנראה יצאה תחת ידיו סימולקרה: העתק שאין לו מקור.

 אך את הנעשה אין להשיב. האיקונוגרפיה של התרבות המינואית, ציורי הקיר המינואים מהארמון, המשוכפלים על קירות כל מסעדות התיירים בכרתים, הם בעצם חיקוי של חיקוי שאין לו מקור. הם המצאה של חובב עתיקות בריטי עשיר שהפכה לצורה שבה רוב האנשים חושבים שנראה העיצוב החזותי של התרבות המינואית.

גם ברמת Lasithi לא נשארו הרבה טחנות רוח מתפקדות. למעקה, בשלב מסויים שמתי לב שהטחנות היותר יפות, אלו שבמצב שמור יותר, כלומר – אלו שעצרתי לצלם, למעשה לא נמצאות בלב שדות, כמו הטחנות החרבות שרבות מהן עדיין נראות בשטח, אלא נמצאות ליד מסעדות, בתי מלון ופונדקי דרכים. כלומר – הו היו או טחנות אמיתיות שהועתקו ושופצו לשמש מוקד משיכה תיירותי, או תחנות שנבנו חדשות כדי לדמות את התחנות המקוריות.  ובודריאר היה אומר שאין למעשה הבדל בין שתי האפשרויות, כיוון שבשני המקרים אלו טחנות שבמיקומם הנוכחי, כפי שאנו חווים אותן, לא נועדו באמת לתפקד לשאיבת מיים, ולכן, במהותן הן סימולקרה. (בודריאר משתמש בדוגמה של המומיה של רעמסס השני, שמרגע שהוצאה ממחבואה והוצגה ברבים הפכה מאובייקט מיתי של המצרים הקדמונים לחפץ נוי, ולכן היא כבר לא סימולציה של הדבר האמיתי, אלא סימולקרה)

כמובן שכשאתה מטייל באתרי תיירות קל לך יותר לשים לב לזיופים, ולהבחין בין מציאות, סימולציה של מציאות וסימולקרה. יותר קשה להבחין ביניהם בסביבתנו הקרובה, היומיומית, בדברים שאנו מקבלים כמובנים מאליהם, כנראה שבהרבה מקרים – בטעות.