סבא שלי לודויג


עוד סיפור ממלחמת העולם השניה שממחיש לי שוב, עד כמה אנשים אהבו לאהוב את סבא שלי.

 יש חברה גרמנית ליצור קקאו ושוקולד בשם Stollwerck. חברה זו שהוקמה ב 1839 כדי לעבד את פולי הקקאו תוצרת המושבות הגרמניות, קיימת עד היום.

 במהלך מלחמת העולם השנייה, היה לחברה זו סניף בברטיסלבה, בירת סלובקיה, שנוהל על ידי גרמני. ולא סתם גרמני – כל הקיר מאחורי שולחנו היה מכוסה בתמונת ענק של אדולף היטלר. על דש בגדו היה סמל של ה NSDAP, ועל שרוול בגדו היה סרט עם צלב קרס. נאצי למהדרין מן המהדרין.

הסניף הזה של Stollwerck היה לקוח של מפעל הזכוכית שסבי היה סוכן נוסע שלו. והנאצי הזה, שאת שמו אבי אינו זוכר, חיבב מאוד את סבי.

כאשר שוקולד וקפה היו במחסור קיצוני, בעקבות המצור הימי שהטילו בעלות הברית על הקשר של גרמניה עם מושבותיה, נהנו סבי ובני משפחו משפע של שוקולדים וקפה אמיתי – לא תחליף הקפה משעורה קלויה שנאלצו לשתות שאר בני תמותה, כולל הגרמנים עצמם. שפע ההספקה הזה גם עזר להם לשמור על יחסים משופרים עם שכניהם והרשויות, בתקופה בה חיו בגלוי ב Zilina, אחרי ששאר היהודים כבר גורשו. במיוחד קישוטי השוקולד לעת האשוח של חג המולד שהם יכלו לתת לידידיהם הנוצרים ושהיו ממש שלא בנמצא בחנויות או אפילו בשוק השחור.

 וחוץ מהשוקולד הזה, שהמתיק את חייהם כיהודים תחת חוקי היהודים הסלובקיים, החמורים מחוקי נירנברג, הופתע סבי כאשר נכנס למשרד המנהל, בביקור שגרתי במפעל השוקולד, וזה סיפר לו זה שהוא יודע מה קורה ליהודים הנשלחים מזרחה, והציע לו לקחת את אבי אתו, בנסיעת העסקים הבאה שלו לשוויץ, ולהשאירו שם.

הוא לא פירט בדיוק איך, אך היה ברור שלא יבדקו בקרון הרכבת של נאצי רם מעלה בקפידה, במיוחד כששוייץ שימשה צינור אספקה לא רשמי לגרמניה הנאצית. לשוויץ היה נמל "ניטרלי" בבורדו שבצרפת, ודרך נמל זה הגיע הקקאו לשווייץ ומשם למפעל Stollwerck

סבי סירב להצעה. הוא כבר איבד בן אחד  ופחד לאבד גם את השני. וגם היה למשפחתי בנקודה זו כבר מקום מסתור בכפר. אבל עובדה היא, שאותו הנאצי המושבע, היה מוכן להסתכן סיכון ניכר כדי להציל את בנו של סבי.

 יתכן שהחלק של האידאולוגיה הנאצית הקשור ל"פתרון הסופי" לא היה לטעמו של אותו מנהל. אך העובדה היא, שבמקרה זה, ובמספר לא קטן של מקרים אחרים, אנשים היו מוכנים לצאת מגדרם, ואף לסכן את עורם, כדי לעזור לסבא שלי. אוסף הסיפורים האלו, ממלחמת העולם השניה, ממחיש לי את זה היטב.  סבא שלי היה אדם סימפתי, ובזכות זה – אני פה.

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “סבא שלי לודויג

  1. אכן סבא שלנו היה על הכיפאק.. וגם אומה אתל. כבר המון זמן שהם לא איתנו.
    תגיד, אתה מוצא קווי דמיון בין אבא שלנו וסבא שלנו כשהיה בגילו?

  2. פינגבק: רשומה ליום השואה | דרכי עצים

  3. פינגבק: אתל | דרכי עצים

  4. פינגבק: נאַרישקײטן | דרכי עצים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s