בארצם של נטולי הדלקן


זהו, ביום שלישי השבוע, כרתו לי את הדלקן.

היה זה יומי האחרון בעבודה, ותוך חצי שעה נפרדתי מהטלפון הסלולרי, המחשב הנייד והמכונית. והכי חשוב – מהדלקן.

פתאום, ארץ ישראל נדמית יותר גדולה. פתאום, כל נסיעה בין עירונית כבר לא חינם, והמרחקים נראים יותר גדולים.

פתאום. שמתי גם לב שהתקנת דלקן בכל סוג רכב מגדילה משמעותית את מרווח הגחון שלו, ועכשו, כושר העבירות של רכב פרטי בדרכי עפר כבר לא כשהיה..יתכן ואצטרך לקמבן איזה ג'יפ מפעם לפעם.

ופתאום, כל עליה במחיר הדלק היא כבר לא תוספת למשכורת אלא הוצאה…ולא רק שאני צריך לפתע פתאום לשלוח את היד אל הארנק ולהוציא את כרטיס האשראי בתחנת הדלק, אלא אף אני צריך לצאת מהרכב ולתדלק! כאשר יש לך דלקן, הרי לא יראו אותך אפילו מת בעמדות התדלוק העצמי יחד עם שאר הפלבאים.

אבל כאשר אתה משלם, אפילו שהחיסכון בעצם לא יספיק אפילו לקנית ארטיק, ברור שתתייצב, יחד עם שאר חשוכי הדלקן, אצל עמדות התשלום העצמי, במקום להיעמד אצל עמדת השרות המלא, ולהפטיר בנון-שלנטיות: "דלקן, מלא.."

תופעת לוואי נוספת של החזרת רכב הליסינג היא כמובן העלייה הפתאומית במודעות שלי למצב כדור הארץ. היות שאני משלם על הדלק, ועל הרכב, מיד מתווספת גם דאגה כנה למשאבים המתכלים והמתדלדלים של כדור הארץ, לפליטת גזי חממה ומזהמים אחרים.

ולפיכך, החלפתי יונדאי i30 cw מליסינג ביונדאי i10 קנוי, שהוא בקבוצת זהום 2, מתיימר לנסוע 22 ק"מ לליטר, עולה חצי המחיר וקל מאד בחניה.

בעצם זה לא ויתור כזה גדול כאשר כבר עומדת בחניה מכונית משפחתית אחת, סטיישן – שיכול להעביר את כל העצים (החיים והמנוסרים..) שאנו סוחבים בערך פעמיים בשבוע.

והצ'צ'קה הזה, ה i10, נוסע ממש בסדר, במיוחד עם גיר ידני. ובצבע אדום בוהק, קל למצוא אותו במגרש החניה. עד עכשיו – אני מבסוט.

אני מניח שתוך כמה חודשים אפילו אפתח אידאולוגיה שלמה (כפי שאני, וגם אחרים, נוטים לעשות כדי להצדיק בדיעבד את בחירותיהם) למה דלקן זה רע, מושחת, מדיח אנשים לבזבז משאבים יקרים, וכל המנגנון הזה בעצם מונע מאנשים בחירה חופשית לגבי איך להוציא את הכנסתם. שכן אם תיסע פחות הרי לא תקבל שווה ערך בשום דרך אחרת, ורק תרגיש פרייר. ולהיות פרייר זה רע, לא?

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “בארצם של נטולי הדלקן

  1. 🙂
    ברוך בואך לעולם שמחוץ לגדרות ההיטק.
    הכל כאן אחרת: שפה אחרת, יממה שונה, לחצים אחרים, אנשים שונים,…
    מי יודע היכן החיים האמיתיים?

  2. נזכרתי באבא אבן, נפרד מעל דוכן הכנסת מתורנותו הזמנית כיושב ראש, ומתכונן לחזור לתפקידו הרגיל במליאה, כשהוא מצטט את הפסוק "וירד אל העם וירא בסבלותיו".
    ואהבתי את "ופתאום, כל עליה במחיר הדלק היא כבר לא תוספת למשכורת אלא הוצאה." שוד ושבר!
    ותתחדש!

  3. פינגבק: 10 10 11.6 או – Less is More | השין גימל

  4. פינגבק: מתעסק בקטנות | דרכי עצים

  5. פינגבק: בדרך להחלמה | דרכי עצים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s