ב"שטחים"


נסעתי אתמול, עם שני בני הנחמדים, לטייל במדבר יהודה, במנזרים המדבריים.  זה – כפיצוי מה על דחיית תכניתי לבקר במנזרי ואדי נטרון ומנזרי המדבר המזרחי – במצריים.

המנזרים אכן היו יפים, מרשימים ובהחלט שווים ביקור. אמנם למנזר מר סבא לא נכנסנו בשל תפילה המונית של צליינים שהייתה בו באותו הזמן, אך ראינו אותו מלמעלה, מלמטה ומכל הצדדים, ועוד נחזור לראותו מבפנים. מנזר סנט גורג יפה לדעתי אף יותר, וגם יותר קל להגיע אליו.

אבל לא על זה רציתי לכתוב, אלא על עצם חווית הביקור ב"שטחים". אני, ויש לי יסוד לחשוד שרבים אחרים, לא מרבים לחצות את גבולות הקו הירוק אל מה שנקרא פעם ה"גדה". למעשה, אם נדקדק, אני חוצה את הקו הירוק הרבה פעמים לרמת הגולן, אך שם התרגלנו לחשוב על זה אחרת. לא כ"שטחים". למרות שדי ברור שהגולן לא ישאר שלנו בשום הסכם שלום עתידי עם סוריה.

אז כבר מיד אחרי המעבר במחסום שעל כביש מס 1, במזרח ירושלים, הרגשנו שוני מסוים. לבניי, היה זה מאד מוזר לנסוע פתאום בין מכוניות בעלות מספר ירוק. לי, החוויה לא הייתה חדשה. נסענו דרך כביש זה לפני מספר חודשים לעין גדי. אבל כן חשבתי לעצמי הפעם, שזה מוזר שכביש מס 1 של מדינת ישראל, נמשך הרבה מעבר לגבולותיה (בקטע מירושלים לים המלח). בעצם, גם כביש מס 90 נמשך ברצף לא מופרע ממטולה ועד אילת, וחלק נכבד ממנו לא בתוך גבולות המדינה המוכרים…

זה רק אני שזה נראה לו מוזר?

ועוד הייתה לי מוזרה: הטופולוגיה הפרקטלית של גבולות ארצנו. ליתר דיוק, האמורפיות שלהן. יש את הקו הירוק, ומעבר לו יש את איזורי A, B וC. וממש ממש קשה לדעת מתי אתה נמצא איפה.

באיזורי A אתה  בכלל לא אמור להימצא אם אתה אחד מאותם המעטים בארצנו שעדיין לא קימבנו לעצמם דרכון זר. אבל אין סימון או הפרדה ברורה בין אדמה בגוון A לאדמה בגוון B או C. אפשר אולי להבחין במעומעם לפי היחס בין מספר לוחיות הרישוי הירוקות לצהובות במכוניות הנעות על הכבישים, אך אין סימון, אין תיחום, וגם במפות לא רואים את התיחומים האלו.

פה ושם, למשל בחלק מהיציאות של "כביש ליברמן" העובר בלב אזור נטול התנחלויות אל נוקדים ותקוע, יש שלטים אדומים המציינים שאתה נכנס לאזור A, אך לא בכולן. ואם כל האזור הוא A, אז איך זה שהכביש לא? או שאולי הכביש כן באזור "לא A" וליברמן נוסע הביתה עם דרכון מולדובי או בלארוסי?

האם יש התנחלויות באזורי A או שאזורים אלו הם Judenrein?

היו פעם מחסומים שחצצו בין לבין, אך רובם הוסרו, והיום, מי שמכיר את השטח יכול לעבור, גם ברכב, בין כל איזור לאיזור. ועם רכב 4X4 אפילו יותר בקלות. אך הדברים משתנים מיום ליום, לפי "המצב הבטחוני". מחסומים קמים ויורדים, כבישים נסללים ונחסמים, והכל זמני, אמורפי, עמום.

וזה כנראה מתאים לנו.

מחשבה אחת על “ב"שטחים"

  1. קודם כל קצת קטנוניות – צריך להיות כתוב Judenrein
    ולעצם העניין – העמימות טובה כנראה למי שמתנחל שם, ואני מניחה שהמתנחלים מכירים היטב כל כביש וכל הגדרת אזור וכך גם התושבים הפלסטינים. ולאלה כמונו שלא מבקרים שם בכלל (אני למשל) – מה זה חשוב בעצם?
    מצד שני יש מקומות שבהם דוקא הוסיפו קו הפרדה מאוד ברור בצורת חומת בטון אדירת מימדים, אבל גם שם העמימות נשארת, כי החומה לא בנויה דוקא לפי אזורים A, B C, עד כמה שאני מתמצאת…

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s