האוצר הנסתר


עוד סיפור שרשמתי מפי אבי:

מתי שהוא בסוף 1942, הצליחו שני יהודים לברוח מהמקום השמור ביותר באושוויץ, שנקרא "קנדה". במקום זה הם הועסקו בחיפוש בחפצי היהודים המוחרמים, בעיקר אחרי זהב ויהלומים שנתפרו לתוך בגדים, הוצנעו בתוך נעליים או הוסתרו בתחתיות כפולות של מזוודות.

הם הצליחו להסתיר מספיק זהב, יהלומים, טבק ומזון כדי להצליח בבריחה. אחרי שלמדו את סידורי השמירה, והנהלים במקרה של בריחה, הם הטבילו את בגדיהם בתמיסת טבק – כדי להטעות את הכלבים. בנו מיסתור בערימות של קרשי בניה ואגרו בו מזון. שם הם הסתתרו שבועיים, קרוב לגדר המחנה – עד תום המצור והחיפושים. אחרי כן יצאו וצעדו ברגל לכיוון סלובקיה והגיעו לעיר Zilina שבסלובקיה, שם גרה משפחתי, ושם הם יצרו קשר עם מעט היהודים שנותרו בקהילה. שם פגש אותם אבי.

בשלב זה נשארו 1000-1500 יהודים בסלובקיה, מתוך כ 20,000 שהיו לפני המלחמה. אבי לא זכר את שמותיהם של הבורחים, אך מספר שחיבר אחד מהם שהיגר לקנדה (האמיתית..) מאוחר יותר, אני יודע ששם האחד,היה Rudolf Vrba, יהודי סלובקי, ושם השני היה Alfred Wetzler, יהודי הונגרי. שם הספר  – Escape from Aucshwitz.

שני הבורחים הוסתרו במקום בשם Mi-Ha, ראשי תיבות של Mittle Hachshara, מקום שבו הציונים שבין היהודים הכשירו עצמם, לפני וגם אחרי המלחמה, לעלייה על הקרקע בארץ ישראל. שם גם נפגשו מאוחר יותר הורי…

אותם בורחים מכרו חלק מהרכוש אותו הבריחו, בכדי לממן את המשך דרכם. שניים שלושה יהלומים רכש סבי לעצמו, והם כעת אצל אחותי. הוא תמיד היה בטוח ש"עתידנו מובטח" וכל אחד מיהלומים אלו יקנה לו דירות ובתים, עד שלקחתי יום אחד אותם להערכה, והתברר שאולי אפשר לקנות תמורתם מכונית משומשת, ולא במצב טוב.

עבור מעסיקו של סבי, קנה סבי כמות גדולה של יהלומים ותכשיטים. השאלה הייתה – איך יעביר לו את הרכוש, כאשר הוא נוסע ברכבת לעבודה ויכול בכל רגע להיעצר ולהיות נתון לחיפוש?

התשובה הייתה אצל סבתי. מדי יום שישי, כאשר סבי נסע למפעל לקבל הוראות, היא אפתה לו חלה ובתוך בצק החלה, אפתה חלק מהיהלומים והתכשיטים. את החלה הוא הביא כמנחה למעסיקו, וזה פירק את החלות ואגר את הרכוש במרתף חוילתו אשר בחצר המפעל.

אחרי המלחמה, כאשר עלו הקומוניסטים לשלטון, גורש מעסיקו ומצילו של סבי מהמפעל בבושת פנים, עקב היותו "נצלן קפיטליסט". עד יום מותו הוא לא הצליח להגיע לאוצר הטמון במרתף, ויתכן שהאוצר עדיין טמון שם… הוא בכל אופן שרד רק הודות לתלושים שסבי שלח לו מן הארץ.

חזרה לסיפור הבריחה: הקהילה ב Zilina יצרה קשר עם רב מ Nove Mesto בשם חיים מיכאל דב ויסמנדל. לרב זה היו "קשרים" עם הפלג המתון של מפלגת השלטון הסלובקית, והוא הגיע לפגוש את הבורחים ושמע את סיפורם. ראשית, העביר אותם למסתור אחר, במנזר שבין Pezinok  ל-Bratislava בשם Svety Yur (?). שם הוא הפגיש אותם עם שר סלובקי בשם Durchansky, לו הם סיפרו את סיפורם בנוכחות אותו הרב וכומר קתולי שהיה נציג הוותיקן.

הרב יידע את השר הסלובקי שהסיפור כבר ידוע לבעלות הברית (מה שלא היה נכון), ושממשלת סלובקיה צפויה לעמוד לדין על פשעי מלחמה באם הם לא יפסיקו את המשלוחים. (הם הועמדו לדין בכל זאת).

והמשלוחים אכן נפסקו. התירוץ הרשמי היה שלסלובקיה חסר כוח אדם, והיהודים נחוצים לכלכלה הסלובקית. ממשלת סלובקיה הקימה שלשה מחנות עבודה, אליהם נשלחו יהודי סלובקיה הנותרים, ושם רובם אכן שרדו.

שני הבורחים הועברו על ידי הקהילה לבודפסט, כדי להזהיר את יהודי הונגריה, אך אלו שמעו, וסרבו להאמין.

ביקרתי לפני מספר שנים בסלובקיה עם אבי, וראינו (מבחוץ) את המפעל המוקף חומה גבוהה. את הוילה לא ראינו. יתכן שכבר נהרסה. בתקופה הקומוניסטית לא היה לה שימוש.

והאוצר? עדיין שם.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “האוצר הנסתר

  1. פינגבק: Brezová pod Bradlom | השין גימל

  2. פינגבק: חיים בפחד | השין גימל

  3. פינגבק: המרכיב הסודי בחלת השבת של סבתי | דרכי עצים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s