איפה יזכרו אותי עוד 60 שנה


אבא שלי נכנס ויוצא מבתי חולים בתדירות לא קטנה. ובכל אשפוז מסמנים אותו ברצועה על ידו, בדרך כלל בצבע אדום, כדי להתריע על רגישותו לפניצילין.

על הרצועה רשומים פרטיו, וביניהם, מתוך איזו מסורת ארוכת ימים, שם אביו, סבי לודוויג. לא ברור לי למה, הרי הצרוף של השם ומספר תעודת הזהות, או תעודת הזהות לבדה, אמורים לזהות אדם בצורה חד ערכית.

מצד שני, בזכות מסורת זו, סבי זוכה ששמו יודפס ויקרא שוב ושוב, 30 שנה אחרי מותו. בכל פעם שאני יושב ליד מיטת אבא שלי, ועיני קוראות באופן בלתי נשלט כל צורת אות בשדה הראיה שלי, אני רואה את שם סבי שם, ונזכר בו. באהבה.

וגם על ההליכון של אבי, שהיה של אימי עד שנפטרה, צדה עיני את שם סבי השני. ונזכרתי בו. לא באהבה.

ויש אולי מקום להוסיף שורה לשירה של זלדה, "לכל איש יש שם" המצוטט בבלוג שלי כאן. "לכל איש יש שם שנתנו לו ילדיו".

ואולי, בעוד שישים שנה, כשילדיי, שלהם אני מאחל בריאות טובה, יזדקקו לשרותי מערכת הבריאות, יהיה עדיין שריר המנהג לסמנם בעזרת שם אביהם. ואז, יתכן ששמי יתנוסס שם, אולי על רכיב ביו-אלקטרוני שיוטמע בגופם, או שאולי יהיו עדיין רצועות פלסטיק עם מדבקה סביב היד. ונכדי יקראו את הכתוב, ויזכרו בי – אני מקווה שבאהבה.

(אני בספק לגבי רצועת הפלסטיק – הדור שלנו דואג הרי חסל את משאבי הדלק הבלתי מתחדש, ורצועת הפלסטיק היא הרי מוצר המופק מנפט.)

מה שבטוח הוא, שגם בעוד שישים שנה, לא יהיה זה שם אימם של ילדי שיסמן אותם, כמו שסבתי אתל לא זוכה לאזכור שמה מן האוב בכל פעם שאבי מתאשפז. רק הגברים זקוקים להוכחת אבהותם הביולוגית על ילדיהם על ידי הוספת שמם לשם ילדיהם – גם בעידן של בדיקות DNA. האם לא זקוקה להוכחה שכזו. אך מצד שני, לא זוכה ל"הנצחה" על רצועות הפלסטיק המתכלות.

מעניין הניגוד בין המסורת היהודית והמוסלמית בהקשר זה. במסורת היהודית, לא היו ליהודים שמות משפחה, ושם משפחתם היה פשוט  "בן שם אביהם" כמו למשל שלמה בן דוד. במסורת הערבית נקראים ההורים על שם ילדיהם, כמו למשל אבו מאזן. זה מן הסתם משקף הבדלים ערכיים שאין לי את הידע להסביר כאן בלי לחפור קצת באינטרנט. אך כיוון שהפוסט הזה נכתב במחלקה פנימית ג', ובית החולים לא פותח את הרשתות שלו לשירות המבקרים והחולים, נסתפק בתהייה.

והנה אבא שלי קורא את הפוסט "היישר ממכבש הדפוס":

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “איפה יזכרו אותי עוד 60 שנה

  1. מאוד אהבתי. אני חייבת לומר שמעולם לא ייחסתי משמעות כזו לשם האב המופיע על "התווית למקרר" כפי שאבינו קורא לצמיד הפלסטיק.

  2. אצל היהודים ואצל עמים אחרים שם האב של מישהו בשושלת מרכיב לעתים קרובות את שם המשפחה כולה, ואילו אצל הערבים, אם אינני טועה, שם הילד מרכיב את הכינוי של האבא הספציפי של הילד, אבל לא את השם של המשפחה כולה.
    אגב, לא תמיד שם האב. לפעמים – במפתיע – דווקא שם האם מרכיב את שם המשפחה. למשל, שמעתי פעם הסבר ש"נחמקין" הוא הבן (ילד, "קִינד") של נחמה, ונתנו שם עוד דוגמאות (ששכחתי בינתיים).
    למה בדרך כלל שם האב ולא האם – אולי זה קשור גם לתפיסה שדווקא האב הוא ראש המשפחה. על זה בטח אפשר להגיד כל מיני דברים… (חיוך).

    בין אם כך ובין אם אחרת: איחולי בריאות לאבא שלך!

  3. שין גימל חביב
    בלוגיך נאים, בתוכן ובמוטיב
    וגם אם קשה לפעמים ה'נרטיב',
    נהנים גם ממך ומהמבט סביב

    ובין פרמה-קאלצ'ר באביב
    פילוסופיה כתחביב,
    אוסי עם 'תג אביו',
    ולבנים לזוג"ש להרכיב,

    אוהבים ומאחלים לזוג החביב
    שהלכו עם לבם להקשיב,
    שימשיכו בחן ובאורח יציב
    יצירתיות כה יפה להניב!

    אוהבים,
    א. וז.

    נ.ב: לעדה ק. – שמות על פי האם היו תמיד כשהאם הייתה חשובה או ידועה או אולי לא ידעו מי האב…למשל בני צרויה (אחות דוד) או 'סירקין' או 'דבורקין' או 'חנקין' או 'שפרינצק' (בן של שפריצה -אספרנסה (תקווה), אולי גם שפרונץ?) יצחק 'בשביס' זינגר (בשביס = של בת שבע)

    נ.ב: שימו לב לפסטיבל פילוסופיה 18-20 מאי במשכנות שאננים. אני בחו"ל, זיוה מחפשת בן/בת זוג!

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s