למה כובע


חשבתי על ענן האבזרים העוטף אותנו. חלקם ממש "פרוטטיים" כמו משקפיים או שעון. אחרים, יותר פריפריאליים כמו כובע או כפפות. מה אופן השימוש שלנו בהם אומר עלינו? נראה לי נושא שאפשר אולי לבחון דרכו עד כמה מעשינו נובעים מתכונות מובנות שלנו או מהתניה תרבותית.

מה אפשר ללמוד על מישהו מזה שהוא הולך או לא הולך עם כובע? או הולך עם כובע גם שיש גג מעל לראשו? אני לא מתכוון רק לכיסוי ראש מסיבות דתיות או בריאותיות. אני מתכוון לצורך להיות "עטוף", "מוגן מלמעלה" שכובע מעניק.

כנ"ל למשקפי שמש. יש שכאלו שלא יצאו לאור בלי משקפי שמש ויש כאלו שלא. יש אנשים שלא מורידים משקפי שמש גם בתוך חדר לא מאוד מואר.

ברור לי שיש אנשים שרגישים יותר מאחרים לקלטים החזותיים, והם אובייקטיבית מושפעים לרעה יותר מאחרים מעודף אור. אך יש פה גם פן תרבותי מובהק שאי אפשר להתעלם ממנו.

גם הכובע וגם משקפי השמש, מספקים הגנה שהיא מעבר לפונקציה הפשוטה של הצללה מקרני השמש. הם מספקים סוג של הגנה, סוד של מסך המאפשר ללובש אותם לטשטש את המעטפת החיצונית שלו, להסתיר את מבטו ולהסתוות. יותר חסימה של "פלטים" מאשר של "קלטים". פונקציה הדומה לזו של זקן או שפם.

אמריקאים לדוגמה הולכים עם כיסוי ראש הרבה יותר מאירופאים. ועם כיסוי ראש מאד ספציפי – כובע בייסבול. הנשים יוציאו את הקוקו דרך הסרט מאחור שמשמש להתאמת הכובע למידת הראש.  הנון קונפורמיזם יתבטא אולי בחריגה מצבע החאקי הסטנדרטי, או הפיכת המצחייה אחורה..

ההודים, שאצלם השמש קופחת יותר מאשר נאמר צפון מערב ארה"ב, יחבשו כובעים במידה פחותה בהרבה. האם הם גנטית בנויים אחרת? האם זה קשור למבנה זקיקי שיער על ראשם? לזה ששערם מלבין פחות ונשאר על ראשם יותר שנים?

אני לא חובב כובעים וגם לא משקפי שמש. בעצם – אני ממש לא אוהב אותם. אני כמעט ולא משתמש בכפפות, למרות שבעבודות הגינה כפות ידי נדקרות לא מעט. אפילו  בסקי אני נמנע ממשקפי סקי וכובע, אלא אם מאוד קר.

אז מה זה אומר עלי? ברור שאני לא היפר רגיש לקלטים (לא רגיש מספיק לדעת זוגתי…) ברור לי שחשוב לי המגע הבלתי אמצעי עם עולם החושים. להיות "בעולם" ממש. אבל גם אם אני מסתכן בקטרקט מאוחר יותר או בידיים חבולות?

היום למשל, בישיבת ליבון הלבנים השבועית (לתערוכת הסיום של זוגתי שתחיה) לשתי את עיסת החמרה בידיים חשופות, נהנה מהמגע והמרקם. שאר הנוכחים (זש"ת וארבעת עוזריה) היו בכפפות גומי. רעש דפיקת הפטישים היה מוזיקה לאוזני – שאר הנוכחים היו עם אטמי אוזניים. הסנפתי בהנאה את ריח החמרה והדבקים – שאר הנוכחים ביקשו רק לפתוח יותר את החלון.

 

 

 

 

 

 

יתכן שאני פשוט קלאוסטרופובי? אני גם מאלו שלא סובלים את מגע שעון על היד. יש היום הרבה שיעדיפו לשלוף מהכיס את הטלפון הסלולארי ולפתוח אותו כדי לדעת מה השעה. לי שעוני Swatch Skin מהווים פשרה הולמת עם הצורך שלי לדעת בכל זאת מה השעה לעיתים תכופות. חבל שאנו לא יכולים להסתפק בדיוק שזווית השמש בשמיים נותנת לנו, אך אלו הזמנים בהם אנו חיים, וזה המחיר שאנו משלמים על זה שהיום שלנו מחולק לכל כך הרבה "פרקים".

בניגוד לכל האביזרים ה"פרוטטיים"  האחרים מהם אני משתדל להימנע, אני כן חובש משקפיים. לא החלפתי אותן בעדשות ולא הסרתי אותן בעזרת ניתוח, למרות שמשקפי ראיה מצמצמים את שדה הראיה ומשנים את תפישת המציאות שלי, לטובה (כמובן) אך גם לרעה. גם בצלילה משקפיים הם טרדה לא קטנה וגם בסקי. למה אני לא מנסה להפטר מהמשקפיים? באמת לא ברור לי. מניתוח אני פשוט מפחד כנראה. אבל למה לא עדשות? אולי בגלל שזה אביזר שעוד יותר צמוד אליך? שכאשר אתה עוצם את עפעפיך הוא עדיין שם, עדיין בתוך גופך.

אני גם לא הולך יחף, אבל מרגיש כלוא בנעליים כמו גם בכובעים. מזל שסנדלים הם פתרון לרוב השנה בארצנו.

יתכן שבהתניות תרבותיות פחות חזקות הייתי מרגיש יותר נוח גם בלי בגדים. אבל לא בחברה שלנו. וכיסים אחרי הכול הם המצאה מאוד שימושית. כל כך שימושית שלא ברור לי למה המחצית הנשית של המין האנושי נמנעת ממנה.ברור שזו התניה תרבותית, עוד התנייה שעובדת (כמו הרבה אחרות) לטובת הגברים. שמנטרלת לנשים יד אחת בה הן צריכות להחזיק את התיק או הארנק ומעניקה לגברים עוד יתרון קטן במאבק בין המינים..

 

מודעות פרסומת

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s