מסע החורף


נסעתי הבוקר לתל אביב לשמוע את "מסע החורף" של שוברט.  לא לפני שרצתי לכסות את ערמות החמרה שפיזרתי ליבוש, במסגרת פרויקט ה"חומר ולבנים" של זוגתי שתחיה. פשוט – החורף חזר לכמה שעות במפתיע. התחיל לטפטף, ועוד באמצע החורף!

אז נסעתי לי באווירה חורפית למדי לתל אביב ושמעתי בדרך את מסע החורף בגרסת ליווי הפסנתר.  במשכן לאומנויות הייתה דווקא גרסה לטנור בליווי חמישיית כלי נשיפה, ואקורדיון! היה פשוט מקסים. גם השעה – 11 בבוקר, שעה טובה מבחינתי – אני לא נרדם…

האקורדיון השתלב נפלא בליווי. מפתיע עד כמה האקורדיון (כמו הכינור) יכול להתאים את עצמו לכל ז'אנר. למוסיקה ערבית, לטנגו, לכליזמר, למוסיקה קלסית, לרוק  ולג'ז. בפסטיבל הג'ז החורפי באילת השנה היה הרכב של האחים טוואדרוס המצרים עם האחים מוכיח ועם אסף תלמודי (מלהקת Oy Division) באקורדיון. וגם שם הצליל המאוד מיוחד של האקורדיון נתן צבע אחר, ויפה לכל העיבוד.

אגב- להקת הכליזמר Oy Divion , שיבשו (במכוון) את השם של להקת Joy Division. אני לא בטוח שהם מודעים לזה ש Joy Division (הלהקה) לקחו את השם מרומן של קצטניק בשם בית הבובות. שם Joy Division הייתה קבוצה של נשים יהודיות שאולצו לעבוד כזונות עבור חיילים גרמניים. סיפור שאמנם אין לו שום ביסוס היסטורי אך עדיין, המעבר מסיפור שואה יהודי דרך להקה פוסט פאנק בריטית וחזרה ללהקת מוזיקת כלייזמר יהודית הוא משעשע מספיק כדי להצדיק את הסטייה הקלה הצידה בסיפור המסע הזה.

הטנור, כריסטוף פרגרדיין, היה טוב לדעתי, אך הייתי משועשע לראות שלכל הסולנים, ללא יוצא מן הכלל, יש את אותה  "שפת תנועה" מאוד מרוסנת, מין רפרטואר של תנועות ידיים האמורות להביע רגשות הקשורים לטקסט המושר (של   Wilehlm Mullerבמקרה זה) בלי "להתפרע" יותר מידי.

ואם כבר מדברים על הטקסט, אז אמנם ישבתי במקום שלא היה מואר מספיק לעקוב אחרי המילים בדף, אך הבנתי לא רע חלק גדול מהן, ושוב שמתי לב עד כמה השירים האלה של שוברט, מילותיהם הם בסך הכול שמאלץ רומנטי גרמני. כמו למשל:

Erstarrung – איבון

לשווא הוא מחפש את עקבות רגליה בשלג, שם התהלכו קודם יחדיו שלובי זרוע בדשאים זרועי הפרחים. הוא רוצה לנשק לקרקע ולבכות עליה, עד שיוכל להמס את הקרח ולראות היכן דרכו רגליהם. אבל הפרחים מתים כולם והוא לא יוכל לקחת עמו שום זיכרון ממנה. לבו דומם ומת ודמותה קפואה בתוכו; אך אם יפשיר, תמוג דמותה היפה ותיעלם.

מצד שני – הלחנים מאוד קליטים ונעימים, ויש לי סנטימנטים לרומנטיזם הגרמני מהתקופה ההיא, אולי בזכות אם אימי שידעה לדקלם מאות שירים ששיננה בבית הספר –  גם שכבר לא זכרה מה קרה לפני חמש דקות…

ועוד באותו "מסע חורף": האגף החדש של מוזיאון תל אביב נראה כבר די גמור, והתכנון של Preston Scott Cohen, לפחות מבחוץ, הצלחה גדולה. הצורה החמקמקה שלו מצליחה למקם את הנפח הגדול של האגף החדש בתוך הנפח המצומצם בין הבניינים הקיימים בלי להיראות דחוס וכלוא. זה הולך להיות אחלה בניין.

הספקתי עוד לראות את Invert של בן הגרי בגלריה רוזנפלד, ואפילו בהקרנת 35 מ"מ. עבודה טובה, אבל לא בטוח שמספיק חזקה לשאת את כל הסופרלטיבים שתלו עליה. קראתי את הביקורת של סמדר שפי בעיתון הארץ. אם היא ראתה בעבודה את כל מה שהיא כתבה, כנראה שהעבודה היא "מסמן" מוצלח.

וממש ליד הגלריה, ברחוב שוקן, אכלתי טאלי הודי לא רע בכלל ב "24 רופי".  ממש חזר לי הטעם והחשק להודו. כרגע אני לא מתכנן לחזור להודו לפני פברואר 2013, ל  Purna Kumbh Mela ב Allahabad, אך עוד נראה. יש לי ממש גירעון של הודיות.

עברתי עוד בגלריה גורדון בניסיון לראות את התערוכה של עידו בר-אל, אבל כבר סגרו. אז זהו – תם "מסע החורף" של שבת זו. חזרתי הביתה, וכדי להמשיך ולתת כבוד לתרבות מרכז אירופה, וספציפית למוסד ה schlafstunde, הלכתי לישון…

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “מסע החורף

  1. אני לא מצליחה אפילו לנסות לתאר לעצמי את "מסע חורף" עם אקורדיון (חיוך). בשבילי, החלק הכי יפה של מחזור השירים הזה הוא הפסנתר.
    אני מכירה רק את המילים של השיר הראשון ("לילה טוב"), ואותן אני דווקא אוהבת. אחרי הכל, לאן תתאים רומנטיקה (גם אם קצת שמאלצית) אם לא לשירי אהבה, במיוחד אם היא נכזבת? (עוד חיוך).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s