מה קראתי השבוע


גמרתי לקרוא את "פרוייקט לזרוס" של אלכסנדר המון והתחלתי לקרוא את "אלוף בטלות" של טום הודג'קינסון , שקיבלתי לרגל פרישתי מעבודה. משעשע.

לגבי פרוייקט לזרוס. מה עוד לא נכתב על הספר והסופר? אולי הסופרלטיבים מוגזמים משהו (יותר מוצדקים מאלו שקיבל "לבד בברלין") אך הספר כתוב לעילה, ושני הקווים המקבילים שבהם הוא הולך, של לזרוס בשיקגו 1908 ושל הסופר במזרח אירופה של היום, הם יותר מאשר סתם תחבולה ספרותית גרידא המיועדת להפוך את הספר ליותר אטרקטיבי לאולפן הוליוודי שירצה להפוך אותו לסרט. או שאולי הצורה שבה מספרים סיפור בקולנוע זולגת חזרה לתוך הספרות, ואנשים כותבים ספרים כמו היו סרטים? כמו שאנשים מציירים ציורים כמו היו צילומים?

אבל חשבתי לי על הקטע שבו הסופר מבקר באוקראינה ומולדובה, בכל אותם המקומות שטרחו כל כך קשה להיפטר מהיהודים שלהם, עם פוגרום אחרי פוגרום, בין היתר בקישינב, משם ברח לזרוס אוורבוך. העליבות היום במקומות האלו, במיוחד במולדובה, היא כל כך גדולה שיש פה ממש צדק היסטורי. אם היהודים היו נשארים שם, מצבם היה הרבה יותר טוב, ומצבנו יותר גרוע (רגע – בעצם שר חוצנו, ליברמן הגיע אלינו מקישינב, אז אולי מצבנו היה משתפר אם יהודים מסוימים היו נשארים שם).

ענף היצוא העיקרי של מולדובה (חוץ מליברמן) הוא נשים לזנות. "רצה המקרה" ואצל סטיבן קולברט,   The Colbert Report השבוע היה קטע משעשע על זה שמולדובה היא במקום הראשון בעולם בשיכרות ואלכוהוליזם והראו תמונות משם כדי "לעודד" את רוחם של המולדובים. נראה שם כמו אחרי פוגרום…

חוץ מזה גמרתי לקרוא את "Laura mulvey: “visual pleasure and Narrative Cinema  לקראת פגישת קבוצת הקריאה שלנו היום. חוץ מהדיון בעלילות סרטים של היצקוק שראיתי כל כך מזמן שאני כבר לא זוכר את עלילתם, המאמר גרם לי בעיקר לתהיות לגבי העדרה של תורה פסיכואנליטית מזווית נשית. אולי יש כזו ואני פשוט לא מכיר אותה, אך ליותר מחצי המין האנושי אין באמת שום סיבה שתהיה חרדת סירוס, אבל צריכה להיות להן איזו חרדה אחרת מן הסתם… מדהים עד כמה פרויד ולאקאן ראו את הדברים אך ורק מנקודת המבט הגברית.

וגם הגעתי לאמצע בשני מאמרים אחרים, שניהם מעניינים:

Stephen Greenblatt: “Invisible Bullets.” (Chapter 2 out of Shakespearian negotiations – the circulation of social energy in Renaissance England(

מה שמעניין פה זה עד כמה אתאיזם היה מחוץ לאופק המחשבה של אנשים באנגליה הויקטוריאנית. וזה לא רק בגלל שהעונש על אתאיזם היה מוות. אנשים האשימו אחרים באתאיזם, אבל אף לא אחד חשב על עצמו ככזה. היום אתאיזם נראה לי לפחות כברירת המחדל. אם לעוות לעניין זה משפט פמיניסטי ידוע: "אדם שאין לו אלוהים הוא כמו דג שאין לו אופניים".

Hayden Whyte: Metahistory: The Historical Imagination in Nineteenth-Century Europe (excerpts).

ומה שמעניין כאן, מעבר למחשבה הטריוויאלית על מי שכותב את ההיסטוריה ואיך, הוא הדרך שבה הוא ממפה את ההיסטוריונים השונים לארכיטיפים של ספרות, ומראה את הנוסחאות השונות לכתיבת "הסיפור" ההיסטורי (his-story) ואת הדרכים השונות לקשירת האירועים ההיסטוריים שנבחרו באופן מגמתי לסיפור / נרטיב  בעל מאפיינים של קומדיה, טרגדיה, סטירה או מעשיה רומנטית.

וחוץ מזה אני קורא במקביל בשישה ספרים שונים על לאקאן לקראת "רפרט" שאני עושה עליו. אז מה הפלא שאני לא מספיק לעשות כלום?  בין הקריאה והעזרה לזש"ת בעבודות לתערוכת הסיום שלה אני ממש מזניח את הגינה. אני חושש שאפספס את הזמן המתאים להרכיב את הצ'ה (Cudrania tricuspidata) ולכסות ברשת את עץ השסק לפני של הפירות יעקצו על ידי זבוב הים התיכון. או שאולי אתחיל לרסס במקום זה מדי חמישה ימים ב-Success שהוא לא רעל  ממש אלא יותר פיתיון, ומאושר לחקלאות אורגנית. טוב, לפחות יורד גשם ללא הפסקה ומספיג את הקרקע טוב טוב, וקשה לעבוד בחוץ ממילא.

אולי אני צריך לחזור לעבודה כדי לנוח קצת. מאד קשה לי לשבת שעות רצוף ולהתרכז בקריאה. לא רק של חומר עיוני אלא אפילו ספרות יפה. פשוט אחרי שנים שלא היה לי זמן מספיק לזה, ונקיפות המצפון היו בדרך כלל מקימים אותי אחרי 20 דקות לכל היותר למטלות כאלו ואחרות, אני צריך לחזור ולסגל לעצמי את הרגלי העיון, ולהיות מסוגל להיבלע בספר ולהעלם לעולם אחר, וירטואלי…

 

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “מה קראתי השבוע

  1. ואני קראתי היום את הפוסט הזה שלך… והתעייפתי רק מלקרוא על כמה אתה מספיק… 🙂 יפהלך !!

  2. לא קראתי אף אחד מהפריטים שהזכרת, אבל מצחיק מה שכתבת על לחזור לעבודה כדי לנוח קצת… ודי מדהים שאתה מצליח לקרוא כל כך הרבה דברים שונים בבת אחת.
    מה אתה אומר על "לבד בברלין"? התחלתי לקרוא את התרגום האנגלי, אבל האותיות היו כל כך פצפונות שנאלצתי להחזיר אותו לספרייה ולחכות שיתפנה לקריאה תרגום עברי עם פונט נסבל. במעט שקראתי נתקלתי בדברים שהפתיעו אותי (לא לטובה) מבחינת סגנון וניסוח – לא ציפיתי לכאלה בספר שגמרו עליו את ההלל.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s