היום, בשבע דקות לשבע


בשבע דקות לשבע בערב, היום, ניסה ד. להניח את המרקר (עימו הוא כותב על הלוח) על שעון היד שלו, על השולחן. הוא לא הצליח. אצל ד. אני לומד על חקר תרבות עכשווית.

למה זה מעניין?

ד. ניסה להדגים שגם מאורע סינגולרי (ומוזר ככל שיהיה) אינו הופך אירוע להיסטורי – אלא אם מישהו המתעד היסטוריה חושב שזהו מאורע משמעותי ומכניס אותו לתוך נרטיב היסטורי. וכל זה בעקבות קריאה בספרו של היידן וייט "מטה-היסטוריה".

רציתי לבדוק את העניין בסביבה שבה אנו פועלים היום. סביבה שבה כל מה שאנו כותבים בפורמט דיגיטלי ומעלים לרשת לא נמחק לעולם. לטוב או לרע. אז הוספתי את הפוסט הזה לבלוג שלי, ותיעדתי את האירוע. וגם  ניסיתי לתת לו משמעות, להפוך אותו לחלק מסיפור גדול יותר.

האם העובדה שהדברים הנכתבים כאן נשמרים הופכת אותם להיסטוריה? גם אם אף אחד לא קורא את זה? גם אם יש רק חמישה קוראים? חמישים? חמש מאות? חמש מאות אלף?

האם כדי שהפוסט הזה יהפוך "היסטוריה" צריכים N האנשים שיקראו אותו לקרוא אותו בתוך פרק זמן מסויים ונתון, כדי שתהיה לו "השפעה"? או שצריך להיות אירוע "קריאה" מפעם לפעם על פני תקופה ממושכת? האם crawler עתידי שיעבור על פני הפוסט הזה  ויעשה לו ניתוח סמנטי במסגרת ה"מרשתת הסמנטית" (semantic web) העתידית, ויבין את המשמעות הסמנטית של האירוע בשבע לשבע, יהפוך את האירוע לחלק מההיסטוריה האנושית?

מה שמחזיר אותי שוב להיידגר. ב"מקורה של יצירת האומנות" (Der Ursprung des Kunstwerks) הוא מדבר על תפקידם של "המשמרים" כמאפשרים ליצירת האומנות לשנות את "המיפתח" שדרכו רואה האנושות את העולם. אותם המשמרים שהם הם הקוראים ההופכים סיפור היסטורי לחלק מן ההיסטוריה האנושית. לפי היידגר, היצירה יכולה לשרוד גם אם לא מזדמנים לה משמרים בטווח המידי. לפי זה, גם אם לא יהיו לפוסט הזה קוראים בעתיד הקרוב, אין זה פוסל את האפשרות שהוא יהיה חלק מן ההיסטוריה האנושית בשלב כלשהו.

מה שמבלבל קצת את הדברים הוא שאין יותר מוקדם ומאוחר באינטרנט. הכל זמיןכל הזמן. הילדים שלי שומעים Led Zepelin ולא מודעים כלל לזמן ולקונטקסט שבו חוברה המוזיקה הזו. אין יותר "מוזיקה עכשווית" או "הפרק של השבוע" בסדרת טלוויזיה. רוב האנשים צורכים את התוכן שלהם בלי קשר מובהק לזמן בו יצא לאויר העולם או שודר. אני מגיב לפוסטים מלפני שלוש שנים, ואחרים ממשיכים אחרי, ואיכשהו, אורך הזמן העובר בין האירועים לא ממש משנה.

ההיסטוריה הנכתבת דיגיטלית חייבת להיות מתהווה ו"נקרשת" לפי כללים אחרים מזו הכתובה, המודפסת, המשודרת. לא יתכן שהעובדה שכל דבר נשמר ושכל דבר נגיש לא משנה את האופן שבו נוצרת ההיסטוריה.

ועוד לא דיברתי עדיין על מה שקרה אחרי זהבשבע דקות אחרי שבע

 

2 מחשבות על “היום, בשבע דקות לשבע

  1. זה מעניין.
    אבל לא כל מה שאתה מעלה לרשת נשמר. הנה, רק אתמול (או היום?) נמחקו (בגלל תקלה) מאה וחמישים אלף חשבונות גוגל/ג'ימייל. לא בטוח שיצליחו לשחזר אותם. הא לך מאורע של התאיידות היסטורית.

    • נכון יש תקלות…

      מצד שני – עד היום פונים אלי אנשים בשאלות על בישול אתיופי, בעקבות כמה מתכונים שתרגמתי מעיתון לאישה והעליתי לניוזגרופ של מתכונים צמחוניים בשנים הראשונות של האינטרנט, ושמאז – שוכפלו במאות מקומות…

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s